עלה עליו הכורת

**

אני זוכרת את הרגע הזה, שנסעתי לביתי ברחוב חרמון ושמעתי את קולם הצורם של המסורים כורתים עצים. בכיתי מכאב, עד שלא יכולתי יותר ויצאתי אל הכורתים עצמם.

ראשית, אני רוצה לומר תודה לכל מי שהיו איתי בקשר בעניין העצים, לאלו שתמכו ולאלו שלא תמכו, תודה לכולכם ולכולכן.

קוראים לי רקפת שחר ואני תושבת חדשה בכפר ורדים. עברתי לפני כשנה וחצי מהעיר הגדולה ראשל"צ אל הגליל הקסום. בעברי ניהלתי לשכה במרכז רפואי ארצי, כיום אני עוסקת בשירה, כתיבה, אומנות, ריפוי שאמני, עולם הרוח, נשיות וחיבור לאמא אדמה. אני אם לשני ילדים בוגרים ובדרך להגשמת חזון בתחום התרבות הנשית בארץ.

באמצע נובמבר היתה סופה וסערה, שבעקבותיה נשברו שני צמרות עצים בחורשה הסמוכה לביתי (רחוב חרמון פינת חירם, סמוך לכיכר 1), ראיתי שנתלו בחורשה שלטי אזהרה והחלו עבודות כריתה. לתומי חשבתי שכורתים רק את העצים שצמרתם נשברה. מיום ליום ראיתי שעוד עץ נכרת ועוד עץ נכרת. בכיתי מהאטימות, עד שהרגשתי שאני רוצה ללכת לשם ולעצור את זה.

נגשתי אל העובדים בשטח ובסערת הרגשות אמרתי "תפסיקו להרוג עצים". פניתי אל האחראי והוא הסביר שקיבלו הוראה והם רק מבצעים אותה. בכוונתם לכרות את כל העצים בחורשה. הזדעזעתי וביקשתי שיעצרו את העבודה ושברצוני לבדוק עם האחראי לכך. הם עצרו את העבודה כאשר נשארו 4 עצים בחורשה (מתוך 11) והבטיחו לחזור להמשך העבודה בתוך זמן קצר.

פניתי לבקשת עזרה, שיתפתי חברים, שכנים ואת תושבי הכפר בקבוצה בפייסבוק. היו שתמכו ופרגנו והיו שלא. משם הגיעו טלפונים וקצוות שהתחלתי לפעול דרכם.

באחד הפוסטים כתבתי: "מה הכי קל לעשות? לכרות איברים מהגוף של אמא אדמה, לגדוע חיים בשם הפחדים שלנו, במקום להתאמץ ולחיות עם זו שנותנת לנו חיים בדרכים כלכך יצירתיות, בכבוד ובהרמוניה…  אני עוד לא יודעת מה אעשה מחר בבוקר, אולי אצמד בגופי לאחד העצים…"

התחלתי בשיחות עם אנשים במועצה המקומית. דיברתי גם עם סיון יחיאלי ראש המועצה ועם מיכאל ויינברג היערן האזורי מקק"ל גליל מערבי-כרמל שנתן את רישיון הכריתה ונפגשתי עם עוזרו ווליד סעיד, יערן גוש חניתה מעלות שנאתר להפעיל שיקול דעת מחדש. כולם נפלאים ורצו לעזור, אך הסתבר שמאחורי כל זה ישנם תושבים שפוחדים שעץ ייפול עליהם או על רכושם, ובעלי התפקידים השונים חוששים מתביעות משפטיות ויש שיקולים של כסף ואחריות אישית ועוד ועוד… הפתרון שבחרו הוא לכרות עצים.

החלטתי להגיש ערר. הכריתה הוקפאה. נוכחתי לדעת שהיד מאד קלה על ההדק ויש הקלת ראש כשמדובר בטופסולוגיה הקשורה בכריתת עצים. מצאתי שהיו המון בלבולים וחוסר תקשורת ברורה בין הרישיונות לבין מה שקרה בפועל. מה היה קורה אם היה מדובר באנשים….

תוך שהערר חי ופועם, נקבעו עובדות בשטח, מה שהרגיש שערר הופך להיות פעולה לא רלוונטית כלל. פגשתי שוב את הכורתים בשטח, ממשיכים בעבודתם. שוב דיברתי עם היערן האזורי שטען שזו אחריותו ואלו עצים מסוכנים. אחד העצים היה גבוה, יפיפה, כבן שבעים שנה, עם גזע רחב ואיתן – שאחרי שנכרת ראו כמה היה בריא, צבעו הפנימי היה ורדרד.

כעבור כשבוע, התקיים סיור מטעם היערן הראשי בקק"ל, בו השתתפו בפועל עדנאן סלימאן מהאחזקה במועצה, אלי בן חיים יערן אזור גליל מערבי-כרמל, סוהיל זיידן מנהל מדור מטעים, חורש טבעי, הדברה ומרעה ומורשה ארצי למתן רישיונות ייעור, יו"ר ועדת עררים מקק"ל ארצי (שהיה גם בצוות הכותבים את הספר "מסע אל 101 עצים מופלאים בישראל" של יעקב שקולניק) ואני.

את ההתרשמות מהסיור, אני מצטטת חלק ממכתבו של היערן הראשי בקק"ל:

הרקע: מועצה מקומית כפר ורדים הגישה לפקיד היערות האזורי, מר מיכאל ויינברגר, בקשה לכריתת עצים הנטועים ברח' חרמון בכפר ורדים. בקשת הכריתה בטענה שהעצים מהווים סכנה בטיחותית. בקשת הכריתה נבחנה ע"י פקיד היערות ואושרה. בהתאם הונפק רישיון לכריתת העצים.

מדובר ב-11 עצי אורן ירושלים וברוטיה הנטועים בגן ציבורי ללא ספסלים ומשחקים. מתוך 11 העצים הללו, נכרתו 9 עצים ונשארו בפועל 2 עצים.

רישיון הכריתה שניתן מתייחס לעצים בחלקו העליון של רח' חרמון פינת חירם בכפר ורדים. הרישיון שניתן ע"י פקיד היערות לא היה מפורט מספיק ועל כן נוצרה אי הבנה לגבי העצים הכלולים ברישיון, דבר שבלבל את משרד היערן הראשי בקק"ל, מר סוהיל זיידן נציג היערן הראשי בסיור וגם את מגישת הערר. במהלך הסיור הוסבר ע"י הגורמים המשתתפים למר זיידן על אילו עצים מדובר.

נכון ליום הסיור, לא ניתן להבחין בסימנים לכך ששני העצים שנותרו בשטח מהווים סכנה בטיחותית כלשהי, העצים אינם עקומים, אין התרוממות קרקע או שורשים סביבם, העצים לא נראים חולים וכד'. במהלך הסיור, לא ניתן היה לאבחן ו/או להתרשם מבטיחות העצים שכבר נכרתו. לאחר הסיור, הבהיר לי נציגי בשטח, מר זיידן, כי הוא סבור שפקיד היערות האזורי הפעיל את מיטב השיקולים המקצועיים והידע האגרונומי ובהתאם נתן את החלטתו בעניין העצים.

רישיון הכריתה שהונפק לבקשת המ"מ כפר ורדים כלל את העצים הנטועים בחצר בית הספר במקום וגם חורשה ברח' חרמון, פינת חירם. מגישת הערר הסבירה במהלך הסיור כי העצים המצוינים ברישיון אינם תואמים את מיקום בפועל בשטח. מצוין ברישיון כי מדובר בעצים ב"חורשה" אך לא מצוין באיזו חורשה מדובר. זוהי כמובן טעות הנובעת מצמצום בפרטים ברישיון שניתן ע"י פקיד היערות. במקרה זה היה הכרח לפרט כיוון שישנן חורשות רבות בכפר ורדים ובאזור זה בפרט.

במהלך הסיור בחן נציגי בשטח, מר זיידן, את הניירת והרישיונות. על פי דיווחו, העצים שנכרתו, נכרתו ע"פ הרישיון.

לאחר בדיקת הנושא ע"י דר' דוד ברנד היערן הראשי מכמה כוונים, הוחלט ששני העצים שנותרו בשטח, יישארו לשימור, בגין העצים שכבר נכרתו – פקיד היערות יחייב נטיעה חלופית של 3 עצים בוגרים עבור כל עץ שנכרת (לא שזה מנחם אותי, כי למה שיכרתו את אלו שחיו?). פקיד היערות יקפיד מעתה ביתר שאת לפרט ברישיונות כריתה את מיקום העצים במדויק ולא באופן כללי, כך שלא יישאר מקום לפרשנות או אי הבנות.