עודד שלומות
דורית קלנר בכתבה שלישית: מאחורי הגדר
"רואה ואינה נראית": התקנון כפה גדר או חומה כדי שלא נביט בית השכנים
אתם לא מכירים אותי. "את חדשה בכפר?" אתם שואלים. אבל אני מכירה אתכם.
למעלה מעשרים שנה אני סובבת אתכם, מדי בוקר ובערב, בגשם, בקור, בשלג ובשרב הכבד, בודאי כבר הייתי מגיעה רחוק אם הייתי הולכת ישר.
אני רואה ואינה נראית.
* * *
בשנים האחרונות גם אתם הופכים בלתי נראים. בשקט, לאט לאט, צומחים שיחי ההיביסקוס והיסמין, הולכים ומתגבהים באין קוצץ. לצידם מוקמות גדרות העשויות מלוחות עץ הנצמדים זה לזה, קרוב קרוב, שלא תוכל עין סקרנית להציץ בין החרכים. שוחרי הקידמה דבקו בגדרות הפלסטיק הלבנות, ובצדק, כך נראה עם חלוף השנים, כשלוחות העץ דוהים ומתקלפים ושולפים קוצים ומרחיקים את המנסה להתקרב.
כדי להרחיק אותי עוד יותר תלוי שם שלט עוין ומאיים, חושף שיניים ונוהם, "זהירות כלב נושך", ומאחורי הגדר מציץ לו חומי או מוקי ומכשכש בזנבו בידידות. אל תשימי לב, הוא אומר, זה סתם, בצחוק.
בפתחי הבתים החדשים או המשתפצים עומדים, תקיפים וגאים, שערי ברזל גדולים, אופנתיים, משולבים בחומות בטון או בשבכות אפורות, מתפתלות, ושזורים בפרחי מתכת. יש להם נעילה אוטומטית וכפתור אינטרקום המתחזה לידידותי, כל-כך קטן ואלגנטי, רק ללחוץ ולברוח, כמו אז, כשהיינו ילדים, אבל באמת גם הוא, כמו השלט, חושף שיניים ונוהם "זה שלי, אני לכשעצמי, חשוב ונישא מעם, לכי מכאן".
וצריך גם להיזהר מהשערים החשמליים. אלו נראים כמו סתם גדר, רגילה שכזו, אבל פתאום נדלקת לצידם נורת אזהרה, הם מחליקים הצידה וג'יפ גדול ושחור מגיח בגניחת מנוע ומתנפל עלי ורוצה לנשוך אותי, עוברת אורח תמימה שכמותי. מי יושב בתוכו, אינני יודעת, גם שם הוא חבוי מאחורי חלונות זכוכית כהים.
חשבתי, אולי זה פשוט עניין של כסף. כשבנינו את הבתים, פעם, מזמן, בדרך כלל נגמר הכסף הרבה לפני המתוכנן, ושלב הפיתוח נדחה, לכשירחב. ייתכן שבשל כך לא הקמנו גדרות וחומות שערים.
0 תגובות
השארת תגובה
אני מאוד מסכימה איתך
מעניין ששתינו כתבנו על כך כתבה בו זמנית בלי להיות מתואמות
אהבתי
אהבתי את דרכך לומר ואת זוויות ההתבוננות שלך הנוגעות לא נוגעות ומתעכבות במקומות עימם מזדהה. תודה
זה פרגון…העצמה נשית בכפרניק
אין כמוכן
מכיר לא מכיר
דורית מילים בסלע
תיאור עניני תמצתי ולצערי נכון
לטעמי מעבר לאמור,אנחנו התקלקלנו גם
החיים והסובב אותנו והמציאות שאנו נמצאים בה מעצימים ובגדול את הנכתב וחבל
תודה על הארה