מיכה בר מאיר
את מאיר גרינפלד פגשתי לראשונה בקפה של כפר ורדים לפני כמעט עשרים שנה. דני שוסטר שישב איתו בשולחן הזמין אותי לקפה והציג אותו בפני. “תכיר את הג’ינג’י”, אמר. “אנחנו בפעילות פוליטית למען הכפר, הקמנו סיעה ומחפשים לצרף צעירים שאכפת להם”…
מאיר פרש בפניי את משנתו לגבי איך כפר ורדים צריך ויכול להתנהל ושמעורבות הציבור צריכה להיות כל השנה ולא רק פעם בחמש שנים וכך מצאתי את עצמי מצטרף לסיעת “אופק” (כשאני באמת הצעיר מכולם).
הפגישה השנייה כבר הייתה בביתו של מאיר. “הכרת את בארי חזק”? שאל פתאום.
עניתי: “כן, הוריו גרו בסמוך להורי והייתי רואה אותו כשהיה מגיע לבקר” (בארי נפל במלחמת יום כיפור בקרב על סרפאום).
מאיר: “הכרתי אותו מהעבודה המשותפת במשרד האוצר, היינו באגפים מקבילים”.
ומאיר, האיש הפרקטי והענייני, שקע פתאום בזיכרונות וסיפורים על חברו המשורר והכלכלן שאבד לו.
מאיר היה שייך לדור צעיר של פקידי אוצר בשנות השבעים שפשוט היה אכפת להם מהמדינה מהאנשים וגם מהציבור החרדי. חברותו עם בארי חזק נבעה מתפישת עולם מתקדמת בה החזיקו שניהם שראתה בהשקעה באדם את מנוע הצמיחה החשוב ביותר.
מאיר התייחס על עצמו כ”סוציאליסט מתקדם”. הוא דיבר על האופן בו אמורים להתנהל כספי ציבור ושלוש המילים “יושרה, שקיפות ויעילות” נאמרו שוב ושוב. אחת מטענותיו הייתה שבתוך כל ראשי תיבות נמצא מה שנסתר מעיניי הציבור, גם כשהכל מתנהל באופן ישר וענייני לכאורה. על הציבור לדעת ולהבין.
ומאיר היטיב להסביר לאדם הלא מקצועי איך בנוי תקציב מועצת כפר ורדים וכיצד יש לנהל אותו. הוא החכים רבים מאיתנו.
מתוך מבחר נושאים הציבוריים בהם עסק מאיר, שלושה עיקרים הפכו לאתגרים של ממש:
המאבק במה שנראה בעיניו ככפייה דתית: “הקמנו את הכפר כיישוב חילוני ופלורליסטי ואין לי שום דבר כנגד דתיים, איש באמונתו יחיה, אך לא ניתן לדת לנהל את אורחות חיינו. לא בחינוך, לא בתרבות ולא בכספי הציבור”.
הוא התנגד נחרצות לפעילות חב”ד בכפר, לבניית המקווה על שטח ציבורי ולצד תגובות חיוביות ועידוד הוא ספג ביקורת קשה (ברובה לא עניינית), שהיום אנחנו מבינים כי לא הייתה מוצדקת. מאיר חזה שנים קדימה את מה שהמדינה עוברת היום.
האתגר השני היה להעביר את המועצה התעשייתית מגדל תפן תחת הרשות המקומית של כפר ורדים: “במקום שלרשות מקומית יהיה אזור תעשיה, יש לנו אזור תעשיה שיש לו רשות מקומית” אמר בפגישה עם בוז’י הרצוג שהיה יו”ר האופוזיצה. המאבק של מאיר כלל התכתבויות רבות עם חבר כנסת (סתיו שפיר, גדעון סער ואחרים). הוא פנה אל משרדי ממשלה ויזם פניה לבג”צ. מכל השותפים להצלחה שהביאה את כספי ארנונה ממגדל תפן לכפר ורדים, מאיר היה המנוע העיקרי למהלך.
האתגר השלישי היה המאבק בהקמת טורבינות הרוח באזור תפן. מאיר, שפעל בתוך קבוצה של אנשים אכפתיים, הצליח לרתום ציבור גדול למטרה זו. “זה מאבק חוצה רשויות ואם לא נרתום את כולן לכוח משותף, אנחנו נפסיד” אמר בתום הפגישה עם היזמים. “יש להם כסף, יש להם קשרים במשרדי הממשלה ויש להם לוביסטים בכנסת”. גם לאחר שכבר התקבלו אישורי ההקמה, מאיר לא ויתר והמאבק הממושך והעיקש הביא בסופו של דבר לביטול רוב התוכנית.
מאיר היה ממייסדי סיעת אופק ושימש כיו”ר תקופה ממושכת. כשנשאל באחת הפגישות למה הוא לא רץ לראשות המועצה? הייתה תשובתו שאת השליחות לציבור הוא מעדיף לעשות כמתנדב ולא מכורח המשכורת. “אין לי כריזמה, אני לא תמיד נעים, אבל אכפת לי, אני יודע ומבין ויש לי מה לתרום”.
ואכן כך, מאיר שימש שתי קדנציות כחבר מליאת המועצה והיה גורם משמעותי בתוכה. הוא ולידיה היו מארחים לדוגמה (רוב פגישות הסיעה נערכו בביתו), מאיר היטיב להתווכח והעלה טיעונים בהירים ואיכותיים שקשה היה לסתור אותם. היה לו חוש הומור ומידה נכונה של ציניות. מאיר לקח ללב ונפגע לא פעם. ג’ינג’י נשאר ג’ינג’י. לידיה גרינפלד, אשתו שתמכה בפעילותו הציבורית והייתה שותפה משמעותית לה, נתנה לנו להבין שזו עסקת חבילה. הטוב של מאיר מגיע יחד עם אופיו הישיר והמחוספס. מאיר היה איש משפחה מסור וסבא למופת.
תרומתו של מאיר גרינפלד לקהילת כפר ורדים הייתה משמעותית ולאורך שנים. איש יקר שיחסר לכולנו. תהייה מנוחתו עדן. תנחומנו ללידיה והמשפחה.
צילומים: בן עמי מוסק / המשפחה.
2 תגובות
השארת תגובה
תודה מיכה לכתבה המאירה את פועלו המבורך של מאיר בכפר. אכן יחד איתו ולידיה הובלנו את המאבק נגד הטורבינות ומאיר הוא זה שיצר קשר עם שכננו מינוח שעל אדמותיהם היו אמורות לקום הטורבינות וביחד שכנענו אותם להתנגד לתכניות. יהי זיכרו ברוך.
אני משתתפת בצער המשפחה. חיבבתי את מאיר מאד והערכתי מאד את פועלו.