עודד שלומות
אני א' אכלנית יתר כפייתית…
ואם גם אתם כאלו, הצטרפו אלי…
אני א' אכלנית יתר כפייתית… ואם גם אתם כאלו, הצטרפו אלי…
מזה כארבע שנים אני משתתפת בפגישות של אכלני יתר אנונימיים – או.אי. המתקיימות בכפר הורדים ומזה זמן רב עומדת הירידה שלי במשקל על 17 ק"ג.
ברצוני לפתוח לכם צוהר אל עצמי ואל התוכנית המיוחדת שבה אני לוקחת חלק.
מהי אכילה כפייתית?
אני מניחה שלכל אחד יש את התשובה שלו. לא כל אחד שסובל מעודף משקל סובל מאכילה כפייתית ויחד עם זאת גם לא כל אחד שסובל מאכילה כפייתית סובל מעודף משקל. אכילה כפייתית היא סוג של סטייט אוף מיינד שבא לידי ביטוי גם באופן סוג וכמות האכילה ויבוא לידי ביטוי פיזי אצל כל אחד באופן אחר.
סיפור על האכילה הכפייתית שלי:
אני קובעת עם חברה שבערב ניפגש לקפה במרכז. ואז מתחיל שטף המחשבות, הרי ליד הקפה מגישים עוגיה, והעוגיה הזו לא מניחה לי, האם לאכול אותה או לא ואם כן במקום מה ועוד ועוד.
בסוף ממש לפני שאני מגיעה אני עושה החלטה אמיצה שאת העוגיה אני לא מתכוונת לאכול!
ואז אנחנו יושבות בקפה, והעוגיה לפני, ובסוף, מרוב עייפות או מי יודע למה אני אוכלת את העוגיה הראשונה ואחריה גם את השניה.
ומשם מתחיל הכעס והתסכול והאשמה.
הרי החלטתי! בשביל מה אכלתי? וממה לקזז את זה מחר? והדובדבן שבקצפת, תראי איזה אפס את לא עומדת בשום דבר שאת מחליטה!
מי שחושב שהסיפור הזה הוא מוגזם ומופרך הוא כנראה לא אכלן כפייתי.
ולכל מי שקרא עד לכאן, אני מספרת את הסיפור שלי לא בקלות רבה, האכילה עבורי ובוודאי הרגשות שהתלוו אליה הייתה אקט מאוד פרטי שלא העזתי לשתף בו אחרים. אבל היום אני מבקשת לשתף אתכם במקום הפרטי הזה כדי שתוכלו אולי להבין אחרים שמצויים בסביבתכם ואתם יכולים לעזור להם.
ולמי שכן הבין את הסיפור ואולי גם חווה כמותו מידי פעם, תדעו שאתם לא לבד.
אני הייתי בטוחה שאני היחידה בעולם שמתנהגת ככה וחושבת ככה ומרגישה ככה.
כשהגעתי לאו.אי. הבנתי שאני לא לבד שיש עוד אנשים שאוכלים כמוני ושמרגישים ככה.
ההבנה הזו הייתה מנחמת.
ואותם אנשים גם לימדו אותי את הכלים שלהם להתמודד עם הקושי. כלים שעוזרים לי היום לעצור את המטחנה של האוכל, המטחנה של הפחדים, המטחנה של הבושה והמטחנה של רגשות האשם שהתלוו לכך.
אם פעם הייתי עסוקה בלהציף את עצמי במחשבות על אוכל ובאוכל היום אני פנויה לדברים אחרים. חזרתי לרכב על אופניים , אני נמצאת בקשר יומיומי עם חברים אחרים בתוכנית או.אי, אני נהנית לבלות עם הבנות שלי וכשבילינו לאחרונה במשחקיה והרגשתי שבא לי להיכנס לתוך בלון כזה שמסתובב על המים עשיתי את זה ונהניתי עד הגג בלי הפחד מה יגידו על הבטטה הזו שתיכף טובעת, אני נהנית לעשות שופינג ולהיכנס לחנות למדוד ולהחליט מה לקנות לפי מה שבא לי ומוצא חן בעיני ולא ללכת עם מה שאין ברירה, וכן גם לקנות גינס 42 בקאסטרו זו סוג של הגשמת משאלות – וזה רק על קצה המזלג.
0 תגובות
השארת תגובה
תודה על השיתוף
מבינה כל מילה שכתבת, כל תחושה…גם לי הקבוצה והתהליך מאוד מאוד עזרו לחזור לשפיות ולהשקיט את הרעש שהאוכל עשה לי בראש. קיבלתי הרבה מאוד כלים להתמודד אחרת עם הצורך לאכול כל הזמן, או לחשוב על האוכל כל הזמן.
הציל את חיי
אני באתי לתוכנית בלי לדעת למה אני ניגשת. היום אני יכולה להגיד שזה פשוט הפך את החיים שלי מסיוט לכיף. עבדתי את התוכנית כמו שצריך והיום אני מכירה חיים שלא הכרתי קודם.
בחדר הקבוצות אני כל פעם מחדש נדהמת להרגיש אהובה ומקובלת. שייכת. לא משנה מי אני מה אני עושה העבר שלי המראה וכו תמיד יקבלו אותי בזרועות פתוחים.
אני מודה לאלוקים על הקבוצה הזאת ומברכת כל אחד שמצתרף.
תודה
אשמח מאוד להצטרף. כבר תקופה ארוכה אני אכולה רגשות אשמה על הרגלי האכילה שלי. איזה מדהים שיש עוד כאלה שמרגישים כמוני ומרגישים נוח לחלוק ולהתחזק.
האם?
האם ישנה גם התארגנות בכפר לאלכוהוליסים אנונימיים? על פניו, נשמע כמעט אותו דבר, האם באמת כך?
ללא עלות
ההשתתפות במפגשים היא בתרומה מומלצת של 15 שח למפגש. אנשים עוזרים לאנשים.
אין מה להסס
זה כל כך פשוט- רק לעשות את הצעד הראשון ולבוא. הקבוצה מאוד עוזרת- רק לבוא…
יום ראשון ב20:00 פגישה
הפגישות בכפר הורדים מתקיימות כל יום ראשון בשעה 20:00. במועדון הגיל הרך. בקראוון הסמוך לחניה העליונה של המרכז המסחרי.
צריך רק להגיע. אין משקל. אין תפריט. אין דמי חברות.
יש רק עוד אנשים שמחלימים ביחד מאכילה כפייתית ותומכים זה בזה בתהליך ההחלמה.
תודה
שוב תודה על התקווה!
xvxQtpVjqQRNACYofS
Thanks for that! It’s just the awnesr I needed.