למסיימי י”ב


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
מערכת כפרניק

מקווים שלא תשכחו מאיפה באתם. כבני כפר ורדים, יישוב נהדר, ציוני, מתקדם שיושב בלב הגליל.

כפרניק  מתגייסים למסיימי י"ב

תבחרו כוכב, רחוק וזוהר, ועופו לקטוף אותו.

 

מקווים שלא תשכחו מאיפה באתם. גם במישור המשפחתי – כל אחד כממשיך דרכם של הסבים וההורים שלו עם העולמות השונים שלהם.

גם במישור הקהילתי – כבני כפר ורדים, יישוב נהדר, ציוני, מתקדם שיושב בלב הגליל.

 

בשבוע שעבר נערך במאר"ג ערב מתגייסים מכובד ומרגש בנוכחות כ-250 איש -מסיימי י"ב מכפר ורדים, משפחותיהם ונציגי הקהילה. הערב אורגן על-ידי "ועדת חיילים".

באירוע, שהפך כבר למסורת, נפרדת הקהילה מבוגריה לקראת הגיוס ושנות השירות שמאוד מקובלת בקרב צעירי כפר ורדים.

את הערב הנחה בחן ובהומור איציק סלמה. בשם הקהילה נשאו דברים סיון יחיאלי ראש המועצה, טובה פריאל נציגת מועדון הגימלאים (המסיימים היו חניכיה בשנת פרישתה מבית ספר קשת!), אביבה זוהר נציגת חנות סיפורי בדים שתרמה למתנת הפרידה כפי שמקובל מדי שנה והגר נוי שהייתה מורתם בחטיבה.

סתיו אבנעים הודה וברך בשם המסיימים.

פרץ אביטן ומשה שוורץ שרו את "בגלגול הזה" של שלום חנוך.

בסיום הערב הוקרנה מצגת נפלאה בה נראו המסיימים בהיותם עוללים ובוגרים. את המצגת ערך בכישרון רב רותם פלדמן.

 

 

במסגרת הערב גם ברך עמרי אבידר בשם ההורים:

 

ברכה למתגייסים בשם ההורים

 

בבוקר קריר בפורים בשנת 1869, ולאחר שלא הצליח לשכנע את הוריו בצדקת החלטתו, העמיס "הדוד יהושע" תרמיל קטן על כתפיו, עזב את בית הוריו מבלי ליידע איש ויצא בדרך לארץ ישראל במטרה ל"שנות את העולם".

הוא יצא מביתו בעיירה שטיין-א-מאנגר בצפון הונגריה והלך ברגל מכפר לכפר ומעיר לעיר מהונגריה, לסרביה ואח"כ לבולגריה. את הים השחור חצה כנער סיפון על אוניה רעועה שהפליגה בסערה עזה. הוא המשיך ברגל דרך טורקיה, סוריה ולבנון עד אשר הגיע לצפת ומשם לירושלים מקץ כחצי שנה כשהוא מותש ומזה רעב.

הוא עשה זאת מאמונה יוקדת בציונות ומאכזבה עמוקה מהונגריה של תום תקופת האמנסיפציה. הוא הבין שהיהודים צריכים לעלות ולחיות בארץ ישראל והיה נחוש להקים התיישבות חקלאית בארץ הקודש – למרות היותו יהודי דתי-חרדי.

את הסיפור הזה סיפרה רוחמה (הסבתא-רבה של איתי אבידר) בזכרונותיה על הדוד שלה יהושע שטמפר שמקץ שנים ספורות לאחר הגעתו לירושלים, חבר לדוד גוטמן ויואל משה סלומון וביחד עם אחיו הצעיר ובן-דודו הקימו את פתח-תקווה אם-המושבות ובכך הגשים את חלומו.

מה שחשוב לציין שאת כל המסע המופלא הזה הוא עשה כשהוא היה בין הגילאים 17 ל-18 – בדיוק בן גילכם !

 

אנחנו, ההורים ל"ילדים" שיושבים כאן, לא שמנו לב שאתם כבר לגמרי לא ילדים.

אנחנו נתונים בזיכרונות האינטימיים המשפחתיים שלנו. כל אחד מאתנו זוכר את חווית הלידה (לרובנו של ילד בכור) ואת המבט הראשון הברור שתליתם בנו. אנחנו זוכרים היטב את השן הראשונה, את החיוכים, את הקלטות מול הטלוויזה. אנחנו זוכרים את יום ההולדת השלישי והחמישי, כאילו זה היה אתמול. כל אחד מאתנו זוכר בבהירות מוחלטת איפה הוא עמד כשצעדתם מתחת לשער הפרחוני ביום הראשון ללימודים של כיתה א' בבית-ספר קשת. איננו יכולים לשכוח את הקומזיץ של ל"ג בעומר בהר דפנה ותחרות החץ וקשת. אנחנו עדיין נרגשים משנת בת ובר-המצווה שלכם, וזוכרים מצוין את הלבטים לקראת חטיבת הביניים ואח"כ התיכון. עבורנו זהו רצף אירועים מהיר כברק ובכלל לא שמנו לב שאתם כבר בוגרים.

אנחנו עדיין לא בטוחים אם אתם מסוגלים להכין לעצמכם ארוחת צהריים או לקום בזמן להסעה כאשר למעשה אתם מסוגלים לעמוד באתגרים כמו של ה"דוד יהושע" , להקים מדינה  כמו דור תש"ח ולשנות את העולם.

לנו, בתור הורים, קשה מאוד להפנים את הפרספקטיבה האובייקטיבית הזו שאתם אינכם עוד ילדים. ועכשיו, כשהצבא או שנות-השרות עומדים לתת בידיים שלכם אחריות אדירה על גורל המדינה וכאשר אנחנו יושבים כאן היום ולמעשה שולחים את הגוזלים מהקן – אז מוצבת בפנינו מראה גדולה, אנחנו מתחילים לעכל ולפתע מבינים עד כמה משמעותי הרגע הזה.

אחרי כל כך הרבה שנים בהם השקענו והאכלנו וחינכנו ונתנו וחיבקנו והצבנו אתכם בעמדה הטובה ביותר שיכולנו על קו הזינוק, מגיע הרגע בו אתם משוגרים אל החיים האמיתיים כאשר אנחנו נשארים רק צופים מהצד.

 

אז מה אוכל לאחל לכם בשם כל ההורים הנרגשים, ובמה נברך את הילדים הבוגרים שלנו?

 

קודם כל שתצאו בשלום ותשובו בשלום. שאלוהים יהיה עמכם ישמור עליכם ויחזירכם אלינו בריאים ושלמים. אבל אל תשאירו את כל העבודה בידי שמיים וגם אתם "שימרו על עצמכם".

שנית, כשאתם עכשיו עומדים על סיפו של הקן אנחנו מברכים אתכם שתפרסו בעוצמה את הכנפיים החזקות והמרהיבות שלכם ותעופו גבוה ורחוק להגשים את החלומות הכי גדולים והכי שאפתניים שלכם כי אתם מסוגלים. אנחנו רוצים שתאמינו בעצמכם. אתם נפלאים ואתם מסוגלים. הוכחתם את זה כבר אין ספור פעמים בהישגים הלימודיים שלכם, בהישגים החברתיים והגופניים, בחריצות ובעבודה הקשה, בתרומה החברתית והקהילתית שלכם באכפתיות, בחמלה ובנועם ההליכות שבו ניחנתם. זכיתם לגדול ביישוב יוצא דופן וגם בו הייתם מחזור יוצא דופן בטיבו. קיבלתם את המיטב שניתן לקבל גם מהמשפחות שלכם וגם מהקהילה שלכם.

אז תבחרו כוכב (רחוק וזוהר) ועופו לקטוף אותו.

אנחנו מאחלים לכם שתאמינו שניתן ל"שנות את העולם", כמו שעשה ה"דוד יהושע", ותפעלו בכדי לעשות זאת. כמי שגדלו בישוב שהראה כיצד הופכים חזון למעשה ומשנים את המציאות לטובה – אנחנו מאחלים לכם שתהיו אופטימיים, אקטיביים ושלא תישאבו לתוך החור השחור של הציניות. דעו ששינוי העולם מתחיל בדברים הקטנים – בהרמת נייר מהמדרכה ובשיפורים הקטנים שתוכלו לעשות כבר השנה בצבא ובשנת-השרות, אבל זה ימשך במה שתוכלו לשנות אחר-כך כל אחד בסביבתו, בעולמו ועל פי יכולתו. שיפור אחד ועוד אחד ועוד אחד בסופו של דבר ישנה את העולם.

אנחנו מקווים שלא תשכחו מאיפה באתם. גם במישור המשפחתי – כל אחד כממשיך דרכם של הסבים וההורים שלו עם העולמות השונים שלהם. גם במישור הקהילתי – כבני כפר ורדים, יישוב נהדר, ציוני, מתקדם שיושב בלב הגליל. וגם במישור הלאומי – כבנים גאים לעם היהודי השואף לשלום אך עדין נאלץ להילחם על מקומו. מקל השליחים של הדורות מתחיל לעבור אליכם ועימו גם ההזדמנות וגם האחריות. חשוב שתדעו שממש בקרוב יהיה לכם תפקיד חשוב ומרכזי בעתיד שלנו, של כולנו.

אנחנו בוטחים בכם ו"בונים" עליכם ועל בני דורכם.

חוץ מזה, אנחנו כמובן מאחלים לכם מכל הלב שהצחוק והכיף, הרעות וחברותא שלכם, החוויות הגילויים והחדווה – יימשכו לעד.

ולסיום  – תזכרו שיש לכם כאן בסיס חם ואוהב. המשפחות שלכם והקהילה שלכם אוהבים אתכם, מחבקים אתכם וגאים בכם. דעו שאתם מוזמנים תמיד לחזור הביתה לנוח, לחלוק חוויות וקשיים ולאגור כוחות מחודשים. תזכרו שכאן ביתכם ואנחנו כאן בשבילכם.

 

 

 

 

צאו בשלום וחזרו בשלום.

 

אוהבים אתכם,

ההורים שלכם.

 

כתב וברך: עמרי אבידר

תגובות פייסבוק


0 תגובות

  1. תושבת הגב

    תגובה למבין ענין
    תתביש!!! אתה ממש אומלל, שזאת התגובה שלך!!!!. למה אתה גר בכפר שמאמלל אותך, הארץ מלאה במקומות פנויים. אין לי קשר לצעירים שמתגיסים, לא הייתי בטכס, אך ברכות מהלב להם ולבני משפחתם. שיצליחו בכל דרך שיבחרו. אין לי קשר למועצה, יש לי גם ביקורת לא מעט. אבל כמו שאתה מתבטא, לדעתי לא היו צרכים כלל לפרסם זאת.

  2. מבין עניין הגב

    תתגייסו
    תתגייסו.
    תשתחררו.
    תטיילו.
    תלמדו.
    ואל תחזרו ליישוב הזה.
    יהיה רק דיור מוגן ובית קברות מלא.
    לא תהיה לכם תעסוקה.
    יוקר המחיה בכפר ירקיע שחקים.
    רק הבתים יהיו זולים כי אף אחד לא ירצה לגור כאן חוץ מערבים.
    בהצלחה בגיוס .

  3. אימא הגב

    מרגש
    יו

    איך התרגשתי!!!!

  4. לנצח בכפר הגב

    די!!נמאס!!!
    שכנים יקרים-הגזמתם!!אל תערבו את הדור הצעיר שלנו!!למה לעשות להם שחור בעיניים??איפה עוד הם ימצאו שכנים טובים ואכפתיים(לא כמו המגיב הפסימי),קהילה תומכת,שקט ונקיון?מי מחזיק אותך ושכמותך בכוח בכפר?עזוב מהר,ובבקשה קח עמך את כל מי שסובל פה!לנו טוב,ואני מאחל לדור הצעיר לא להתקל בשכנים מסוגך!איך אחרי כתבה כה יפה ומרגשת של עומרי אבידר אתה מסוגל לשבת ולכתוב כתבה מלאה בארס ושנאה???שווה לי להשאר,לשלם מס הכנסה,ולהתפלל שתעזוב עם החושבים כמוך את הכפר,וככל שתקדים-ייטב!!
    לטעמי,אני כותב בשמן של מאות משפחות שנמאס להן מציניות ושנאה!!

  5. יוסף הגב

    האמנם מבין עניין?
    באיזה עניין בדיוק מבין אדוני?
    אם מדובר בציניות ופסימיות אתה נראה מבין ביותר, ולכשנזדקק לכישורים אלו נדע שלא אלמן ישראל ויש על מי לסמוך.

    אבל עד שנזדקק לזה, אנא ממך חסוך מאיתנו בטובך את הארס שלך.

השארת תגובה ל-אימא

ביטול

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן