דבר

'דבר' / מאת טליה בת אור

 בבוקר יצתה השמש

 אור וחום הוצף הבית

 אמרתי יופי, שמש

 יופי אור וחום!

 פתחתי חלונות ולב – –

 אח"כ כוסתה השמש

 עננים אפרפרים, אוויר קר

 חדר דרך החלונות –

 אמרתי כוסתה השמש

 דהה האור, פשט הקור

 אסגור חלוניי אמרתי, מפניהו,

 ישבתי ורשמתי אלוהימה, ללא פנים

 פיסת אור קטנה –

 המתגלה ומתכסה, כמאותתת –

 כעין 'אלוהימה תמיד'

 יושבת לה בפנימה

 אור מעבר לאור,

 ופניה של סבתי, מתוך ה'עולמות'

 קורנות אלי 'אין סוף'

 אהבת אלוהימה אותי עוטפת –