שמשון ליבמן (מצפה הילה)
לפתח התהום – על הריגה ברשלנות והריגה בכוונה תחילה!!!!
03.04.2024
ישראל מפקירה עצמה לדעת!!!! אני מאשים.
ישראל הולכת וקרבה לשאלות קיומיות. מדינת ישראל עושה את כל הטעויות האפשריות פנימה והחוצה. נושאת עמה את הכאב המטלטל של אובדן שאין לו שיעור בקנה מידה של ישראל הקטנה (ארועי שנת 2023 כולם ואסון 7.10 ). אובדן הביטחון, אובדן הגאווה, אובדן הדרך, אובדן המנהיגות. ולצד הללו מאבדת את תמיכת העולם, תמיכת ידידיה.
“באין חזון יפרע עם”. ואין חזון , ואין תוכנית (היום שאחרי ), ואין הערכים היהודיים והנרטיב הישראלי מתיישבים עם חלום מייסדי הארץ הזו. ואין לדבר על תבונת הכוח שלא עמדה למדינה, בבחירה לקבץ את העם סביב סיסמא חלולה: “ביחד ננצח”, שעה שהפסדנו ואנו מפסידים . 134 חטופים מי לחיים ומי למוות עדיין שם. כן. אולי ננצח בקרב. אבל נפסיד במלחמה. לפחות המלחמה על הנרטיב הישראלי.
ולצד תמונות הזוועה שמלווים אותנו בצאת חיילינו להגנת המולדת, אל לנו להתעלם מהאסון ההומניטארי שהולך ומתהווה באוכלוסייה העזתית. גם אם זו כוונתו של החמאס, מחיר האסון ענק הממדים ( שאיננו חשופים לו ) יעמוד למולנו במבחן הערכים שלנו פנימה לדורות הבאים (מבלי להקל ראש במחיר צדקת הדרך לנוכח אסון ה 7.10 ). עוד נזדקק לתבונת הכוח – המוח – הרוח.
מדינת ישראל 2024, היא מדינה שמעדה!!! שורשיה בניסיון המעוות של קוניוקטורה פוליטית לשנות את הרוח הדמוקרטית של המדינה. מה שהוביל לקרע ששירת צרכים כאלה או אחרים של קלריקלים פוליטיים, ואין מנהיגות שרואה את הכלל.
אל תוך מציאות מטורפת, נפלנו שדודים אל מול ארגון טרור מאורגן היטיב, נסמכים על סיסמאות שכולן יוהרה, קונספציה והשתעבדות לטכנולוגיה. אשליה שישבה על חוסר ענוה ויכולת הטלת ספק במעשי ידנו וביכולותינו ה”בלתי מוגבלות”.
המדינה מעדה!!! הריבון נכשל!!! לעת הקמת מטה משפחות החטופים גרסתי שמבחנה של המדינה הוא ביכולת שלה להודות בכישלון, לרדת על הברכיים בפני משפחות החטופים ולהודיע על מוכנות לשלם מחיר יקר תמורת השבת החטופים. כל זאת, תוך הבנה שהעניין ידרוש התמודדות עם רגש הנקמה (טבעי ) ועם הרצון הצפוי של הצבא להציל את הכבוד האבוד. חובתנו הייתה והינה: השבת החטופים כמעט בכל מחיר, קל וחומר כאשר מדובר באחריות הישירה של המדינה להפקרת אזרחיה וחייליה . המדינה היא הריבון ויש בינה לבין אזרחיה חוזה . החוזה הופר!!!! לצערי, לא עמד לה האומץ להתייצב אל מול גילוי חוסר האחריות שלה ובמקום זאת המדינה החליטה על תמרון… מיטוט…. לחץ צבאי ושאר מיני “מילות המרצה”, משל הללו יביאו את החטופים הביתה.
לנוכח 180 ימים שהחטופים מופקרים, המדינה שלי, שאני חלק ממנה, היא מדינה שנאשמת ( כמעט האשמה עצמית ) בהריגה ברשלנות ב-7.10.2023 והיום היא נאשמת בהריגה בכוונה תחילה. אין מילים אחרות, אליבא הבנתי, להביט על המדינה שלי, שאבדה חמלה ואבדה אחריות ואפילו צלם אנוש, אם יש כזה לדמותה של מדינה.
לקלריקלים הפוליטיים אשלח ברכת פגרה נעימה. הם האומרים לנו: יאללה יאללה ( כדברי ח”כ מכובד ) לכל משפחות החטופים, לכל הלוחמים, הפצועים, המשפחות השכולות, המפונים ו……
לפתח חג החירות לא נחוג אותו. והיא שעמדה לנו, שמדינתנו פסחה על ערך החירות ובחג העצמאות נניף את הדגל לחצי התורן ונתכנס בצניעות ובתקווה לבניית המדינה מחדש!!!
“שחקי שחקי על החלומות” ….אולי עוד תימצא הדרך להציל את המדינה מידי מוביליה לתהום.
שאין לנו הלוקסוס להתייאש. לעת הזו מותר וראוי לנו להתבייש.
“נתגבר ביחד” …”ננסח ביחד” את הרוח הישראלית מתוך הכרה בשונות בין השבטים.
ולכל זה אנו זקוקים למנהיגות שתהיה ראויה לנו !!!
זו התקווה בת שנות אלפיים.
השארת תגובה
