“לרקוד” מהזווית שלי…

גם כשהריקודים מדברים בעד עצמם יש לי צורך מיוחד להוסיף כמה מילים.

יש לי את הזכות והעונג להחשף כל יום מחדש, לעולם מופלא שמחולל ומתחולל לנגד עיני ומברכת על הרגע שהתקבלתי לצוות בית הספר, לכבד להוקיר ולהכיר דרך חיים שנסללת בהרבה כישרון, נחישות, יזע ודמעות ובעיקר בעיקר אהבה למחול.

אני יושבת במשרד הפיצפון, מתבוננת בעשייה המבורכת ומאחורי הקלעים לומדת המון חוץ מאשר… לרקוד…

אחרי 4 שנים בבית הספר יכולה לומר בריש גליי שזה בית ספר לחיים… מקום בו אני לומדת שפות שונות ומה שביניהן… אני לומדת על אהבה, נתינה, על עזרה ותמיכה, על התנהגות, על חינוך, על נימוסים, על הורות, יחסים, פרגון, סבלנות ותסכול. וכמובן על התמודדות, התמדה, תחרות, הצלחה וכשלון, על מה לא?  בית ספר לחיים אמרתי? אמרתי…

אין לי מושג כמה מכם יודעים מה נדרש כדי להגיע ליום זה, מהתלמידים המוכשרים ומהמורים הנפלאים שלנו.

בכל שנה נבחר נושא למופע, היינו כבר במסע מסביב לעולם, התרפקנו על מחזות הזמר, והשתובבנו בקרקס… השנה נבחר נושא מופשט שאולי לא נהיר וברור כמו חבריו משנים קודמות. את ההשראה שאבה רבקה נתן מנהלת בית הספר למחול בכפר, ממשפט שנלקח מתוך מחזהו וויליאם שיקספיר/ "מעשיית חורף" : "ובעת מחול- הו מי יתנך לגל ימים, לבל תשובי לעשות אלא זאת לעולם. וכה, רק כה תנועי ולא תדעי יעוד אחר". וכך אמור להיות רקדן, כל כולו כאותו גל.

המופע היה נפלא מרהיב ומרגש! היה מעניין ללוות ולראות איך נבנה ריקוד, לצפות בבנות (ובן אחד), באימונים המפרכים ובחזרות הרבות, בהכנות ובהתרגשות שלפני…

14 בוגרים סיימו השנה ועבורם הפרידה היתה מאד לא פשוטה. הם בילו בסטודיו שעות וימים רבים ועכשיו יוצאים לרקוד את החיים עצמם כבוגרים… כל אחד עם תכניותיו ובחירותיו.

כשמגיע רגע האמת, וכל הכיתות עולות לבמה ההתרגשות הולכת ומתעצמת. החוויה גדולה וחזקה. ההמולה בחדרי ההלבשה, איפורים וגולגולים ותלבושות שצריכים להחליף בין ריקוד לריקוד וקדימה לאורות הבמה!

רובם משתתפים בסגנונות ריקוד שונים: בלט קלאסי, מחול מודרני, ג'אז, היפ-הופ.

מוכשרות מאד! אני תמיד משתאה איך הן זוכרות ולא מתבלבלות שלא לדבר על כושר פיזי ותנועתיות קסומה!

לא כל יום מזדמן להופיע על במה מקצועית מכובדת, עם תאורה וסאונד של גדולים, מול 500 זוגות עיניים  (1000 אם סופרים אחת אחת), עיניים של משפחה גאה וחברים מפרגנים, ובדרך כלל יש גם משקפיים, משקפות ועדשות של מצלמות מכל מיני גדלים. חלילה לא לפספס דבר.

יש כאלה שנתקפות פחד במה כשהן מגיעות לחזרות התאורה. זה באמת קצת מפחיד עם כל הפרוז'קטורים והסאונד והצינורות והחוטים והקוליסות הגבוהות והמאיימות והחושך שלפני האור.