קצת שקט בבקשה!!!


קצת שקט בבקשה
עודד שלומות

על מפוחי עלים, מסיבות טראנס, זמזמת סלולרית ו"שמחות" אצל השכנים

כפרניק  של עודד 049 קצת שקט בבקשה!!!

 

 
בעקבות דבריו של יעקב זיו, יו"ר הועדה לאיכות הסביבה בכפר ורדים, בנושא מפחי העלים, מצאתי לנכון לשתף את קוראי כפרניק בקטע ממאמר שלי בנושא המפוחים בפרט, והרעש בכלל.
המאמר המלא יתפרסם בגיליון הקרוב של הירחון "חיים אחרים", בו אני כותב מדור קבוע, "ירוק בעיניים", בנושאי סביבה.
 
 
קרקוש הנעל על העלים
 
לפני שבועות ספורים אישרה הכנסת את "תקנות הרעש" החדשות האוסרות, בין היתר, על הפעלת מפחי העלים ועל אזעקות הרכב. אכן, מפוחי העלים ראויים לכל גינוי לא רק בשל הרעש מחריש האוזניים אותו הם פולטים לכל עבר – אלא בשל הקונצפציה, תסלחו לי, "המטומטמת" בה עלים הינם "לכלוך" הצריך להיאסף מרחובה של קרת או מחצרו של בית. הרי אין הרבה דברים היפים והמשמחים לב אדם כמו מרבד עלי שלכת הפרוש בנונשלאנטיות על המדרכה, אין קולות הנעימים יותר מקרקוש הנעל על העלים וזמרת הציפורים המחפשות מזונן מתחת לשלכת הקצרה שלנו, ואין מחזות יפים כמו מערבולת עלי שלכת ברוח.
ואם באדמה חשופה או גינה עסקינן – אין כמו רחש תולעי האדמה הפעלתניות מתחת לעלים ואין כמו שכבת הלחות הנשמרת הודות למעטה האורגני ולצמחיית החורף המגיחה מתוך חגיגית הרקב הנהדר והארומתי הזה.
 
הו עלי השלכת / פאר יצירת הטבע / סמל נשגב של מוות והתחדשות / פואטיקה של טקסטורות וצבעים / שמיכת טלאים לאימא אדמה – מי יעז ויכנה אתכם "פסולת" או "לכלוך", רחמנא ליצלן???
 
 
 
אלא שבית המחוקקים לא ראה לנגד עיניו את מרבדי השלכת היפיפיים או את בית גידולם של תולעי האדמה. התייחסותו הפעם הינה לשקט: נושא ראוי מכובד.
הרעש הינו אחד הזיהומים הסביבתיים ה"חמקמקים" והמוזנחים ביותר, בעיקר בשל היותו בלתי מצטבר ובלתי נראה. לרגע אזעקת רכב מטורפת קורעת לך את עור התוף, ולאחר דקה חלפה ואיננה עוד. שלא כמו זיהום האוויר, הקרקע והמים שלו השפעות שאריתיות, הרעש נעלם כלא היה. הזמנתם משטרה לטפל במסיבת שיכורים בבניין ממול, ועד שהגיעה הניידת אין כבר זכר לעומס הדציבלים שהרעידו את כל השכונה. ועכשיו, לך תוכיח…
הרעש גם איננו זיהום "סקסי" משום שאינו גורם להתחממות הגלובלית. הוא גם איננו מסרטן את הגוף באופן פיזי, אולם גרוע מכך: הוא מטריף את הנשמה!
בעולם המודרני אנחנו חשופים לרעשים רבים: כלי רכב, מטוסים, מזגנים, אתרי בניה, מדיה אלקטרונית ועוד. בשל צפיפות הבניה למגורים והדחיסות במקומות העבודה (מי אמר אופן ספייס ולא קיבל?), אנחנו נמצאים רוב הזמן בענן סמיך של רעשי רקע. המרחב הציבורי "הזדהם" בשנים האחרונות גם בזמזמת הסלולרית ואין לאן לברוח מהצלצולים והדברת-קשקשת-ברשת הבלתי נלאית: ברחוב, ברכבת, באוטובוס, בבית הקפה, בתור בסופר ואפילו באמצע הצגה או סרט (!). בחלק גדול של הבתים הטלוויזיה ו/או הרדיו פתוחים ללא הפסקה וטוחנים את המוח.

יתרה מזאת: אפילו בטבע כבר קשה למצוא פינה שקטה, כאשר טרקטורונים מטרטרים תחת כל עץ רענן, ובשעות הלילה מסיבות "ניו אייג’" רבות משתתפים ודציבלים קורעות את הדממה במרחבי המדבר או בהרי הגליל. אפרופו גליל: למרות הדימוי השקט, רבים מתושבי הצפון סובלים קשות מקולות המואזין והנפץ (יריות וזיקוקים) בשמחותיהם של אחינו בני המיעוטים. רעשים נוספים מגיעים גם מאותן "הפעלות" לילדים המלוות ברעש סביבתי בלתי נסבל. כי ככה זה אצלנו: כל אחד מרעיש "רק" פעם אחת – ביום הולדת, חג ומסיבה – אבל התחושה המצטברת היא של קקופוניה רבתי.

הרעשים, הפנימיים והחיצוניים, כבר הפכו אצל רבים מאיתנו לחלק אינטגראלי מהחיים: כמו במערכון של יוסי בנאי שבתחילתו איננו יכול להירדם מהרעש, ובסופו מתלונן כי כבר "התרגל" ולכן דווקא השקט מפריע לו.
בשמירה על השקט מרכיב מהותי של התחשבות, כבוד, שמירה על פרטיות וריסון. השקט מאפשר לנו התבוננות בלתי מופרעת ויכולת הקשבה לקולות ולצלילים מעודנים יותר.

 

תגובות פייסבוק


0 תגובות

  1. גליה הגב

    6 כשעל יד הבית שלי נטועים לאורך ’10 מטרים 3 עצים
    זה לא קצת מוגזם? חכם זה ודאי לא. כל עץ צריך את מרחב המחיה שלו – ומתכננת הרחוב בכלל לא חשבה על זה… זה היה כשהחברה לפיתוח עשתה ברחוב סער את עיסקת פטל שעד היום מוציאה לנו את המיץ…דברים שאף אדם בר דעת לא היה עושה, והתוצאות מורגשות בחיי היום יום. עצים זה טוב. עובדה, המועצה לפני 11 שנים נטעה עץ בגומחה ליד ביתנו, אלה היו ההוראות, ואני במשך 7 שנים השקיתי אותו על חשבוני!!! כי כך אמרו, שאם אני רוצה עץ, שאשקה אותו. היום, העץ עומד להבקיע את שורשיו ולהרים את כל מרצפות הרחוב וזה סכנה כשלעצמה. כבר אמרתי שכאן אין חשיבה לטווח ארוך בתכנון כפר ורדים?
    לנטוע – אבל חכם, ובהתחשב בתושבים. הסביבה כוללת אנשים וצמחיה וכל גורם צריך לחיות עם השני בשלום. לא כך?
    פרט לזה, אני ירוקה, אבל מסתבר שמועצות כפר ורדים מאד מאד מאד לא ירוקות. כשבנינו את הבית, הדחפורים גילחו את השטח באכזריות, בלי פיקוח, בלי שמישהו מהרשויות יחשוב על הטבע שצריך להמשיך ולהתקיים, ומבלי שידעתי. ואת כל הצמחיה – זרקו, פינו.. כך בנו את כל שכונת הנחלים. וכך בנו את המאר”ג – בעצם ימים אלה – גילחו שטחים לטובת מבנים. וכך עומדים לבנות את שלב ג’, אם אני מבינה נכון – לגלח שטחים ועליהם לבנות. מי באמת מתחשב בצמחיה?
    צריך לדעת יותר פרטים לפני שאומרים למישהו שהוא לא ירוק.
    החיים ההרמונים כוללים את האדם וסביבתו. האדם מסתבר, פוגע בסביבתו בלא רחם, ומצפה שהסביבה תמשיך ותתן (מכיר/ה “העץ הנדיב”?) – ומה לעשות, אין לה מה לתת לנו.
    הגורם האנושי צריך לשנות התנהגותו, לתת, ואז יקבל.

  2. יעקב זיו הגב

    רעש
    יפה כתבת.

  3. חגית פרידלנדר הגב

    בנוסף
    אכן חיים אחרים יכולים להיות לנו גם ללא כל המטרדים. המפוחים מלבד הרעש גורמים לכך שננשום אויר מזוהם ורווי חיידקים שאינו נובע רק מנשורת עלים המוסטת מהמדרכות.

  4. אורח/ת הגב

    מילים כדורבנות
    מי המציא את המפוחים האלו????

  5. גליה לוי הגב

    מפוחים
    בכל פעם שמגיע רכב הטיטוא ואחריו הבחור עם המפוח, והם משאירים אחריהם יותר לכלוך מאשר קודם, אני מבקשת מהם לא לעבוד ליד הבית שלי, ואני מסבירה להם למה מפוח זה רע לבריאות ולסביבה, והם ממש מסכימים אתי, אבל אומרים “אין מה לעשות, אמרו לנו לעבוד ואנחנו עובדים”. הם מסכימים!!! ומבינים בהגיון פשוט, שמפוח זה רע לאוזניים ולנשימה, במיוחד לאסמטיים שבינינו. לכן את הבקשות להפסיק את המפוחים יש להפנות למועצה, ולבקש מיעקב זיו, שידאג לנו, כנציג המועצה.
    אין לי בעיה עם עלי שלכת, הם אינם לכלוך בעיני, המראה ממש יפה בעיני. ואם למועצה זה מפריע, שישימו פחות עצים ברחובות, ואז יצטרכו פחות להביא את המפוחים. פחות מפוחים, חוסכים בעובדים, חוסכים כסף למועצה.

  6. אורח/ת הגב

    פינוי עלים הוא הכרח בל יגונה
    הרבה פעמים מעברי המים נסתמים על ידי ריבוי עלים שלא פונו בזמן.

  7. אורח/ת הגב

    פחות עצים ברחובות??
    גליה…
    אבל פחות עצים ברחובות זה פחות עצים שיקלטו פחמן דו חמצני.
    בתור מישהי ירוקה, הייתי מצפה ממך לעידוד נטיעות ולא להפחתת נטיעות, רק בגלל המפוח או בגלל העלים הנושרים.
    זה לשפוך את התינוק עם המים.

  8. אורח/ת הגב

    שאלה לגליה
    לא הבנתי למה את בדיוק מתכוונת.
    האם תוכלי להסביר איך אפשר לבנות את שכונת נחלים או את המארג מבלי לעקור את העצים שבמקומם הולכים לבנות?

    תודה

  9. גליה הגב

    רק כדי לא להשאיר את מס’ 8 בלי תשובה מתוך כבוד
    יש בכפר ורדים שטחים, שבהם הצמחיה דלילה וניתן לבנות עליהם. מי החליט שדווקא במקום שבו היה צריך לקום גן אקולוגי – שהיו לו הרבה יתרונות עבור הקהילה, דווקא שם להקים מבנה, במקום שבו המועצה בעצמה אירגנה את הקהילה לנטיעות, כדי לחזק את החלק הירוק, הטבעי של הישוב? הילדים נטעו עצים, היתה חוויה מאד טובה, חוויה קהילתית שבאמת עושים משהו לטובת הכדור, לטובת היקום, וכשהעצים החלו לגדול – גדעו אותם ממקומם לטובת הבטון הקשה והממש לא טבעי. למה?
    אני לא אומרת שלא לפתח את כפר ורדים, אבל תוך משא ומתן הוגן עם הטבע, למי שמבין את הכוונה. בהמון מקומות עושים את המשא ומתן הזה, ובונים על יד, בין, בתוך, במינימום פגיעה בטבע.
    כאן, לא יכולים?

  10. גליה הגב

    איציק שבתאי
    זה כמו להגיד שאם לא רוצים תאונות – שלא נסע ברכב. זה לא דיכוטומי, שחור לבן. אפשר לקיים חיים, ולהתחשב בשכנים. זה חלק מאיכות החיים שמי שבא לגור בכפר ורדים ציפה שיהיה.
    רעש הוא לא חובה בחיים שלנו וזה לא אות לחיים, אלא אות לחיים לא טובים – הרעש גורם נזק גם לילדים הצעירים ביותר, עכשיו יותר מפעם, והם סובלים מאי שקט פנימי וחיצוני שמתבטא בכל הגדילה שלהם. החיים המודרנים מביאים קידמה ונוחות, אבל המחירים של הקידמה יקרים. אפשר למזער נזקים אם בוחרים בכך.

  11. איציק שבתאי הגב

    רעש
    שלום עודד
    אתה כותב:
    “רבים מתושבי הצפון סובלים קשות מקולות המואזין והנפץ (יריות וזיקוקים) בשמחותיהם של אחינו בני המיעוטים”
    לא הגזמת? רבים מתושבי הצפון (אני מניח שאתה מתכוון ליהודים שבהם) סובלים מבעיות רעש בגלל המואזין? רעש המואזין מפריע לך? אל תגור ליד כפר ערבי. רעש היריות מפריע לך? למה אתה לא מתלונן על רעש מטוסי הקרב המבצעים בזים מעל הכפר מדי פעם? למה אינך מתלונן על רעש המוזיקה בחתונות יהודיות?
    אגב, רעש לידיעתך הוא חלק מהחיים המודרניים והיא אות לקיום חיים במקום מסוים. נכון יש מקום להקטנת רעש אבל לו לא היית שומע כל רעש, היית מתגעגע אליו.

  12. דרורי הגב

    עלי שלכת
    יפה כתבת!אהבתי.
    אירופה התכסתה והתקשטה בסתיו, בעלי שלכת.נהנתי לראות את כמויות העלים הפזורים,אשר הוסיפו צבעוניות בכל מקום.
    נהניתי כל פעם מחדש להעביר את הנעליים בעלים היבשים שפגשתי בדרכי.
    לא מיהרו לאסוף.
    לא היו מפוחים.
    היה שקט.
    תאווה לעניים ולאוזניים.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן