מ. כפר ורדים
ביום ראשון הקרוב, 1 במאי בשעה 20:00, יערך במרכז המסחרי בכפר ורדים טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
במזג אוויר סוער יעבור הטקס לאולם האירועים.
***
שבוע לאחר מכן, ביום ראשון ה-8 במאי בשעה 20:00 ברחבה שליד הבריכה בקאנטרי, יערך טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
לאחר מכן, בשעה 21:00, יערך באולם האירועים שבמרכז המסחרי כפר ורדים ערב שירי לוחמים (כניסה חופשית).
***
למחרת, יום שני ה-9 במאי בשעה 20:00 יערך ברחבת החניה במרכז המסחרי טקס המעבר מיום הזיכרון ופתיחת חגיגות העצמאות. לאחר הטקס והזיקוקים יופעל מרכז שמחה לכל המשפחה.
לא תותר מכירה ו/או שימוש בקצף במתחם האירוע!
מועצה מקומית כפר ורדים מזמינה אתכם למסיבת רחוב בחוויה ישראלית בלתי נשכחת.
השנה נציין את יום העצמאות ברוח האהבה למדינה, לסביבה ולשפה העברית.
· טקס מעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות.
· שפע של מוקדי פעילויות לכל המשפחה, אטרקציות לקטנטנים, אוהבי אקסטרים, מתחם קליעות, פינת חמד, הפעלות, מתחם פאזלים ענק.
· מופע של תזמורת הנוער בניצוחו של ראובן מלאך .
· מופע שירי ארץ ישראל על הבמה במרכז.
· מסיבה קצבית לנוער (כיתות ז- ט) במועדון הנוער החל מהשעה 22:30
· בתי קפה, דוכני מזון ופינות ישיבה.
יום העצמאות בכפר ורדים צריך לחגוג בסימן שחרור גלעד שליט
כל השאר זה בלה בלה בלה.
באמת:
אם מישהו חושב שאנו בני חורין, שיצאנו מעבדות לחירות, שאנחנו עם חופשי בארצנו, שילדינו גדלים בלי דאגות, ולשנה הבאה בירושלים הבנוייה – הרי הוא משלה את עצמו. כל דבר שיש לנו הוא לא מובן מאליו. אנחנו בוכים על ששת מליוני אחינו שנרצחו רק כי היו יהודים, ובוכים שצוררים קמים עלינו להורגנו, אבל מוחים את הדמעות ורצים למנגל לנפנף ולראות זיקוקין ולחגוג “יום עצמאות” ולצקצק בלשון ולהגיד “אין מה לעשות, ככה זה החיים – בכי וצחוק” ובזאת חתמנו את המצפון שלנו.
לא נקי מספיק. כנראה שלא ניקינו מספיק בפסח.
גלעד לא ראה אור יום 5 שנים. ההורים שלו לא יושבים ליד שולחן, או ליד מנגל, או בחצר שלהם סתם ככה ביום יפה – כבר חמש שנים, כשאנחנו שרים את ההגדה של פסח, ספונים בביתנו הבטוח והחמים בחק המשפחה שלנו, הרחק מצרות ודאגות, אפילו לערב אחד. על משפחת שליט החגיגה הזו פסחה. גם השנה.
אומרים: “כל המציל נפש אחת בישראל, כאילו הציל עולם ומלואו” . אני אומרת – כל המציל משפחה אחת בישראל, כל העוזר לה להגאל מהיסורים האלה שלא רואים להם את הסוף – כאילו הציל את עצמו. מאגואיזם.
הניפו את דגל שחרורו של גלעד שליט על הבית. כתפילה.
עליזה פרידמן, אם יש מקום לארגן הסעה למאהל של משפחת שליט בערב יום העצמאות – אני מצטרפת.
חוץ מלהניף דגל לגלעד שליט ולבלבל את השכל יש לך עוד רעיונות?
אולי צריך לעשות הכל, אבל באמת הכל בכדי לשחרר אותו?
אולי באמת ובתמים צריך לעשות מבצע צבאי כפי שגדלנו וחונכו על ערכי צהל שלא משאירים פצועים ושבויים ועושים מעשים כדי להביאם? האם אנו מוכנים לביצוע מבצע סבנה/אנטבה נוסף לשם שחרורו?
האם את, גליה, ואנשייך יפי הנפש, יהיו מוכנים לעשות צעדה והפגנה לתמיכה מאסיבית בממשלה שתוכל להצר את צעדיהם של האסירים הפלסטינים בישראל- שוויון תנאים בינם לבין גלעד? ללא ביקורי צלב אדום, ללא טלויזיה ומועדוני כושר וללא אוכל איכותי וטלפונים וביקורים?
האם את גליה, באמת חושבת שכשאומרים הכל זה רק בשחרור מחבלים ותליית דגלים לשם הזדהות עם המשפחה- למה שלא נעשה באמת הכל- אולי נחשיך את עזה ליום/יומיים בכדי שיבינו שאנו רציניים, אולי, ואבל אולי רק אז, כשנעשה באמת הכל- גם צבאי, גם הומניטרי וגם טקטי ופוליטי, אז יהיה מקום לכל המחאות החלולות שאת וחברייך כל הזמן מציעים ונותנים רוח גבית לטרור לחייך ולהגיד- אהבלים היהוד האלו… נקשיח יותר עמדות ואז כולם ילחצו על הממשלה בכדי שנקבל יותר אסירים
2 – אני רואה שבאמת בלבלתי לך את השכל
תראה איזה תגובה יצאה ממך…
מילא שכל, אבל תהומות של רוע לב – מקום ראשון בנבזות וקטנוניות.
לגליה 3
אני דווקא תמיד מסכימה עם מה שאת כותבת בנושאים שונים, ולפעמים גם מחזקת אותך כאן באתר.
הפעם – מסכימה עם 2. לחלוטין.
צריך לפגוע בתנאים של האסירים הפלשתינים אצלנו. לתת להם תנאים כמו לגלעד המסכן.
כל המצעדים זה בשביל המצפון שלנו. עובדה: הצעדה הגדולה (שאחריה ממש הייתי בטוחה שיקרה משהו בנושא) היתה לפני כמעט שנה???!
צריך לעשות משהו בעזה, שגם להם לא יהיה קל, לא רק לגלעד.
השאר – הכל דיבורים. לצערי.
4, זהו בדיוק מה שאני אומרת כל הזמן
וזה לא הרעיון שלי ולא שלך. מזמן דובר על פגיעה כבדה באסירי החמאס בתנאים הלא יאומנו שהם מקבלים מהמדינה, שזה שערוריה. ועל זה צריך לקום ולהתקומם, כי המדינה שלנו ממשיכה לממן את כל המותרות של המרצחים הללו, בעוד שגלעד מקבל 0 תנאים לקיומו כאדם.
אבל בשביל התקוממות כזו, בשביל מחאה משמעותית, צריך כמה שיותר אנשים, צריך שהמון גדול של אנשים יצא למחאה ויגרום למישהו בממשלה להקשיב ולהתחיל לעשות. לא כך התכוון גם מס’ 2, רק שלא ידע להתבטא כאן במלים יפות?
משהו התחיל לזוז באמת – וכמו שישראל הקפיאה את כספי הרשות, כך היא צריכה לעצור כל מימון וכל הטבה לאסירי החמאס – ורק צעדי מחאה של המוני ישראל יוכלו להשפיע. כך אני רואה את הדברים.
ואל תזלזלי בצעדה ההיא – מעשה שמלווה בתפילה שיוצאת מלבם של רבבות – תפילה שלא תפסיק – סופה להשמע ולחולל שינוי.
ימי זכרון
אני חושב שאחת הבעיות היא הפסביות של הקהל\התושבים. יש אפשרות להתגבר על כך, למשל על-ידי שירה. כן, מותר גם לשיר ביום זכרון. דבר נוסף הוא הקשר בין שני האירועים. לדעתי ניתן למצוא נושא משותף ולגשר בין שני הטקסים. ניתן למשל להציב לוח גדול במרכז המסחרי בו אנשים ונוער יתלו דברים שהם כתבו ותמונות הקשורים לשואה ולזיכרון. גם הבמות יכולות להיות כמעט עם אותה תפאורה. דבר אלמנטרי שעולה בדעתי הוא למשל גדר קונצנטרינה: ביום השואה היא בקדמת הבמה והמופיעים נמצאים מאחוריה וביום הזכרון היא מאחור והמופיעים נמצאים מלפנים.
חיבור בין שני ימי הזכרון והפעלת התושבים ייתנו עוצמה ומשמעות לשני ימים אלו.