עודד שלומות
אמש (שלישי 2/4/24) נערכה ברחבה מול עיריית כרמיאל עצרת בהשתתפות קהל רב תחת הכותרת:
פדיון השבויים, ניצחון למדינה.
בעצרת, בהנחיית לינוי בר גפן, דיברו נציגי משפחות החטופים מהצפון וכן עדינה בר שלום (ביתו של הרב עובדיה יוסף) ורס”ן יאיא פינק (פעיל חברתי ומייסד מטה המילואימניקים לגיוס שווה).
בר שלום ציינה כי “פדיון שבויים היא מצוות עשה מהתורה”, וכי אביה תמך בעסקת שליט ועשה הכל להתיר עגונות (הנמצאות בסוג של “שבי”).
פינק, שחזר משירות מילואים ממושך, אמר כי הניצחון יושג רק עם החזרת החטופים. הוא ביקש מהקהל לשיר ביחד איתו את “אין לי ארץ אחרת”.
לדברי בר גפן, ללא חזרת החטופים משפחות רבות לא יחגגו השנה את חגי החירות והעצמאות.
בעצרת המרגשת היו גם קטעי מחול בתוך כלוב (בביצוע עדי בן עמי ורננה ורדי).
ושירים שבחרו חלק ממשפחות החטופים מהגליל (שירה: שני בית אור. חברי ההרכב: יאיר, דני, ג’ורג’ ויהודה).
המשפחות שהשתתפו:
איתן גונן מכפר ורדים, אבא של רומי גונן.
עידית קובי אהל מלבון – ההורים של אלון אהל.
גל פישר מהררית, יחד עם אמה אביבה סיגל ששוחררה בעסקה בנובמבר. האבא של גל ובעלה של אביבה- קיט’, עדיין חטוף בעזה.
חברים של משפחת שוהם ממעלה צביה – עדי והילדים שוחררו, אבא טל עדיין בשבי.
מעין סיגל קורן מקיבוץ פלך. אמא של מעין קלרה מרמן, דודתה גבריאלה ובת דודתה מיה שוחררו בעיסקה בנובמבר ולואיס ופרננדו, בני הזוג של קלרה ושל גבריאלה חולצו לא מכבר מרפיח במבצע נועז של צה”ל.
רינת וגילת קינן מיעד, דודות של שגיא דקל חן.
איגור קריבוי מכרמיאל, אח של רוני קריבוי ששוחרר.
ניסים שאול מכרמיאל, דודו של אורון שאול ז”ל.
שלמה גלבוע מכרמיאל, הסבא של דניאלה גלבוע החטופה בעזה.
אלה ובני פסח מכפר חנניה, דודים של יאיר יעקב ז”ל שנחטף ונרצח בעזה. יאיר אבא של יגל ואור יעקב ששוחררו יחד עם אמם- מירב טל, בת זוגו של יאיר.
זהר אביגדורי מאשבל, גיסם של שרון אביגדורי וביתה נועם ששוחררו.
אביגדורי הזמין את קהל הרב לעצרת בירושלים ביום ראשון הקרוב:
חצי שנה.
חצי שנה שהם נמקים במנהרות החמאס.
חצי שנה שאנחנו מחכים ל-134 חטופים וחטופות בבית
והכנסת יוצאת לפגרה!
ביום ראשון כולנו יחד בירושלים!
לעם שלנו אין פגרה.
ניצחון המדינה = החזרת החטופים
יום ראשון , ה 7/4 I בשעה 18:00 כולנו מתייצבים למען החזרת החטופים I אין לעם שלנו משימה חשובה יותר!
**
נשאו דברים:
איתן, עידית, גל ואביבה.
וכן הילדים גורי (מלוטם) ומיאור (מעלה צביה) – חברים של נווה שוהם (חזר מהשבי), בנו של טל (השבוי עדיין בעזה).
(ראו בהמשך את דבריהם של עידית ואיתן.)
לקראת סיום העצרת הוקראו שמות כל החטופים – כאשר מוקרנות תמונותיהם על מסך גדול והקהל הרב משתתף בהקראת השמות.
מיד לאחר מכן נערך טקס תמיכה ועטיפת המשפחות (בהובלת עומר וייס) שכלל התאספות של כל הנוכחים במעגלים סביב בני המשפחה – שיצרו מעין מנדלה גדולה עם ידיים על הכתפיים, כאשר ברקע שרה אפרת פלדמן את “כולנו זקוקים לחסד” (נתן זך):
כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע.
לרכוש חום לא בכסף, לרכוש מתוך מגע.
לתת בלי לרצות לקחת ולא מתוך הרגל.
כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל.
בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום.
(חלק מהשיר)
(עומר וייס מקריא עם הקהל את שמות החטופים בעזה)
איתן גונן: נאום אופטימי
איזה תאריך סימלי הוא היום (שני לרביעי שנת 24) אבל התאריך האמיתי שלנו הוא 179 לאוקטובר. ואם כבר מדברים על סמליות אז ביום ראשון נציין חצי שנה לליקוי המאורות שפקד אותנו ולאסון האישי והלאומי העצום והמחריד שלא מרפה מאיתנו. חלפו להם 4,300 שעות שהם רבע מיליון דקות שבמהלכן אין באפשרותנו ליצור קשר עם רומי שלנו ולדעת מה מצבה.
ציון נוסף הוא שבעוד 21 ימים בדיוק ימלאו 200 (!!) ימים לאסון וזה בדיוק ליל הסדר המציין את תחילתו של חג החירות שבו עם ישראל יצא משעבוד לגאולה. בואו נייחל שאהובינו ישובו טרם ציון יום המאתיים כי אני באמת לא יודע מה יקרה איתנו אם נאלץ לציין את חג החירות בלי רומי שלנו.
רציתי להכיר לכם את הילדה הכי יפה בעולם.
רומי נולדה בשנת 2,000 ומאז לא הפסיקה לחייך, לצחוק, להקרין חום ולהביא לעולם אנרגיה חיובית אינסופית.
לרומי יש עוד 4 אחים ביולוגיים ושלישיית אחיות חורגות של אשתי מיטל שנבצר ממנה להגיע הערב. משפחה מורחבת עם 8 ילדים מאושרים ומלוכדים!!
רומי היא ילדת סנדוויץ’ שלי ובתור כך גדלה להיות עמוד השדרה של הבית ושל האחים והאחיות שלה, גדולים וקטנים.
רומי היא נשמה עצומה אשר מפיצה אור נגוהות. לכל מקום שהיא מגיעה, הכל משתפר בתוך רגע כי האנרגיה החיובית והאור שהיא מפיצה מדבקים.
היא גם קצת clumsy… היתה מרבה ליפול בבורות קטנים או נתקלת בעמוד שהיה ברחוב, אבל היא היתה לוקחת את זה תמיד בצחוקים מתגלגלים ואומרת על עצמה “נו ברור”.
במרוצת הימים שחלפו התוודענו על עשרות ואף מאות סיפורים מצחיקים ומרגשים על רומי מפי עשרות רבות של חברותיה.
אי לכך, מיטל חשבה על פרויקט “הידעתם” שבמשך שבועות רבים, אחת לכמה ימים, היא פרסמה סיפור על רומי בפייסבוק. חלק מהסיפורים היו חדשים לנו אך המכנה המשותף של כולם הוא שהתענגנו עליהם.
הייתי רוצה לשתף אתכם בחלק מהפוסטים שפורסמו בכדי שתכירו את רומי טוב יותר:
- לרומי יש לפחות 5 שמות כינוי: רומצ’י, רומצ’ון, רומילי, רומוש, חיימוש (כינוי משותף לי ולה).
- רומי חוגגת יומולדת כל חצי שנה… כן, כל חצי שנה. זה עוד יותר סמלי שאנחנו עורכים את העצרת הערב לציין חצי שנה בשבי.
- רומי אוהבת ללבוש מנומר… לכבוד פורים האחרון נולד אתגר חדש, אתגר”מנומרומי” ובו אלפי אנשים בישראל ובעולם התחפשו לנמרים ונמרות או לבשו מנומר.
- רומי מאוהבת בחיות… ובמיוחד את ג’וני, הכלבה של אחותה הגדולה ירדן. במהלך הטיול הגדול שלה בדרום אמריקה, מרבית התמונות שהיא שלחה לנו היו עם חיות החל מלהחזיק תנין קטן ועד לחבק עצלן.
- רומי אוהבת בחורף ללבוש את הבגדים… שלי או בגדים שגדולים עליה בכמה מידות ובכך להתכרבל בתוכם.
- רומי אוהבת לבשל. רומי לא יכולה לאכול מבלי להמליח את האוכל בצורה מוגשמת.
- רומי היא רקדנית מקצועית ובעלת יכולות מדהימות בשלל מקצועות הריקוד: קלאסי, מודרני, בלט, היפ-הופ ועוד.
- רומי אוהבת את החיים… לרקוד, לשתות יין ולהנות… פשוט להנות מכל מצב. אני לא זוכר ולו פעם אחרונה שהיא כעסה על משהו.
- רומי עבדה כמלצרית לפני הטיול הגדול וכל המלצריות היו אומרות “יש אותנו ויש את רומי”. לרומי יש ייעוד בחיים וזה לגרום לכל הסובבים אותה להרגיש טוב מאד ובאנרגיה גבוהה כמוה.
- רומי תמיד תהיה בשבילך, לא משנה איפה אתה בעולם. היא זוכרת ימי הולדת של כולם ושולחת ברכות הכי ממיסות.
- רומי אוהבת הפתעות. היא מתרגשת מאד כשעושים עבורה מחוות ובעיקר הפתעות ובמיוחד ביום ההולדת שלה, כל שנה מחדש.
יכולתי להמשיך והעביר איתכם ערב שלם על רומי ופועלה.
כמה אנחנו מתגעגעים לרומי שלנו. אין מישהו שאני מכיר שאמיץ יותר מרומי. היא גיבורת-על שלנו.
(אפרת פלדמן שרה ואריאל מיכאלי מנגן: “איך קוראים לאהבה שלך”, לבקשת איתן גונן)
הייתי מבקש שתצאו מהערב הזה בהרגשה אופטימית כי אנחנו משפחה חזקה ואופטימית. אנחנו פועלים רבות בכדי להחזירה לידינו הפתוחות לרווחה כמו את כל שאר החטופים.
רומי היא ביתי הביולוגית אך היא בפירוש הבת/אחות/נכדה של כל אחד מכם.
אשמח אם תעקבו אחר האתר bring.romi.home באינסטגרם וכך תוכלו לחוות את רומי בעוצמה גבוהה ואחר כך תמשיכו להדהד את הסיפור שלה ותהפכו להיות השגרירים של רומי בכל רחבי העולם ואל תתנו לסיפור שלה לרדת מראש סדר היום הציבורי.
בעצם, כולכם כבר שייכים ל”כח רומי” ואין ספק שזהו אחד הכוחות הגדולים בעולם שבכל יום צובר לעצמו עוד ועוד כח.
בכדי שכולנו נזכה לראות את רומי ושאר החטופים, או חייבים: עסקה – עכשיו!!
רומי חוזרת!!!
עצרת בכרמיאל – חצי שנה בשבי – עידית אהל:
179 יום שאלון ו-133 החטופים עדיין בשבי. אחרי תקופה כזו ארוכה כולם במצב הומניטרי קשה וחייבים להחזיר אותם הביתה ע כ ש י ו.
אנחנו חייבים להמשיך להילחם ולהתחזק כעם. כל העולם מסתכל עלינו ובוחן אותנו. אסור לנו ליפול למקומות שלא מקדמים את החזרת היקרים שלנו מכל. אסור לנו ליפול למקומות שלא מקדמים את אחדותינו. מדינת ישראל בנויה מכלל אזרחיה, וכולנו ספגנו מכה קשה, מכה כואבת ואכזרית. אך זה תלוי רק בנו אם המכה הזו תהיה הרסנית להמשך קיומנו כמדינה. החזרת החטופים זו משימה לאומית ללא שיוך פוליטי כזה או אחר. כך התנהלנו עד עכשיו וכך אנו מתכוונים להמשיך לפעול. לאלון אין שום רצון או אג’נדה כרגע – רק לחזור הבייתה למשפחתו.
העם שלנו, כמו עץ פצוע, ממשיך לצמוח ויוצר קשרים וענפים סביב הפציעה, מתגבר עליה ומתחזק. אני מאמינה שאנחנו נתחזק ונצמח מהמכה הבלתי נתפסת של השביעי באוקטובר. אך כדי שזה יקרה – אנחנו צריכים אותם בבית. אנו חייבים לתמוך, להזכיר, לצעוק ולדאוג שהחטופים לא ירדו מסדר היום. שהם נראים בכל יום כי שם לא רואים אותם, שהם נמצאים בכל מקום כי שם הם קלועים בלי לזוז. אנחנו חייבים לתת גיבוי לאלו שעוסקים יום וליל בהחזרתם- לקבינט המלחמה ולצוותי המשא ומתן.
אנחנו חייבים לעשות כל שביכולתינו לטובת היקרים שלנו מכל, תוך שאנו נותנים כבוד, פועלים לנתינה והכלה גם של האחר אבל גם של עצמנו, במיוחד ברגעים קשים של חוסר וודאות. שם אנו נבחנים.
אנחנו חייבים לזכור מול מי אנחנו נלחמים… אנו נלחמים מול החמאס, ארגון טרור, סדיסטי, הרסני ומסוכן והיקרים שלנו – “החטופים”, נמצאים יום יום שעה שעה יום בגיהינום הזה, במקום מסוכן ומאיים. זה מה שצריך להיות מול עיננו – המטרה להחזיר אותם הביתה עכשיו.
לפני שאלון יצא למסיבת הנובה, הוא ניגן בפסנתר את “שיר ללא שם” בביצוע של אסף אמדורסקי. במהלך התקופה האחרונה, מאז שחזר מהטיול במזרח, היה מתיישב ליד הפסנתר ומנגן ללא הרף את המנגינה של השיר ומתמלא באנרגיה.
אלוני היקר שלי, יצאת למסיבה שמח, אהוב ועטוף.
הלוואי שאתה מקשיב, אולי, אולי, אתה בא והולך אליי…
בחג הפסח הזה אם החטופים לא יחזרו הביתה מי שיבחר לחגוג את חג החירות אני מבקשת בבקשה להשאיר כיסא ריק עם תמונה של חטוף/ה. לצלם לתייג ולעלות לרשתות. לזכור ש 134 חטופים וחטופות עדיין בשבי ואין להם חירות.
תודה
(צילומי סטילס: סיגל בראל)
השארת תגובה
