עודד שלומות
תחקיר "אל-כפר":
נחל תחמסון, בו נהרג יפתח ספיר ז"ל – מועד לפורענות
תחקיר "א-לה כפר":
נחל תחמסון, בו נהרג יפתח ספיר ז"ל – מועד לפורענות
נחל תחמסון, בו מעד ונהרג יפתח ספיר ז"ל מכפר ורדים הוא מסלול מסוכן שאיננו מתאים לטיולי בית ספר, כך עולה מתחקיר שערכה נירית אושר ויפורסם במלואו בגיליון "א-לה כפר" שיופץ באזור בסוף השבוע.
אלו מממצאי התחקיר כפי שמופיעים בכותרת העיתון:
המסלול: נחל תחמסון היה מחוץ למסלולי הטיול של בתי ספר, נפתח מחדש, ולאחר האסון שוב נאסר לטיול.
משרד החינוך: דוח מבקר המדינה מלפני ארבע שנים המליץ למשרד החינוך לרכוש תוכנה לניהול סיכונים בטיולים ומפרט כיצד להשתמש בה. לא ברור עד כמה מיישם משרד החינוך את ההמלצות.
מנור כברי: על פי חוזר מנכ"ל בית הספר מחויב לדווח להורים לפני כל טיול על המסלולים ומידת הסיכון בהם. הורים מעידים כי לא עודכנו לפני הטיול אודות המסלול.
סרטון של רפי רדאי על נחל תחמסון ביוטיוב
בין היתר, מופיעים בתחקיר דברים אלו:
"אני מאוד אוהב את המסלול הזה", אמר מדריך טיולים ותיק, "אך בעיני זהו מסלול שמתאים לעשרות בודדות של מטיילים. אני לא הייתי לוקח לשם טור שמונה יותר מ 30- חבר'ה".
איש טבע אחר אמר: "זה מסלול שמיועד לטיילים מנוסים,לאוהבי לכת. לחניכים בתנועת נוער, חובבי טיולים, אנשים שאוהבים את העניין באופן מיוחד ומוכנים לאתגרים כאלהפיזית ונפשית. לא הייתי לוקח למסלולים כאלו חבורה הטרוגנית. זה פשוט לא מתאים, וגםמבחינה חינוכית יכול לעשות פעולה הפוכה: במקום לטפח את אהבת הארץ, לגרום לאנשים להדיר רגליהם ממסלולי טיול".
0 תגובות
השארת תגובה
חומר למחשבה לטייל ותיק
אף אחד לא טוען שהכביש לא מסוכן,
אף אחד לא טוען שנכון להישאר בבית,
אף אחד לא טוען שטיול לקניון קניות – זו אהבת הארץ,
הבעיה הנה קבוצה הטרוגנית שלא כולם באותה
יכולת של הליכה אתגרית, פחד גבהים,
בעיות שיווי משקל וכו׳.
לכן, יש מסלולים שמתאימים לבתי ספר
ויש מסלולים שמתאימים לקבוצות הומוגניות.
חג שמח
נחלי הארץ
יותר מסוכן, הרבה יותר מסוכן לנהוג בארץ או לחצות כביש במעבר חציה.
מי שירד על הסכינים של מעלה מילחן או עבר את נחל ורדית ונחל עופרן חסרי היתדות מי ששחה בבורות המים של נחל ברק יודע שיש בארץ נחלים שהם אתגר. לא צריך בשביל זה כתבת “תחקיר” של עיתון שאחד מבעליו הוא מטייל ידוע. מה אתם מנסים, להפחיד? הצלחתם. בטיול האחרון של שבט הצופים לא השתתפו רבים בגלל האסון. כל הכבוד לבית ספר מנור-כברי שלוקח את תלמידיו להכיר את הארץ ואת קניוני הנחלים שלנו ולא את קניוני הקניות.
כאשר יושבים בבית ומחפשים טרגדיות וסקופים לכתוב עלייהם – לא חסר למצוא.
מבט נוסף
לפי התרשמותי מהחודש האחרון,יתכן ויש הרבה יותר תאונות בטיולים מאשר אנו מודעים לכך. לדעתי חשוב לבדוק מספרים פר חודש / שנה. זה נשמע קצת חישוב קר, אבל לפי התרשמותי תאונות טראגיות בטיולים אינן נדירות, בניגוד למה שחשבתי בעבר.
כמו כן, אהבת הארץ היא ערך חשוב, אך אסור לבלבל ערך זה עם הסתכנות כשהיא אינה במקומה.
התאונה של יפתח ספיר ז”ל צריכה להיבדק (כפי שקורה כעת) ובנוסף גם נושא הטיולים בכללו.
באופן כללי, חשוב לדעתי להגדיר את רמת הסיכון הסבירה בטיולי בית ספר וחשוב להתאים את הטיולים ל”קהל היעד”. וכן… אם לא אדע שמשרד החינוך אכן מפחית את רמת הסיכון בטיולים וכן עוקב אחר המסלולים והבטיחות בהם, לא אשלח את ילדיי לטיולים במסגרת בית הספר, וכך הם ממילא לא ילמדו את אהבת הארץ דרך “הרגליים”. לדעתי גם ועדי ההורים צריכים לבחון את נושא הטיולים מטעמנו ההורים.
אפשר להפיק הרבה הנאה ולמידה, גם מטיולים שאינם מאד מסוכנים, ו”לא חייבים ללכת על הקצה”… וזה גם ככלל לחיים.
… שלא יישנו תאונות טראגיות בטיולים.
תשובה לאלון
בהחלט שצריך להתחשב. השאלה במה צריך להתחשב. מהו השיקול הדומיננטי. מהי המטרה. אם בודקים את היכולות של המטיילים והבעיות העלולות לצוץ, לא יוצאים כלל. אי אפשר להחליט שמי שסובל מעט מפחד גבהים יכול לצאת ומי שסובל הרבה מפחד גבהים אז לא. מה זה הרבה ומה זה מעט? ומי יודע למי יש ולמי אין? הייתי בלא מעט קבוצות שבכל פעם התעורר פחד התהום אצל מישהו אחר.בתחקיר שפורסם ושקראתי אותו אין מילה אחת ה קשורה לחווית הטיולים, לערך המוסף שלהם. כל התחקיר הינו שאלות לגופים לוודא מי נתן את ההוראה. יש דם על הדרך אז בואו נבדוק מי אשם. אין מילת התייחסות לנער עצמו. מדברי הוריו (איני מכיר אותו או את הוריו) אנ י מבין שהוא אהב לטייל. אני מתפלא על ניר שילה שהסכים לפרסם תחקיר שתוצאתו היא שלילת הטיולים. בעליה לקרן עקב נהרגה לפני שנים מטיילת. המסלול לא שונה, לא הוזז ולא הורחב. יש שם שלט המזהיר מהתאום. כן זה מפחיד שם לעיתים אבל אילו מראות נפלאים מתגלים שם. ואיך ילדנו יידעו על מה הם נלחמים אם כל מה שיראו להם הוא נחל דוד?