עודד שלומות
כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
כל מה שרצית לדעת על שיער ולא העזת לשאול
מה הוא השיער שיש לנו על הגוף?
טריכולוגיה – הינו המדע העוסק בחקר השיער.
השיער הינו סיב עשוי חלבון, המתחיל מתוח זקיק (שורש) ממנו הוא צומח. הזקיק (השורש) נמצא בשכבה השנייה של העור הדרמיס. השערה עוברת דרך שכבות הדרמיס והאפידרמיס (שזו השכבה העליונה החיצונית) ויוצאת החוצה אל מעל לעור. השערה היא שרשרת של חלבוני קרטין הבנויה מחומצות אמינו, המכילות 50% פחמן, 23% חמצן, 18% חנקן, 5% מימן ו-4% גופרית. קשרי הגופרית הם הקשרים החשובים לתהליכי החלקה וסלסול (כי הם אלה הקובעים את צורת השערה חלקה, גלית או מתולתלת).
המבנה המולקולרי של שיער דומה מאוד לציפורניים, לקרניים, לפרסות וכן לנוצות ומקור של עופות, אך למרות הדמיון במבנה הזה רק ליונקים יש שער, פרווה או צמר (שהם דומים מאוד במבנה שלהם לשיער האדם).
ה-PH של השיער באופן טבעי הוא 5.5, זאת אומרת חומצי. השמפו שאיתו אנו חופפים הינו דטרגנט בסיסי, המרככים והמסכות הם חומציים. תפקידם של הסבונים לנקות את הלכלוך והשומנים המצטברים על קרקפת הראש, ותפקיד המרככים והמסכות להחזיר את הרכות והברק לשיער.
אנו נולדים עם כ-5 מיליון שערות בגוף, שיתפתחו לאט לאט לאורך חיינו. על ראש האדם יש בזמן נתון כ -70 – 120 אלף שערות. הנשירה היומית הממוצעת של שיערות ביום היא 60 – 100, ואורך חיי השערה היא כ-2 – 7 שנים.
אורך החיים של שערה מחולק לשלושה שלבים:
יצירה והתפתחות – אנגן – אז גדלה השערה ומגיעה לשיא הפוטנציאל שלה.
התנוונות – קטגן – בה השערה מתנוונת, מפסיקה לצמוח ואו שחוזרת לצמוח או שעוברת לשלב הבא.
נשירה – טלוגן – שלב הנשירה, המנוחה שלוקח רק כשבועיים, בו תתנתק השיער מהשורש ותיפול.
באדם ישנם שלושה סוגי שיער:
פלומה – המכסה את כל חלקי הגוף (איתם גם נולדים הגורים והאפרוחים, ואז השער מתחלף).
שער עדין – שער הגדל באזורים ספציפיים כמו בית השחי, ערווה ושפם.
שיער טרמינלי – שיער שהתפתח במלואו כמו שיער הראש.
אצל האדם באביב ישנה נשירה מוגברת של השיער (ממש כמו אצל חיות הבית), ואילו בסתיו ישנה האטות בכמות הנשירה.
תפקידו של השיער:
שמירה על חום הגוף – ע"י כליאת אוויר בין השכבות השונות, ובין השערות עצמן. הרחקה של עצמים זרים למניעת פגיעה כמו שער הראש בגולגולת, בערווה, הריסים בעיניים והגבות. הגנה מפני השמש, הגנה מפני נוזלים והפרשות כמו הגבות והעיניים. תפקיד טקסי, תקשורתי וסמלי לבגרות, מנהיגות וכו’, ולכן יש התפתחות של שיערות שונות לאורך תקופות החיים. שמירה על ריח הגוף לשם סימון וזיהוי. הסוואה – צבעים שונים, ודוגמאות שונות (כמו בזברה שלכל אחת פספוס ייחודי משלה). ישנן שיערות המאפשרות התפתחות דברים נוספים כמו קרן הקרנף המתפתחת משערה מסוג מסוים, קוצי הקיפוד והדרבן. ובנוסף – שערות תחושה – כמו השפם של החתול, הכלב וכו’.
מאפייני השיער (סוגי השיער) הם תורשתיים. סוגי השיער השונים התפתחו בתהליכי הברירה הטבעית של האבולוציה בעקבות תנאי האקלים, המזון וכו’. לשיער מאפיינים שונים כגון צורה, צפיפות, צבע ומיקרם.
צורת השיער יכולה להיות חלקה כמו של היפנים, גלי כמו של רובינו, ומסולסל / מקורזל / מתולתל ברמות שונות.
יש לציין כי תהליכי הסלסול וההחלקה הנעשים כיום לא משנים את שורש השיער, הם משנים רק את מבנה השערה לאורכה. בתהליכים אלו משתנים קשרי הגופרית (הקשרים הדיסולפדים), ומבנה חלק ישתנה למסולסל והמסולסל לחלק. צפיפות השיער מוגדר כסמיך, מלא, או דליל. צבע השיער נע מבהיר – בלונד, כתום – אדום, לחום ושחור. בתוך השערה ישנו חומר הנקרא מלנין. ריכוז המלנין קובע את צבע השיער. ככל שריכוזו גבוה יותר כך השיער כהה יותר. גם ריכוז הפחמן בשערה משפיעה על צבעה (ככל שיש יותר פחמן השער יותר כהה). בשיער לבן או בלונד – כמעט אין מלנין, בצבע כתום – חום – ריכוז יותר גבוה של פחמן, ובשחור – ריכוז הפחמן הגבוה ביותר של המלנין (כל זה נכון גם לגבי צבע העור).
בעת צביעת השיער בצבע מלאכתי יש לקחת בחשבון את צבע השיער הטבעי ואת אחוז השיער הלבן (שיער שיבה), כדי לקבל את הצבע הרצוי. בתהליך הבחירה ניתן להיעזר במשולש הצבעים (צבעים סותרים וצבעים משלימים). מידע חשוב נוסף כאשר באים לצבוע שיער הינו מרקם השיער שמאופיין בגמישות, בעובי השערה, ונקבוביותו (יכולת ספיחת נוזלים לתוך השערה).
הטיפול בשיער היה פעם לצרכי היגיינה ושמירה מפני הכינים, שהיוותה בעיה קשה וממש מתרד.
התפתחות מקצוע הספרות נולד מתוך צורך אנושי. פעם סיפרו בתוך המשפחה – היה מישהו שזה היה המקצוע שלו או ההתמחות שלו והוא סיפר את כל המשפחה. מאוחר יותר התפתח מקצוע הגלבים. נוודים נודדים שעברו בין העיירות ונתנו שרותי תספורת. רק במאה ה-19 התפתחו המספרות לגברים ומאוחר יותר גם לנשים. פעם היו מסתפרים הגברים רק באמצע השבוע, וילדים היו מסופרים אצל היהודים רק מגיל 3. האישה היהודית מסופרת לפני החתונה וראשה מכוסה במטפחת.
תמר שריג
השיער מהווה סמל חברתי כמו בתנ"ך שמשון הגיבור, ישו בנצרות, ובבודהיזם יש כאלה שלא מסתפרים כלל או להיפך: מגלחים את הראש. בימי הביניים סימל השער הארוך מקור לנשיות וחסד – ולכן הגבירות גידלו את השיער, קלעו אותו לצמות וכו’. במאה ה-18 השופטים שמו על עצמם פאות בעלות תלתלים ארוכים כסמל למעמד וסמכות. בשנות השישים ילדי הפרחים שלא הסתפרו כסמל למרידה מול ההורים, הממשל והצבא. גזיזת השיער בצבא הייתה אז סמל להתמסדות (לדוגמא בסרט שיער). בלוריתם של החלוצים – נבעה מחוסר אמצעים להסתפר, חוסר במים וכו’ – מה שהביא לפיתרון טכני שהפך לאופנה, כך שכל המגדיל הרי זה משובח.
השיער נחשב לאחד מהחלקים הסקסיים בכל התרבויות ולכן יש עליו שימת דגש לאורך כל ההיסטוריה האנושית:
הקוקו והסרפן – כסמל החלוצות, רפונזל וברבי – כסמל ליופי במאה העשרים, הפאנק – גם צורת התספורת והצבעים, וההבהרה – השחורדיניות משדרים קודים חברתיים ברורים. פעם שער ארוך נחשב מושך, נשי וסקסי – היום זה הפוך: שמרני, צנוע ולא מטופח. כיום יש עיצוב קפדני של פן והחלקות, ג’לים, מוסים, שמנים ומסכות. צבעי השיער ניתנים בגוונים בלתי מוגבלים לצביעה, על ידי ערבובים שונים, ונבדקים הגבולות של המשיכה, הופעה ואופנה בכל צורה אפשרית.
בעיות נשירת שיער נובעות משינויים הורמונלים, מצוקה נפשית ושינויי אקלים.
נשירה מקומית (התקרחות מקומית אלופציה אריטראה) ניתנת לטפל בקורטיזון ו/או טיפול נפשי.
נשירה כללית – נגרמת מהזדקנות, גנטיקה, שינויים הורמונים, מתח נפשי, חוסר ברזל, דיאטה חריפה, מחלות כמו גזזת, סבוראה ופסוריאזיס, בגלל תופעות לוואי של תרופה שלוקחים, שימוש בתכשירים של החלקה או סלסול, מתיחת שיער – כמו פן, קסדה (טייסים), פאה נוכרית או צעיף. כמו כן עודף הורמון דרך בלטת התריס, חילוף חומרים לא תקין של מטבוליזם (בניה אנבוליזם, ופרוק קטבוליזם), עלולים לגרום גם הם לנשירת שיער.
ניתן לטפל על ידי – כדורים הכוללים חומצות אמינו וגופרית וכן ברפואה משלימה.
השארת תגובה
