נפרדים מעודד מאיר

נירים, חיפה, הטכניון, רפא"ל, מלחמת יום כיפור, נהריה וכפר ורדים * ריקודי עם ובית כנסת * תמר מאיר: מחשבה אנליטית ואמונה באלוהים 


 

עודד מאיר נולד ב-23.02.1950 בבאר שבע וגר בשנות חייו הראשונות בקיבוץ נירים שבנגב והיה הילד השישי של הקיבוץ.

בשנת 1957 ההורים עזבו את הקיבוץ חסרי כל ועברו לגור בשכונת הפועלים ברמתיים. כעבור שלוש שנים ההורים עברו לשכונת נווה יוסף בחיפה ולאחר כשנתיים נוספות עברו ההורים לגור ברחוב הירקון באחוזה בכרמל.

עודד למד בביה”ס עירוני ה’ במגמה ריאלית לה נדרשו מבחני כניסה על מנת להתקבל.

התגייס לצבא בשנת 1968 –  והיה בטירונות בגולני ואחר כך עבר לשריון וסיים את כל המסלול של טירונות, מקצועות, קורס מפקדים וקצונה.

בשנת 1972  –  התקבל ללמוד הנדסת מכונות בטכניון.

בשנת 1973  –  השתתף כאיש מילואים במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן, נפצע וכמעט איבד את ידו, הוא אושפז בביה”ח נהריה.

בשנת 1976  –  עודד סיים את לימודיו בטכניון, התקבל לעבודה במשרד הביטחון, רפא”ל,  “כמהנדס מכונות” שם עבד כ-33 שנים עד פרישה לגמלאות בשנת 2002.

 

 

כפרניק WhatsApp-Image-2021-01-02-at-20.53.09-scaled נפרדים מעודד מאיר
עודד ואילנה מאיר זכרם לברכה, בחתונת ביתם אורית ב2007

 

כמו כן, במקביל הכיר דרך חבר משותף את אשתו לעתיד אילנה ז”ל. הזוג התחתן ונולדו להם שלוש בנות: תמר אורית ומיכל. את מרבית חייהם חיו עודד ואילנה מאיר בנהריה וקנו מגרש בכפר ורדים בשנת 1984.

עודד ואילנה בנו הרבה מאוד שנים, “ב-10 אצבעות” ועברו אל הכפר בשנת 1997 לרחוב חרמון 4 שבשלב א’.

אילנה מאיר ז”ל נפטרה בינואר 2016.  היא היתה פעילה במועדון 50 פלוס ובחנות “סיפורי בדים” (יד שניה) אשר במרכז המרכזי.

בשנתיים-שלוש האחרונות נהג ללכת לחוג ריקודי עם והיה חבר מן המניין בבית הכנסת האורתודוקסי בכפר ורדים.

עודד מאיר נפטר ב-26.12.2020. יהי זכרו ברוך.

 

 

 

**

 

הספד של הבת, תמר מאיר:

 

אבא שלי יקר ואהוב,

הלב שלי מרוסק לאלפי רסיסים קטנים ואני מתקשה לקבל את המציאות שהנה אנו פה עומדים לפני פרידה.

כמה קיוויתי, כמה התפללתי, כמה ייחלתי בשבועיים וחצי האחרונים להתאוששות ולנס ולצערי לא נעניתי.

אני לא יודעת אפילו היכן להתחיל בלספר עליך.

הייתי ילדה בכורה עבורך ועבור אימא ונכדה ראשונה מהצד שלך וזכיתי ביחס מפנק ביותר עקב כך.

אתה היית בשבילי סלע מגן ועוטף והרגשתי זאת כל חיי. מילדותנו בנהריה אתה ארגנת אותנו בבוקר, דאגת להכין לנו חלב עם קרום והיית מחמם זאת שוב ושוב כי אמרנו לך שזה מגעיל.

התעקשת ללוות אותי לכל חברה ולא הסכמת שאלך לשום מקום לבד, והשבעת אותי שאם אני נתקעת בכל מיני מקומות אז שאתקשר אליך שתבוא לקחת אותי בכל שעה וכך גם היה. הייתי מתקשרת בשעות לא שעות וללא שום תלונה היית נכנס לכרמל דוכס המקרטעת והיית בא לאסוף אותי.

היית קם איתי בשלשו וארבע בבוקר לשבת איתי על פתרון תרגילים בהנדסה במתמטיקה לפני יום עבודה שלך ולא פתרת לי את התרגילים אלא התעקשת שאני אגיע לכך בעצמי וחזרת ואמרת לי “תמריק תקפידי לעבוד על הבנה, בהתחלה אולי תהיי מאחור אך אחר כך תרוצי קדימה”, וכך היה.

 

 

כפרניק WhatsApp-Image-2021-01-02-at-20.53.46-scaled נפרדים מעודד מאיר
עודד מאיר ושלושת הבנות: תמר אורית ומיכל

 

בימי העצמאות לקחת אותי לכיכר העירה בנהריה ואני הייתי נצמדת לרגלך מפחד שמא הזיקוקים יגיעו אליי. אני זוכרת כמה מפוחדת הייתי ואתה הרגעת אותי שאין לי מה לדאוג ושזה לא יגיע אלינו. בכל מוצאי שבת היית לוקח אותנו לסיבוב בעיר והיינו יכולות לבחור מתנה אחת. את הדרך חזרה נתת לנו לנווט כל פעם מישהו אחרת והיית בסבלנות הולך איתנו בהסתבכויות ובברבורים בלי ביקורת עד שהגענו הביתה ואורית תמיד אמרה על מיכל: “אבא היא לא יודעת יתתן לי”, אך בנחישותך שכל אחת תדע את הדרך לא הסכמת להעביר את התור.

אני יודעת שרצית את הכי טוב בשבילי והאמנת בי למרות שבכיתה ז’ אמרו לך ולאימא שאני לא אסיים בית ספר תיכון. התעקשת שלא אעבוד ולא אשלם כלום בלימודי התואר הראשון על מנת שאוכל להשקיע בלימודים ואמרת לי “תשקיעי כדי להוציא ממוצע ציונים גבוה ואל תהיי טרודה בשאר הדברים.”

אהבת מלון, אנונה ומילקי. היית חכם בצורה יוצאת דופן ואמרת לי “כבר שהייתי קטן היה לי שכל כמו עכשיו”. אהבת לספר בדיחות ולדון בכל מיני עניינים, תמיד היה תענוג להקשיב לך ולהתפעל איך מחשבה אנליטית רציונלית שכלתנית ביחד עם אמונה באלוהים חוברים יחד והכל מבוסס ומנומק בצורה מאוד מסודרת.

בנית את הבית בכפר בעשר אצבעות תרתי משמע, למדת כל נושא ונושא לפני עידן הגוגל: איך מערבבים בטון, איך מחברים קיר פנימי לחיצוני, איך עושים בידוד ואיטום והראית בקיאות רבה מול בעלי המקצוע, מה שגרם להם ברוב המקרים לא לרצות לעבוד איתך. פשוט יסודיות ללא פשרות.

היו לך חיים עמוסים מלאים במשימות וביעדים. היו לך המון רעיונות להמציא דברים ובמקביל לשגרה העמוסה טיפלת במסירות אינסופית ללא תלונות בהוריך ובאמא שלנו אילנה. כעת אני יכולה להבין מה גדול היה הנטל הנפשי על כתפיך בהתמודדויות אלו.

בכל פעם שהייתי באה לבקר אותך הרגשתי “ילדה”. היית מפנק אותי מגיש לי אוכל, מכין לי מיץ רימונים נגד דמנציה חותך לי אפרסק ואפרסמון והייתי מרגישה קטנה ומפונקת, מהיום לצערי אני עוברת לתואר המפוקפק “יתומה” ומכאן אצטרך להמשיך איכשהו.

בשבת ה-05.12.2020  באתי לבקרך. זה היה שלושה ימים לפני האירוע. ישבנו ושוחחנו על ענייני דיומא. סיפרתי לך על הילדים על המשכנתא על העבודה והיה ממש כייף, לא יכולתי לצפות שזו תהיה הפעם האחרונה בה נשוחח שהנך בריא ומחייך, נפרדנו לשלום ואמרתי לך שאני אוהבת אותך.

אבוש שלי, בשבועיים וחצי האחרונים ניסיתי בכל כוחי לשמור עליך, להקיף אותך באהבה לגמול לך על שנים של דאגה ואהבה ואני עדיין יכולה לחוש את לחיצת כף ידך החזקה, החמה ואת קיפולי האצבעות שלך בתוך כף ידי.

מעולם לא הכבדת עליי, תמיד היית צנוע ואמרת לי משפטים חכמים כמו “תמריק תדברי עם הילדים שלך בצורה גלויה על כל הדברים ותגידי להם שמה שהכי חשוב בבחירת בנזוג זה לבחור מישהו טוב לב, הכי הכי חשוב להיות טוב לב והדבר השני זה כבוד להורים, שהבני זוג לא ינתקו אותם מטיפול ומדאגה להורים זקנים וחולים”.

כמו כן אמרת לי “תדאגי לבריאות שלך, תאכלי חלבונים ותשימי את עצמך לפני כולם. תשתי תנוחי והשאר יחכה”.

הצער והיגון ממלאים את ליבי, אני מרגישה החמצה שיכולתי ליהנות ממך אף יותר.

 

כפרניק WhatsApp-Image-2021-01-02-at-20.55.23 נפרדים מעודד מאיר
עודד ואילנה מאיר ושלושת הבנות בחתונה של תמר

 

 

אני אסיים במילים מתוך תהילים כ”ג זה המזמור שביקשת שאשמיע לך בבית החולים:

א מִזְמוֹר לְדָוִד ה’ רֹעִי לֹא אֶחְסָר:

ב בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:

ג נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:

ד גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי

ואני בימים האלו אמרתי לך אבא אל תירא רע כי אני עימדך. אז אני כעת אומנם נפרדת מגוף אך לא מנשמתך אתה תמשיך לפעום ולחיות בי מעתה והלאה, אני אוהבת אותך ומודה לך ומעריכה אותך מאוד מאוד,

להתראות אבא יקר שלי

בתך בכורתך תמר

 

 

**

 

כפרניק WhatsApp-Image-2020-12-27-at-16.30.51-scaled נפרדים מעודד מאיר
עודד מאיר נפטר ב-26.12.2020. יהי זכרו ברוך.

 

 

הספד גליה אור, אחותו של עודד מאיר:

 

עודד אחי היקר לי כל כך,

האדם הכי איכותי שהכרתי, עם ערכים שחצובים בסלע ולא מתרופפים או מתעוותים כי נוח.

נוכחותך היתה בחיי מהרגע שאני זוכרת את עצמי. אח בכור דואג ומגן וחכם כל כך. הערצתי אליך רק גדלה עם השנים.

אני זוכרת את עצמי בת פחות משלוש ואתה בן פחות משמונה,  נושא אותי ב”שק קמח”  על גבך לאורך החולות הבוערים מחום בדרכינו הביתה כי שכחתי לנעול סנדלים.

אני זוכרת את מנורת החרסינה הקטנה שהבאת לי מההפלגה שלך לקפריסין עם “צופי ים”. כפלא היה בעינינו איך הצלחת לשמור את המנורה השבירה בטלטלות הדרך בסירה הקטנה והצפופה.

אני זוכרת שהגעתי לחטיבת הביניים בעירוני ה’ מודעת לנוכחותך המגינה ונהנית מתשומת הלב שניתנה לי מבנות המחזור שלך (בתקווה לזכות בתשומת ליבך).

אני זוכרת את הלילות הארוכים ליד שולחן האוכל הצהוב שבהם לימדת אותי לקראת בחינה במתמטיקה או פיסיקה למרות שגם לך היתה בחינה למחרת ושעות רבות של לימוד.

אני זוכרת את מלחמת יום כיפור שבה עברת מטנק פגוע אחד לשני ולא הפסקת להילחם עד שנפצעת והורדת לבית החולים בנהריה שם פגשנו אותך והעצב עיניך סיפר הכל.

אני זוכרת את המסירות העילאית, הסבלנית והבלתי מתפשרת שבה טיפלת באבא ואחר כך באימא לאורך שנים ארוכות. את שיחות הטלפון שלנו שבהן היית מנתח מצבים ומגלה רבדים בחדות מחשבה נדירה וידע עמוק על נושאים כה רבים.

אני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך בכל ליבי. אני יודעת שנשמתך תמשיך להיות איתי עד יומי האחרון.

אחותך

גליה

 

כפרניק WhatsApp-Image-2021-01-02-at-20.52.22-scaled נפרדים מעודד מאיר
עודד עם הנכדה לירי

 

 

כפרניק WhatsApp-Image-2021-01-02-at-20.52.50-scaled נפרדים מעודד מאיר
עודד מאיר עם הנכד נדב

 

 

 


תגובה אחת

  1. בן עמי הגב

    מרגש מלא עוצמה

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן