עודד שלומות
לקראת חודש הקריאה ביוני, ולכבוד היובל לנובל: ראיון עם צבי בליץ, מרכז חוג ש"י עגנון.
לקראת חודש הקריאה שיחול ביוני, ולכבוד יובל לקבלת פרס נובל לספרות של ש"י עגנון, החליט צוות הספרייה, לערוך ראיון עם צבי בליץ מרכז חוג עגנון בספריה. צבי מרכז את החוג בהתנדבות מזה כארבע שנים בצורה נפלאה, וזה המקום להודות לו.
האם תוכל לספר איך הגעת לתחום הספרות ובפרט לעגנון?
"כשנחשפתי לראשונה לכתבי עגנון הבנתי שקריאת יצירתו מאירה ומחיה את השפה העברית.
"לפני כן קראתי בעיקר בשפה האנגלית, בהיותה שפת אמי, ובה פרושה יריעה רחבה מאד של ספרות איכותית. עד מהרה גיליתי שלא ניתן לקרוא את עגנון שלא בעברית מבלי לאבד חלק ניכר מהמשמעויות, ומהקשרים האמיצים עם המקורות היהודיים.
"העברית שלו היא חוויה המשלבת חכמה, אסתטיקה, קצב ומקוריות שקשה להעביר לשפה אחרת. אחד מסימני גדולתו של הסופר הענק שהוריש לנו שפה 'עגנונית' המיוחדת לו שהיא מודרנית ומקורית ובו בזמן מקיימת דו שיח עם פאר היצירות של העם היהודי, וגם תרבויות אחרות, מראשיתה ועד העת החדשה.
"רבים נאלצו ללמוד מיצירותיו בבית הספר בעיקר כדי להשיג ציון במבחן, וכך נפוץ הרושם של נושא מייגע ומנוכר. השלב הזה 'נחסך' ממני כיוון שגדלתי והתחנכתי בחו"ל ויכולתי לגשת לעגנון בתמימות ובלא 'דעות קדומות'.
"תחילת דרכי בעגנון הייתה בקריאת שני הרומנים הגדולים 'תמול שלשום' ו'שירה'. עד מהרה הבנתי שכדי להפיק את המרב מיצירתו, צריך לקוראה שוב ושוב וכך לגלות רבדים שונים ומרתקים השופכים אור על ההוויה האנושית בכלל והיהודית בפרט".
מה אתה אוהב בכתיבתו של עגנון?
"באתי מעולם רפואת השיניים, ולכאורה אין קשר בין דיסציפלינה ריאלית לספרות של עגנון ובכל זאת יש ביניהן מן המשותף, אם זה בתחום החקירה המתמדת תוך בדיקה מחדש של 'אמיתות' וערעורן, האסתטיקה והרצון לגעת ולהתחשב באנושיותו של הניתוח המדעי.
"ש"י עגנון מתגלה כמתמרד בסמכויות, אם זה בתחום השלטון, האקדמיה, הרבנות והממסדים השונים. הוא מתעמת עם כולם ולא נרתע אף מביקורת כלפי שמיים.
"עגנון מאתגר את קוראיו על ידי ניהול מעין דו שיח עמו, טומן להם מלכודות, מהתל בהם, ספק מגלה את כוונותיו ושוב מסתירן. אין זה מפתיע שנכתבו מאות רבות של מאמרים וספרים על יצירתו בניסיון לפרש ולפענח אותה".
איך התגבשה הקבוצה של חוג הדיון בכתבי עגנון, כיצד אתם לומדים ומה מיוחד בקבוצה?
"כשהגעתי לכפר חשבתי למצוא 'חברותא' לקריאה בעגנון ועד מהרה גיליתי שיש מספר תושבים מהכפר ומהסביבה שהנושא יכול לעניינם, וכך נוצר 'החוג לקוראי עגנון'. מזה יותר מארבע שנים אנחנו נפגשים פעם בשבועיים בספריה, קוראים סיפור אחרי שהחברים כבר עשו היכרות אתו בבית. לרוב הסיפורים הם קצרים ואנחנו מספיקים לקרוא ולקיים דיון עליהם בפגישה אחת או שתיים. היו גם יצירות, (כדוגמת 'שבועת אמונים' ו'עידו ועינם' שהעיון בהן נפרש על פני מפגשים רבים".
השארת תגובה
