גניה בוגאי ז”ל

אמי, בוגאי גניה, נולדה בשנת 1918 בארה"ב ובגיל חצי שנה חזרה כל המשפחה לליטה לעיירה ממנה הגרו ב-1908 בהשפעת תנועת הרבנים נגד התבוללות.

למרות שהמשפחה היתה דתית אורתודוקסית, אמי קיבלה חינוך כללי, היתה פעילה בשומר הצעיר ועברה הכשרה לעליה לארץ ישראל במסגרת גרעין ליטאי.

בשנת 1939 התחתנה והזוג החליט לדחות עליה ונשאר בליטה. כעבור שנה נולדה להם בת.

מכל המשפחה הגדולה שרדו את מלחמת העולם השניה רק שלושה: אמי, סבתי ( אם אמי) ואחיה שחזר למולדתו ארה"ב ב-1936.

אחרי המלחמה היא הכירה את אבי, ראובן, שגם הוא איבד אישה ושלושת ילדיו שנרצחו בידי הנאצים.

הם הקימו משפחה חדשה והתגוררו בוילנה, ליטא.

היתי בן יחיד. גדלתי במשפחה יהודית – ציונית לאבא רוויזיוניסט ואמא שמוצניקית שדיברו בבית יידיש.

חינכו אותי ליושר והגינות.

אמי תמיד עבדה כדי לסייע לכלכל את המשפחה. היא עיצבה אופנה ותפרה את הבגדים. היתה אישה אמיצה וגאה מאוד.

ב-1965 עלתה המשפחה ארצה. מאחר וידעה עברית מילדות, התנדבה לסייע לשכנים במעברת הרצליה ושלא ידעו עברית. אהבה נופי הארץ ואנשיה. אהבה לסייר ולטייל בה.

כשב-1971 נולדה נכדתה הראשונה, לא היתה מאושרת ממנה.

ב-10 השנים האחרונות התגוררה במוסד "אצולת המונפורט" במעיליה.

השאירה אחריה כלה, בן, שלוש נכדות ושתי נינות.

נוחי אמא היקרה בשלום.