הקיצור בדרך לאמירים יכול לקצר את החיים!
שלום.
נושא שצריך להטריד את כולנו הוא בטיחות ילדינו, ובטיחותם בעת חציית רחוב. כדי להגיע לחטיבת הביניים יש שתי דרכי גישה למכוניות ובמדרכות הצמודות להן יש דרכי גישה להולכי רגל. אבל זה לא מספיק. ילדים שיוצאים ברגל מרחוב זמיר, זו דרך שמשתמשים גם ילדים שמתגוררים ברחובות חוחית ועפרוני, נוהגים בהרבה מקרים לחצות בריצה את הכביש הראשי, ומשם מטפסים דרך הסלעים וקופצים את הגדר.
זה קורה כל בוקר, זה קורה לאורך כל שנת הלימודים, זה קורה גם ביחידים וגם בקבוצות. הם עושים את זה כדי לא להתמודד עם ההליכה בעליית הכביש עד כיכר 7, או הדרך הארוכה לכיכר 8 ואז הכביש הפנימי. צריך להגיד את זה ולהתריע. כי זה יגמר באסון.
כל זה קורה בשעת העומס הכי קשה בכביש הראשי, בין 7.30 עד 8.30, בה כולם ממהרים, בה כולם נוסעים מהר. אין שם מעבר חצייה שייתן הגנה מינימאלית, ואם יעברו את הכביש בשלום יש עדיין לפניהם טיפוס על סלעים והגעה לחטיבה בדרך לא דרך. לדעתי צריך לעשות מעשה. זה לא מספיק להגיד "יש מעברים מסודרים להולכי רגל בצמוד לכיכרות". כי הילדים לא מגיעים לשם. לא מספיק להגיד "אחריות ההורים להביא אותם לבי"ס" או "אחריות ההורים לחנך את ילדיהם על חציית רחוב בבטחה, או להתנהגות נכונה ברחוב". כי הילדים לא עושים את זה.
הם מתגנבים וחוצים את הרחוב, כל השנה, ביחידים ובקבוצות, גם ללא מעבר חצייה.ההצעה שלי היא לאפשר לילדים את חציית הכביש מול רחוב זמיר ע"י מעבר חציה מסודר, בניית מדרגות בטיחותיות באזור הסלעים ודגש על הגבלת מהירות בזמן עומס באזורי החצייה. ויפה שעה אחת קודם, כי בטיחות זה עניין רציני, ובמצב של היום זה יגמר באסון.
ישראל גולדברג,
רח זמיר 1
עוד נקודת תורפה
כשהילדים חוצים את הכביש זה מסוכן בגלל שהם יכולים להדרס וכשהם עולים על הסלעים יכול להכיש אותם נחש או עקרב. נקודת התורפה הנוספת היא הגדר כי בגדר יש פריצות והתלמידים עוברים שם בלי לטפס על הגדר. אני מציע להחליף את הגדר ולתקן את הפריצות וכשהם יראו שהדרך חסומה הם יתיאשו וילכו למעבר החצייה המסודר בכניסה לאמירים דרך כיכר שבע או דרך כיכר שמונה.
הפתרון ממש ממש בידינו
בחלק מכבישי הישוב יש מדרכה רק בצד אחד. הצד השני מלא בצמחים. המדרכה נגמרת פתאום, ואז יש גינון ציבורי במקום שצריכה להיות מדרכה, מי שהולך בצד זה של הכביש – לא יכול להמשיך ללכת בה, וצריך לעבור לצד השני. כך גם במירון, מהמארג ועד לכניסה לרחוב סער – בצד אחד אין מדרכה. למה???בקטע הדרך המדובר בכתבה – אין מדרכה, הרבה אנשים שצריכים אותה – עומדים על הכביש בבוקר, כדי לתפוס טרמפים החוצה מהישוב. אם יש צורך – למה למנוע מציבור המשלם מיסים דבר שהוא צריך? ואם הילדים כבר סוללים ברגליהם מעבר – סימן שכדאי שיהיה שם מעבר – אבל מסודר, עם מדרכה בצד הכביש, מעקות בטיחות, מדרגות למעלה, ושער מסודר – ישר לחטיבת הביניים. איפה שאין – וצריך – ימצאו המים איך לחלחל…
אגב, הרבה טכנאים של בזק עומדים בדיוק היכן שהילדים עולים לחטיבה, וגם בשבילם המקום הזה אסור לעצירה על פי חוק. מי החליט לעשות שם נקודה של בזק, ללא מפרץ עצירה לרכבים? זו עבירה על החוק בחסות המועצה.
למהנדסי המועצה, משרתי הציבור ונבחרי הציבור בכפר ורדים – כדאי לחשוב לא איך למנוע מהילדים ומהמבוגרים להשתמש בצד זה של הדרך, אלא איך לעשות גישה בטוחה ונוחה. לא סיפור גדול, ולא תקציב גדול.
צריך לבטל לאורך כל הצד הזה את הגינון הציבורי, להכשירו לשימוש הציבור – והרבה אנשים יגידו תודה על זה.
וכדאי גם לטפל בסיבוב המסוכן שמחבר את הכביש החדש מכיכר 8 לחטיבה. סיבוב חד מדי, צר מדי, ללא שילוט, הרבה נהגים חותכים אותו ואין מספיק שדה ראייה למי שיורד מהחטיבה לכיוון מטה. גם מתכון לתאונות דרכים.
אפשר לעשות מעבר חצייה
כמו שבהמשך הרחוב לכיוון למעלה בין ככר 7 ל-6 יש מעבר חצייה בלי הפרדה בין הנתיבים.
מציעה לסדר שם מדרגות ולעשות נתיב נוח לילדים לעבור ולא לחסום.
ל 1
הם לא יתייאשו אם יתקנו את הגדר,הם ישברו את הגדר וימשיכו ללכת דרך שם…
הילדים ממשיכים לעבור את הכביש באותו מקום
וכולם – עוצמים עיניים.
ככה זה עובד פה. מה שלא רואים – לא קיים.
מר אבנד – כבר הרפית. ברגע שאתה לא מגיב למה שקורה על הכביש – הרפית. פתרון – אין. עדיין.