שואה וגבורה


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
מ.מ. כפר ורדים

סיון יחיאלי: נמשיך לקחת את צלם האנוש שאבד, וניצוק משמעות אל תוך האפר.

כפרניק IMG_6405 שואה וגבורה

בטקס לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה שנערך הערב במרכז המסחרי בכפר ורדים השתתפו כ-800 תושבים.

 

 

סיון יחיאלי: נמשיך לקחת את צלם האנוש שאבד, וניצוק משמעות אל תוך האפר. נשיב לנספים את שמם, כבני אנוש בעלי זהות, נזכור ונזכיר כי גם בתוך ההמון, אבדן של כל יחיד, הנו אבדן של עולם מלא.

 

 

 

להלן דברים שנשא הערב ראש המועצה המקומית סיון יחיאלי:

 

ביקשנו השנה לציין את יום השואה מנקודת מבט אישית, משפחתית. כמעט פרטית ובכל זאת רלוונטית מתמיד גם לכלל.

בשנים הראשונות שלאחר השואה, היה היחס של מדינת ישראל אליה יחס של שתיקה ומבוכה. רק בשנת 1959 חוקקה הכנסת את חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

בהתאם לרוח הזמן, נכתבה המילה גבורה בחוק, ונועדה לחזק את האתוס של היהודי הלוחם. עם השנים חלחלה ההכרה גם בגבורתו של הרוב בעם היהודי, שלא אחז בנשק, אלא עמד בזוועות המלחמה, קידש את החיים, שמר על צלם אנוש ופעל להצלת עצמו וזולתו.

אנו מזכירים אותם, את אחינו, בני עמנו. מזכירים זה הפעם, בלי להזדקק לגבורה, מתוך אמפטיה, הזדהות ואנושיות.

מימדיה של השואה בלתי נתפסים. מי יכול להכיל, רכבת שמטענה אלפי אנשים, דחוסים בתוך קרונות בקר, אשר נרצחו כולם ביעילות מקפיאת דם, שעות ספורות לאחר שהגיעו ליעדם. רכבת, ועוד אחת, ועוד אחת. בתוך הקהל העצום הזה, מאבד היחיד את פניו, מאבד את זהותו, מאבד את משמעותו, מאבד את צלם האנוש שבו, נרצח ונשכח. תמצית הרשע.

מול הרשע הזה, ניצבים בגאון כלי הנשק היהודי העתיקים – הלימוד והזכרון.

אנחנו, שכבר אלפי שנה, מידי יום ביומו, מזכירים את יציאת מצרים, אנחנו האמונים על הציווי "והגדת לבנך ביום ההוא", אנחנו שבמזוזות בתינו כתוב "ושיננתם לבניך". אנחנו נזכור! לא נשכח ולא ניתן להשכיח!

נמשיך לקחת את צלם האנוש שאבד, וניצוק משמעות אל תוך האפר. נשיב לנספים את שמם, כבני אנוש בעלי זהות, נזכור ונזכיר כי גם בתוך ההמון, אבדן של כל יחיד, הנו אבדן של עולם מלא.

מהמקום הזה, דיברנו זה עתה, על משפחות רוטשטיין ומרגוליס.

אך די אין בהזכרת הנספים. עלינו לעשות כל הניתן, על מנת להבטיח ששוב לא תתכן שואה. לעשות בחינוך, לעשות בהתנהגות.

בשיח הציבורי,  זכויות אדם הן ערב רב של זכויות: זכויות אדם, זכויות אזרח, זכויות חברתיות, וחברתיות כלכליות.

יש להבדיל בין זכויות האזרח, הקמות לכל אזרח במדינה כאשר הוא אזרח בה, לבין זכויות האדם, הקמות לכל בן אנוש על פני האדמה, בין אם אזרח ובין אם לא. יהיה צבע צבע עורו אשר יהיה, יהיה מוצאו אשר יהיה, תהיה דתו אשר תהיה ולמרבה הצער, באזורנו, יש להוסיף יהיה מגדרו אשר יהיה.

לכולם כאחד זכויות אדם טבעיות – הזכות לחיים, הזכות לחירות, חופש התנועה, חופש הביטוי, חופש הדת, החופש מדת, חופש הקניין.

 

 

 

 

לחרויות יסוד אלו סייגים כמובן, אולם עצם קיומן הוא קו הגנה ראשון בפני משטרים אפלים המתירים או חמור מכך, מוציאים אל הפועל, מעשי זוועה מוסריים כלפי בני אנוש. 

מסר זה ננחיל קודם כל לעצמנו, כפרטים, כקהילה וכמדינה. במשקפים אלו נבחן גם אנו את יחסנו ואת פעולותנו כלפי הזר, הגר והנתון למרותנו.

מקום בו יש זכויות אדם, הוא מקום בו אין שואה.

 

תגובות פייסבוק


0 תגובות

  1. יוסף הגב

    יפה אמר סיון
    אבל לדעתי הכנסת פסח (והיגדת לבנך ביום ההוא .. וגומר) לנושא זכרון השואה מפחיתה במידת מה את עצמת הדברים. הגזמה אינה מועילה (האם סיון אכן כדבריו מזכיר יום יום את יציאת מצרים? תרשו לי לפקפק בכך) השואה היא עובדה קיימת, מתועדת ככל שרק אפשר לתעד, בכתובים, בצילום, ובעדויות אנשים חיים. יציאת מצרים אינה נתמכת בשום עדות מלבד הכיתוב בתנך, ולמרות שנעשו לא מעט מאמצים לגלות תימוכין ארכאולוגיים לסיפור הזה, עד כה אין שום ראייה חומרית לכך. למה יש צורך לחזק משהו חזק כל כך על ידי משהו לא כל כך חזק?

  2. מיכל וינטראוב הגב

    טקס יום השואה
    לתושייה ולכל מי שתרמו לטקס: מקהלת “צליל בכפר”, חבורת הזמר מעלות-כפר ורדים, הצמד הנהדר אפרת ואבי, הרקדניות , הקריינים וכל העושים מאחורי הקלעים,
    תודה. תודה על טקס מעורר השראה, קשה אך מנחם, כואב אך עם תקווה. הסיפור על צביקה, איש מתוכנו מאד קרב אותי לנאמר, ובמקום כמו שבד”כ כשיש הרבה סיפורים קצרים, הקראות, הפעם היה רצף מרתק עם הרבה משמעות, למידה ואופטימיות. מיכל

  3. ל. הגב

    עומדים עלינו לכלותינו
    גם זה הושר בליל הסדר, חלק מהחובה שלנו לזכור בכל דור ודור – מאז יציאת מצריים, ועד עצם היום הזה. גם אז וגם היום אנחנו נדרשים להגן על עצמנו מפני הבאים לכלותינו, להסביר לילדים שלנו למה ארצנו יקרה מפז – כי אין לנו אחרת.. ולזכור ולהזכיר שאין לנו מה לחפש זהב בארצות אחרות. הדבר שלא יסולא בפז – נמצא בלבבות – ערך החיים, כבוד האדם באשר הוא. אם מסתכלים בגדול על תולדותיו של העם היהודי, אין בציטוט “והגדת לבנך” שום דבר שהוא פחות מהחובה לזכור את נוראות השואה, שללא ספק היתה האירוע המזעזע של האנושות כולה. את זה חובה לזכור, ואת זה חובה לזכור ולא לשכוח. אפילו יש קשר ישיר ומדהים בין ספר שמות – שבתרגום התורה ליוונית (תרגום השבעים) נקרא “אקסודוס” על שם יציאת מצריים המתוארת במרכזו, שבסופה היה העם, ניצול העבדות במצריים, להגיע לארץ האבות – לבין ספינת המפעילים “אקסודוס 1947” או “יציאת אירופה תש”ז ” שהיתה אמורה להביא ניצולי שואה לארץ.
    גורל העם היהודי רווי אירועים כאלה, לצערנו, אך אפשר לשאוב מכך גם כוחות לבניין החברה והארץ, ולכן חובה עלינו לזכור לדור ודור.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן