תערוכה קבוצתית בגלריה טל בהשראה אנתרופוסופית. נזכרתי בחלומות של וותיקי כפר ורדים…
תערוכה קבוצתית בגלריה טל בהשראה אנתרופוסופית. נזכרתי בחלומות של וותיקי כפר ורדים…
דברים בפתיחת תערוכת טבע הדברים בגלריה טל:
אני רוצה לספר על חוויה שעברתי בהכנת תערוכה זו.
את המסע שעברתי ניתן לדמות לשני קווים מקבילים שכן נפגשו – כאן בתערוכה.
מסלול אחד היה הדרך שעברתי כדי להכיר את רעיונות האנתרופוסופיה – את הכתובים והמאמרים, עד כמה שאפשר – ולהגדיר את המושגים שהיו ברובם חדשים בשפה שאינה מובנת לי. אין לי יומרות להבין כמו אנשים שלמדו את הנושא במהלך שנים רבות, וחיים על פי תפיסת עולם אנתרופוסופית.
עברתי את המסע דרך מקצת הכתובים והחיבורים של שטיינר כפי שתורגמו לאנגלית, וגם קראתי ולמדתי על הוגי דעות כמו גתה, שהשפיעו על תורתו של שטיינר ועל אמנים שפעלו בתקופתו.
חלקם הכרתי היטב ממחקרים קודמים כמו הדאדא והארט נובו, האיזמים כמו האקספרסיוניזם, הפוביזם והקוביזם…
מצד שני עברתי תהליך של היכרות עם האמנים, שבעה עשר אנשים חדשים, יוצרים, איתם נפגשתי ושוחחתי וניסיתי להבין מה מניע אותם, מה מקשר אותם לאנתרופוסופיה ואיך הם מפרשים את הרעיונות ואיך זה מתבטא באמנותם. היו מפגשים ממש מרגשים מהם למדתי אולי יותר מאשר מהכתובים. מה שראיתי והבנתי שמה שחשוב זה תהליך היצירה, ולא התוצר עצמו, לפי הגדרתו של שטיינר "האיך" ולא "המה". אלה אמנים שלא חיים ויוצרים בסצנת האמנות העכשווית, לא מונעים מתוך תחרותיות ודחף להציג במקומות המקובלים, אלא בתוך הקהילה שלהם, הם יוצרים מתוך דחף אישי, פרטי, בחיפוש מתמיד אחר דרך, אחר האמת הפנימית, במעבר אל הרוחני.
הכרתי אנשים טובים, מוסריים, כשרוניים, ללא יומרות, היוצרים מתוך ענווה וצניעות. מה שמשותף להם זו לא התוצאה, היצירות, הסגנון, הנחת הצבע וחיפוש הצורה בחומר, אלא התהליך, הדרך.
ראיתי גם מעורבות גדולה בקהילה, בעשייה חברתית, בחיבור אל הטבע, הקיימות, החינוך… הוויה זו הזכירה לי את מה שאנחנו, אנשי קהילת כפר ורדים הוותיקים, רצינו להיות בתחילת הדרך, רצינו להיות אחרים… בחיבור אל הטבע והקרקע, בחינוך, בחיבור וקבלת האחרים, על הקהילתיות והערבות ההדדית בעת אסון שפקד משפחה, ועוד…
אם כך, תערוכה זו היא לא רק חיפוש וגילוי הרעיונות האנתרופוסופיים כפי שבאים לידי ביטוי בישראלים של ימינו, ובחינת משמעות "אמנות אנתרופוסופית" אם בכלל, אלא גם מפגש בין קהילות, הרדוף-כפר ורדים. אני רוצה להודות לאמנים המשתתפים, רובם מהרדוף, אך גם לאלה ממקומות אחרים, כפר תבור, תעוז, כפר ורדים, ובמיוחד למיכל קרגר-קלמנוביץ' על עזרתה המשמעותית בהפקת תערוכה זו.
השארת תגובה