עודד שלומות
איך כולם מתים לי בחנוכה… אנשים יקרים שהיו הכי אהובים עלי…
איך כולם מתים לי בחנוכה… אנשים יקרים שהיו הכי אהובים עלי…
הדוד שלי, האח הגדול של אמי, היה יותר אבא מדוד. אדם משכמו ומעלה.היתה לי זכות גדולה לאהוב דוד כזה עד שכבה נרו בנר רביעי.
הנטורופת שלי שגם עבדתי איתו, מייקל, גם הוא נעלם לי בחנוכה בנר שלישי. קולו מהדהד בתוכי ומדבר אלי בשנתי.
מטופלת יקרה היתה לי, שהיתה עיוורת… תארו לכם… ודווקא להכעיס בחג האורים כבתה לי מול העיניים.
ישבתי ליד מיטתה שבוע ימים והתפללתי לנס. נס לא היה פה ולא שם. אני זוכרת שסיפרתי לה שבחנוכיה של בית החולים הדליקו כבר את כל הנרות.
ועכשיו, ממש ערב חנוכה, נפטרה אישה יקרה שאהבתי. היא לא רצתה לראות את מה שקורה לארץ שבנתה ומוזר איך איבדה את מאור עיניה כמעט לגמרי, והיום דווקא בחנוכה, עצמה אותן סופית. ואני אפילו לא נפרדתי ממנה כראוי ועל כך אני מצרה מאד.
היא גרה בכפר כמעט שנתיים. אמא של יעל וטלי היקרות. אשת פלדות, חכמה חריפה ומבריקה, צלולה היתה להחריד. דור של נפילים בעיני ש"לא רצה לדעת את יוסף". אתמול ליוינו את האישה הזעירה לדרכה האחרונה. נשמתה עדן.
כאן למטה האור מתעמעם לו… וההוא שם למעלה אולי רוצה אותם קרוב אליו ואני צריכה להבין זאת. קטונתי.
השמיים בוכים. גשם זלעפות ניתך ארצה ורוחץ עדויות של חיים. מנביט חדשים.רעמים מתגלגלים בין העננים וחושך חושך כאן בהרים.
בערב כולם ישירו ויבואו לגרשו. סורה חושך הלאה שחור, סורה מפני האור!
ביום זה יכולה להזדהות עם מילותיו של משורר יווני שאני אוהבת, קונסטנדינוס קוואפיס:
0 תגובות
השארת תגובה
חגית יקרה שלי.אין לי מילים
חגית יקרה שלי.אין לי מילים לתאר עד כמה נפעמתי מהכתבה על אימי ז”ל.ידעתי על כל אובדניך היקרים שנעלמו לך לחנוכה והתרגשתי שהוספת גם את אמא לרשימה מכובדת זאת.הלואי ויכלה לדעת על הכתבה.תודה יקירה ממני ומטלי
ליעל
משתתפת בצערך ובצער אחותך במות אמכם. ת.נ.צ.ב.ה.
שמרי על עצמך.בידידות אביבה.
עפרה פלד ז”ל
חגית יקרה כל אחד והחנוכה שלו כל אחד והנר שלו. ומי אנו שכה קטנים אנחנו וכה אנושיים שיש ביכולתנו לנבא מתי יכבה נרו , מתי יאיר באור נגוהות ? שילבת נפלא את הלידה והמות את השמחה והצער כך הוא בעצם מעגל חיינו ששמחה ועצב כרוכים להם יחדיו – לא יפרדו. לא היכרתי את כל אותם נרות שלך שכבה אורם אך בטוחני שהם מחייכים בקראם את הכתבה היפיפיה שלך . האור שלה מגיע למרחקים- תודה
כתבתה של חגית
“גשם זלעפות ניתך ארצה ןרוחץ עדויות של חיים”
משפט כזה אני קורא והוא אשר יאיר לי את היום………..
זוהי חכמתה ורגישותה הגבוהה של חגית…חג חנוכה שמח…ישר
אפשר למות
כשחגית מספידה אפשר למות בשקט. איזו כותבת מוכשרת. ומשתתפת בצער הבנות
חנוכה חג האור
חגיתי יקרה שלי
את כל כך מרגשת בצורת הכתיבה שלך. כל כך אישי חם ואנושי.שאני קוראת מה שכתב אני מרגישה כאילו הכרתי את כל האנשים שאבדת בחג החנוכה. אוהבת אותך ומחבק אותך