עודד שלומות
כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
נחלה טאנוס: נמשיך במאבק.
שמואל שחר: הדרישות לאומניות.
בכתבתו של עידוא דגן ששודרה לפני מספר ימים ב"חדר החדשות" של הוט, הכריזו כמה מתושבי תרשיחא כי למרות החלטת הועדה המחוזית לתכנון לבניה לאשר את שלב ג' בכפר ורדים, הם ימשיכו במאבקם כנגד התוכנית.
נחלה טאנוס, לשעבר סגנו של ראש עיריית מעלות-תרשיחא שלמה בוחבוט, אמר כי התוכנית תסגור את תרשיחא כמו גטו. הוא הביע אכזבה שתושבי כפר ורדים אינם מבינים את משמעות הפגיעה בהתפתחות תרשיחא ואמצו את התוכנית.
בכתבה מרואיין גם שמואל שחר, חבר הועד המנהל של אגודת משתכני כפר ורדים. לדבריו, חלק מטענות תושבי תרשיחא הינן לאומניות.
bRUx5yw9zxM
ראו את הכתבה המלאה…
0 תגובות
השארת תגובה
סערה במשגב: תושבים ערבים הסירו את הדגל
דגל אדום
דגלים ביישוב רקפת על הגדר המשותפת צילום: דורון גולן
דגלים ביישוב רקפת על הגדר המשותפת צילום: דורון גולן
לדוגמא: הובלות, איטום
לדוגמא: תל אביב, חיפה
http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4227114,00.html
סערה במשגב: תושבים ערבים הסירו את הדגל
בני משפחת זבידאת שהתקבלו ליישוב הקהילתי רקפת במשגב, בניגוד לרצון התושבים, הורידו את דגל הלאום מגדר משותפת עם השכנים. השכונה זועמת. במועצה האזורית כועסים. וזבידאת אומר: היו צריכים לבקש מאיתנו רשות
נדב מאיוסט
פורסם: 10.05.12, 14:47
שתפו בטוויטרשתפו בפייסבוק
שתף
שלושה שבועות לאחר שהסירו בני הזוג זבידאת את דגל ישראל שנתלה בתום לב, לדברי השכנים, על הגדר המשותפת להם ולמגרש הנטוש של התושבים החדשים, הרוחות ביישוב רקפת לא נרגעות.
קראו עוד ב-mynet:
רקפת: נחתם ההסכם עם בני הזוג זבידאת
לא התקבלתם. ולא בא לנו לספר לכם למה
חוק חדש: ימנע מערבים להתקבל לישוב קהילתי
הצטרפו לעמוד של “ידיעות הצפון” בפייסבוק
“מדובר בהשגת גבול”. דגל ישראל תלוי על הגדר המשותפת
“מדובר בהשגת גבול”. דגל ישראל תלוי על הגדר המשותפת
תושבים הציפו את הגדר המשותפת בדגלים ואומרים על הדיירים הערבים החדשים: “הם רק מוכיחים שהם הגיעו לפה בשביל פרובוקציה”.
בערב יום הזיכרון הגיעו בני הזוג זבידאת לסיור ביישוב, ולהפתעתם, נתקלו לבית השכן ולשטח המיועד לבניית ביתם. לטענת השכנים מהבית הסמוך, הם תלו את הדגל במקום שבו הם תולים אותו בכל השנים, על הגדר המפרידה בין ביתם לבין השטח הנטוש שנשמר, כאמור, למשפחת זבידאת.
בגלל הרוח, התנופף הדגל לצד השני של הגדר. בני הזוג, שכאמור עדיין לא גרים ביישוב, טענו שמדובר בפרובוקציה ובהסגת גבול, מיהרו להוריד אותו ולמסור אותו במזכירות היישוב.
“זה מכאיב לנו מאוד”, אומרת השכנה, שני בלוך. “אני הייתי מאלה שהתנגדו לכך שזבידאת יגיעו, אבל ברגע שהוחלט שהם יגיעו אמרתי, טוב, יגיעו, יישוב קהילתי, לא ניכנס למלחמות”
הם טוענים שהדגל היה במגרש שלהם.
“אנחנו חיים ברקפת תשע שנים. שמונה שנים אני תולה את הדגל באותו מקום בדיוק. לא חשבתי לרגע שהדגל תלוי על גדר משותפת. המגרש הזה ריק, אין בו שום התחלת בנייה, שום סימנים שהם מגיעים לפה. בטח לא התכוונתי לעשות פרובוקציה”.
איך נודע לך על המקרה?
“קיבלתי טלפון מהמזכירות, וסיפרו לי שהורידו את הדגל. נדהמתי. אם הוא היה דופק לי בדלת ואומר: ‘תקשיבי, שכנה, לא
מתאים לי הדגל על הגדר המשותפת’, הייתי מורידה ותולה במקום אחר”
הזעם של משפחת בלוך התעורר על הדרך שבה בחרו, לטענתם, לפעול בני הזוג זבידאת. “הם רצו לתקשורת, אבל מה שלא כתבו זה שהם הגיעו למזכירות ושהאשה השתוללה שם בכעס”, אומרת בלוך. המזכירה בכלל חשבה ששמו לה תורן עם דגל באמצע המגרש. היא שאלה אותה אם היא צילמה, וזבידאת ענתה שכן והראתה לה את התמונה. אז המזכירה ראתה שזה בכלל הדגל הקבוע, שנמצא על הגדר המשותפת, ואמרה לה: ‘זה של השכן’. אבל הם עמדו על כך שזו פרובוקציה”.
בשורה התחתונה, אלו השכנים שלך בקרוב
“בוא נעמיד את הדברים על דיוקם – הם לא התאימו ליישוב קהילתי. זה לא שהם לא התקבלו בגלל שהם ערבים. כמו כל משפחה שמגיעה לוועדת קבלה ולא מתאימה. הם לא עברו את הבחינות ולא את הוועדות. אתה אומר, אם ככה זה מתחיל, מה יהיה בחיי היומיום?”
תושב הבקיא בפרשה ובהליך המשפטי: “הם היחידים שמעיזים להוריד דגל של מדינת ישראל, שהיא גם המדינה שלהם. אם הם רוצים לשתף פעולה ולחיות ביחסי שכנות טובים, שיתנהגו בהתאם. הם יודעים לאן הם באים. זה יישוב יהודי, שמציינים בו את יום הזיכרון וחוגגים את יום העצמאות. זה מגרש שניתן להם בזכות הדגל הזה, המדינה שהסמל הזה מסמל אותה”.
במועצה האזורית משגב, הוציאו הודעה: “משפחת זבידאת בחרה להצטרף לרקפת – יישוב קהילתי, יהודי וציוני. יום העצמאות ודגל ישראל הם סמלים חשובים ומרכזיים בזהות שלנו. הסרת הדגל בידי הזוג זבידאת הותירה הרגשה קשה ביישוב. זה מעשה שלא ייעשה, לא בכלל ולא בערב יום הזיכרון בפרט”
אחמד זבידאת: “הם תלו את הדגל בכל שנה לפני שאנחנו רכשנו את המגרש. עכשיו הסיטואציה שונה לגמרי. זה כבר רכוש פרטי, זה מגרש שהוא בבעלותנו. הם צריכים להתרגל לעובדה הזו שיש לך שכן ממול ולפחות, תלית סמל, לא משנה מה, כל סמל שהוא, אז מן הסתם אתה צריך לבקש רשות”.
הם אומרים שהם תלו בצד שלהם וזה התנופף ברוח.
“זה בכלל לא נכון. זה היה מהודק טוב מאוד בצד הפנימי של המגרש שלנו. בנוסף, אני לא יודע מי תלה את הדגל. אני לא יכול לדפוק בדלתות של האנשים ולשאול של מי הדגל הזה”
מה עשיתם?
“אני הורדתי את זה וניגשתי למזכירות. אמרתי לה שתחזיר את הדגל הזה לבעלים שלו ותגיד להם שלא יתלו את זה עוד פעם. אחרי שעה קיבלנו מכתב מהיישוב”.
במזכירות אומרים שהיו צעקות ושאמרתם שזה פרובוקציה.
“זה לא נכון. אמרתי שמי שתלה את הדגל הוא לא כל כך תמים, שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה, אז אני מבקש שהדגל יוחזר לבעלים שלו, כי זו הסגת גבול. זה שטח פרטי, לא שטח הפקר”.
איך תגורו ליד השכנים כשאלה היחסים ביניכם?
“זה לא יעצור אותי מלחפש את השקט של המשפחה שלי. היינו מאוד מאופקים, ובגלל זה הלכנו למזכירות ולא זרקנו את זה חס וחלילה. תאמין לי, שהרבה אנשים ברקפת ובמשגב תמכו במהלך שעשינו”
כפר ורדים לאן?
כאילו לא היו הדברים מעולם. קבוצת אזרחים מתרשיחא, מעלות וכפר-ורדים ניסתה לשנות את התוכנית ההרחבה בעוד שלב ולא הצליחה. לאן אנו רוצים להגיע? האם תושבי תרשיחא אינם בני אדם?
שאלה לציבור? נחלה טטנוס זה לא במקרה הנגר מתרשיחא?
נחלה טאנוס
הרחבת כפר ורדים.
כמי שהיה עד לצילום תגובתו של שמואל שחר נראה שהכתבה היתה מגמתית לחלוטין לטובת תושבי תרשיחא. דבריו של שמואל שהובאו בכתבה נאמרו בסוף הצילום. רוב דבריו לא באו לידי ביטוי ועסקו בעניינים מהותיים ולא לאומניים. בנוסף, רואיין למסגרת זו גם מר יוסי אלפיה והוסיף דברים חשובים אך הם לא הוזכרו כלל.
מין הראוי היה לערוך כתבה מאוזנת ולא חד צדדית שגם ריח של הסתה בצידה.
תושבי תרשיחא ה”צדיקים”
אמא שלי נולדה באחת מארצות ערב והיא מדברת ערבית מצוין.לפני כמה שנים שמעה שני ערבים שפסעו להנאתם ליד צומת המפה מדברים בערבית.הערבים(שאח”כ הודו שגרים בתרשיחא)אמרו זה לזה שיבוא יום והם יקחו לנו את הבתים היפים שבכפר.אוי ואבוי שאלו השכנים שלנו.
מספיק להיות תמימים
ישראל היא מדינה יהודית.בעבר כשהערבים שלטו בארץ מצב היהודים היה רע מאוד.הערבים בארצנו צריכים להודות לנו על היחס שהם מקבלים.
יהוד הגליל
ליהד את הגליל,ומהר.
תושבי תרשיחא התפתחו מאז 1948
תושבי תרשיחא התפתחו מאז 1948 בצורה בלתי רגילה. גם בכמות השטחים לבנייה (לראייה, עד היום לא בנו בגובה כי לא היה צריך, יש מספיק אדמות) חלק מהפליטים שברחו ללבנון חזרו להתגורר בכפר מתוך רצון טוב ואיחוד משפחות.
ההתנגדות לשלב ג’ בכפר ורדים מוסטת על ידי קומץ שמאלנים קיצוניים המתגוררים בכפר ורדים ובמעלות. הם הם הדוחפים לעימות ולחוסר שקט בין השכנים כתוצאה מפעילותם האנטי ישראלית.
קשה מאוד לתקוף אותם מאחר והם מסתתרים מאחורי מכתבים אנונימיים ופגישות ליליות סגורות, שבין היתר מאתרים פרטים אישיים על חיילי צה”ל שהשתתפו ב”עופרת יצוקה” ומעבירים את פרטיהם לידי שונאי ישראל בארץ ובעולם.
תושבי תרשיחא השכנה הינם שכנים טובים ושקטים שבין היתר התחזקו כלכלית מאוד מאוד מהקמת כפר ורדים ואיזור התעשייה בתפן.
לולא, חזונו של סטף ורטהיימר ואחרים, תושבי תרשיחא היו נשארים לחיות ברמתם כפי שאכן חיו עד להסרת הממשל הצבאי עם עלייתו של בגין לשלטון.
אני כבר מתגעגע לשלב ד’!!