הרבה שנים שאנחנו גדלים ביחד: הגנים, קשת, אמירים, תפן, כברי, אורט וסאסא. מבטיחים להמשיך "להציק" להורים.
הרבה שנים שאנחנו גדלים ביחד. הגנים, בית ספר קשת, אמירים, תפן, כברי, אורט וסאסא. מבטיחים להמשיך "להציק" להורים.
שכבה שלנו,
מי היה מאמין שהגיע תורנו לצאת לדרך חדשה?
צפינו באחים הגדולים שלנו ובחברים בשכבות שמעלינו מסיימים י"ב ויוצאים לש"ש ולצבא, ועכשיו אנחנו כאן, במסיבת המתגייסים שלנו. קשה לקלוט שזה הגיע כל כך מהר.
כל כך הרבה שנים שאנחנו מלווים זה את זו ומתבגרים ביחד. מהגנים, דרך בית ספר קשת, ובהמשך הדרך באמירים, תפן, כברי, אורט וסאסא. מהימים של שוקו ולחמנייה בקייטנה של תמיר, ודרך ההרפתקאות שעברנו במחנה קיץ של רמי. מהתקופות בהן היינו חניכים בשבט עפר או בנוע"ם או במד"צים, ועד היותנו מדריכים או פעילים. החברויות העמוקות שיצרנו במהלך כל אלה וההווי השכבתי שלנו הם משהו מיוחד שמישהו מבחוץ לא יוכל להבין.
והיום אנחנו מתאספים כדי לחגוג את ההתבגרות המשותפת הזאת, ולאחל לכולנו בהצלחה בהמשך. כי בפעם הראשונה בחיים, הדרך שהלכנו בה ביחד מתפצלת להמון שבילים קטנים. שבילים שייקחו אותנו למקומות רחוקים ולאנשים חדשים. שבילים שיובלו אותנו להמון חוויות מעשירות ומלמדות, אבל לפעמים רק יזכירו לנו עד כמה אנחנו מתגעגעים הביתה.
אני מאחלת לנו שתמיד נזכור את נקודת ההתחלה – הבית. כי לא משנה לאן השבילים שלנו מובילים, כולם יוצאים מפה, מהכפר שמחבק ועוטף אותנו כבר 18 שנה. כפר ורדים אליו נצעד כל הדרך חזרה בחגים ובסופי שבוע אל המשפחה, ההורים והחברים.
אני מאחלת לנו שנמשיך לתמוך אחד בשנייה ולשאוב כוחות זה מזו, כי הצעדים הראשונים בשביל החדש והלא-מוכר יצריכו אומץ רב.
השארת תגובה