לרקוד את האימהות

 מאת: נירית אושר

אקדים ואומר בבואי לכתוב את הכתבה שאני מעט משוחדת. אני רוקדת אצל אירנה צאבל-אשל בחוג “חופש לרקוד”, היא הייתה המורה לבלט של הבת הבכורה שלי ואני רואה בה השראה לאישה שבדרכה השקטה הולכת ומגשימה את חלומותיה ומייצרת נתיב לנשים להביא את עצמן לידי ביטוי בכל גיל ובכל שלב בחיים.

את המופע “האמא” ראיתי בפרמיירה שלו והתרגשתי עד דמעות. התכנים והדרך המופלאה של תיאטרון מחול להביא אותם ביחד עם העוצמות של צאבל-אשל ושל רות סגליס העבירו אותי מסע מרפא. יצאתי אחרי המופע כמו אחרי טיפול: מזוככת, ברורה לי ובהתרוממות רוח. פגשתי את האמא שאני בטוב ולפעמים ברע, את האמא שאני רוצה להיות ולא תמיד מצליחה ואת האמא שלפעמים חבל שהיא אני. ובעיקר פגשתי אותי כאישה העוצמתית שאני דרך העיניים והמבט הנשי המעז של סגליס וצאבל-אשל, שבתבונת הגוף והלב שלהן השכילו לתת מקום לחלקים באימהות ואף בנשיות שבדרך כלל אנו מצניעות ומדחיקות.

רקע על צאבל-אשל

צאבל-אשל בת 50, נשואה לאיל ואמא של עמוס, נועה ויואל ותושבת כפר ורדים. נולדה בגרמניה שם גם סיימה מגמת מחול בבית ספר. בבגרותה למדה באקדמיה למחול ברוטרדם, שזיכתה אותה בדיפלומה כרקדנית מופיעה. בגיל 22 התקבלה צאבל-אשל ללהקת המחול הקיבוצית, בניהולם של יהודית ארנון ורמי באר, והגיעה לארץ, לקיבוץ געתון. כעבור ארבע שנים חזרה לתיאטרון עירוני גיסן ליד פרנקפורט, גרמניה. שנה לאחר מכן החליטה לחזור ארצה, בעקבות האהבה לאיל בן זוגה והתמקמה בכפר ורדים. במקביל התקבלה ללהקת המחול ורטיגו, בניהולה של נועה ורטהיים והיתה נוסעת יום יום מכפר ורדים הצפונית אל הרי ירושלים לרקוד. בשנת 2005 נולד עמוס ואיתו נולדה “אמא אירנה”. או אז החליטה להשקיע יותר בחיי המשפחה ולהמשיך את החיבור לעולם המחול כמורה לבלט ברחבי הצפון – חיפה, משגב, ראש פינה, געתון, נהריה ועוד.

צאבל-אשל: “בשנת 2013, כאשר כבר השלמתי עם זה שאני סיימתי את חלקי כרקדנית מופיעה ועתה אני מלווה ובונה רקדניות במקביל להיותי אמא במשרה מלאה לשלושת ילדיי, פנה אליי פבלו אריאל, המנהל של תיאטרון זיקית בתפן, להצטרף להצגה חדשה של שירה בציבור קברט ישראלי. היססתי לרגע אך חיידק הבמה חזק ומצאתי את עצמי חוזרת לחזרות ולהופעות כשבתוכי מנקרת המחשבה שאני כבר לא עם גוף של רקדנית בת עשרים אלא של אישה בת ארבעים אחרי שלוש לידות. ולמרות זאת הבנתי שאני רוצה לחזור לבמה אחרי תשע שנות הפסקה ועם גוף לא מושלם של רקדנית. הידע קיים, אך הגוף הזדקן והיכולת הפיזית ירדה. עם האינסטינקט להגיד כן הלכתי לאודישן וכך מצאתי את עצמי שוב מופיעה. זה היה תהליך שלקח זמן והיה לא פשוט לקבל את אי השלמות שלי ולהופיע משם”.

במקביל לחזרה לבמה המשיכה צאבל-אשל את שגרת חייה כבת זוג, אמא ומורה למחול ומצאה את עצמה נדרשת לחלק את זמנה בין הצרכים השונים והמגוונים של שלל תפקידיה.

צאבל-אשל: “המשאבים הנדרשים ממני למופע אחרים מאלו הנדרשים כמורה מלווה ותומכת. אבל אני מקבלת סיפוק הן מתפקידי כמורה  והן כרקדנית מופיעה”.

לאחר המופע הראשון הופיעה צאבל-אשל בעוד שתי יצירות “נשים יוצרות בגליל” ומופע סולו “כיצד לחלום מחול”. במסגרת שנות פעילותה בתיאטרון זיקית הכירה את סגליס ונוצר ביניהן קשר חברות עמוק ומשמעותי.

רקע על סגליס

סגליס בת 54, ילידת ארה”ב, מתגוררת בלהבות הבשן, נשואה ואם לשלושה בנים. מורה לקומפוזיציה ולאלתור. בעברה הקימה וניהלה להקת מחול בלונדון. סגליס הצטרפה לתיאטרון זיקית בשנת 2012 ככוריאוגרפית ולאחר מכן גם כרקדנית.

איך עלה רעיון למופע “האמא”?

“בשנת 2020, תחילת הקורונה, רותי העלתה רעיון לעשות דואט על שתי אימהות. בשלב הזה התחיל תהליך של שעות על שעות של חזרות בסטודיו, לפעמים בזום, בתקופות של סגרים. מצאנו את עצמנו עובדות תוך כדי הפרעות בלתי פוסקות של שגרת החיים, כמו טלפונים מבית הספר לגבי הילדים, המתנה של למעלה מחצי שעה בשיחת טלפון עם ביטוח לאומי וכדומה. וכך הרבה מהכאן ועכשיו נכנס למופע. תחושות של אמא, ציפיות, חרדות, חלומות. עבדנו המון דרך אלתור ותוך כדי הקלטה בוידאו וכך יצא שאלמנטים מקריים שפשוט התרחשו בחזרות תפסו אותנו והפכו לקטע במופע. יצרנו מתוך מה שהבאנו איתנו בבוקר מהבית לתוך חלל העבודה. משפטים שנאמרו בבית, הלך רוח ורגשות. רותי אחראית על הכוריאוגרפיה של המופע במובן של בחירת הקו האמנותי ואלו קטעים ייכנסו ואלו לא. רותי מתחברת לקו הרפטטיבי ולשקט שמאפשר להיות באותה התנועה בלי תזוזה והקווים האומנותיים שלה נוכחים במופע”.

מה המסר של המופע?

“לשים על הבמה את כל הזוויות של האימהות בלי להסתיר. להיות אמא זה דבר יפה, במהלך יצירת המופע נתקלנו בקושי להוציא את היופי שבאימהות מול אתגרי האימהות שעולים. פגשתי את החרדה המטורפת שיש לי כאמא על האוצר המדהים שיצא מהגוף שלי ועכשיו שולט בחלקים רבים מהזמן שלי ומהאנרגיה שלי.  דרך התהליך שעברנו נולד המסר של קבלת העצמי בתוך גוף ונפש של אמא ואישה בת 50 פלוס”.

מעבר לעבודתה כרקדנית יוצרת ומופיעה בתיאטרון זיקית, צאבל-אשל ממשיכה ללמד בלט בבית הספר למחול בכפר ורדים, במגמת מחול במשגב  ומדי עם בלהקת המחול הקיבוצית.

משנת 2020 היא מעבירה חוג מחול למבוגרים בשם “חופש לרקוד” ומטרתו לנוע, להזיע וליהנות מהתנועה שיש בכל אחד מאיתנו, בכל גיל ובכל יכולת פיזית. בין השאר להשתחרר ולשחרר רגשות דרך התנועה.

הערת המחברת: “כמשתתפת בחוג אני מרגישה שאירנה מביאה משהו יותר ממורה למחול. היא מכניסה את האישיות שלה, האופטימיות, ההומור העצמי וקלילות מדבקת. לא משנה מה מצב הרוח איתו התחלתי את השיעור ברור שאסיים עם שמחה אמיתית בלב”.

כמו כן, צאבל-אשל רוקדת עם אוכלוסייה של אנשים עם צרכים נוספים במרכז כוכב במעלות, סדנאות מחול בבית ספר “ניצנים” בעכו ובאופן פרטי עם אישה על הרצף האוטיסטי.

צאבל-אשל: “יש לי חלום לחבר באמצעות מחול בין אוכלוסייה של אנשים עם צרכים נוספים מכל סוג, בין אם מוגבלויות פיזיות למוגבלויות קוגניטיביות או אחרות, לבין אנשים ללא צרכים נוספים. מרגישה שזה הכיוון של שילוב והכלה שהחברה תרוויח מלנוע אליו”.

תאריכים חשובים

המופע “האמא” יעלה ביום שלישי 17 במאי בתיאטרון זיקית בתפן.

החוג “חופש לרקוד” – ימי שלישי 16:15-17:15 בסטודיו למחול של המרכז הקהילתי כפר ורדים. ימי חמישי 8:15-9:15 במתנס גרס במעלות.

אפשר ליצור קשר לכל עניין עם אירנה בטלפון 052-8670510

צילומים: שרון לוי