עודד שלומות
סיימנו את התפילה בשירת "התקווה", ואין לנו כל ספק שכל מי שנכח, לא יכול היה שלא להתרגש!
בסימן של ראשוניות חגגנו, השנה את ראש השנה ואת תפילות יום הכיפורים, במשכננו החדש. היו הרבה מאד שאלות שלא ידענו תשובות להן: לכמה אנשים עלינו לצפות, כמה אנשים יכיל בית הכנסת ועוד תהיות כהנה וכהנה. האולם אינו מספיק גדול כדי להכיל את המתפללים, שהתרגלו לבוא לתפילות במנין המשפחתי המסורתי, וגם את
אלה המתגוררים בסביבה הקרובה לבית הכנסת החדש. במבואת הגנים כבר ידענו למה לצפות, אך כאן צעדנו ללא כל ניסיון מוקדם.
הסתמכנו על השטח שמסביב, שעדיין לא זכינו לסיום עבודות הפיתוח בו. ידענו שנצטרך להוסיף מקומות ישיבה גם מחוץ לאולם וכדי שהאנשים שבחוץ, יוכלו לשמוע את התפילות והחזנות, היה צורך להתארגן בצורה שונה מאשר
ביום יום של המנין. חברינו איתן מטלו ועופר דוד לקחו על עצמם את המשימה של התכנון והביצוע, והצליחו להכניס 180 כסאות בצורה מקורית; שני גושי כסאות, משמאל ומימין לארון הקודש והתיבה, ומולם תיבה נוספת, קרובה לדלת הכניסה הרחבה שהיתה פתוחה, ואפשרה לעוד שמונים איש שישבו בחוץ, להשתתף בתפילה.
בתפילות "כל נדרי" ו"נעילה" עמדו רבים גם באולם וגם בחוץ. בהערכה גסה היו שם 350 עד 400 איש כולל ילדים רבים, שנהנו להתרוצץ, משעייפו מהתפילה והיו זקוקים להוציא קצת מרץ.
התפילה, השירה והאווירה בבית הכנסת היו מחשמלות, ההרגשה שיש קהילה רחבה, משתתפת ותומכת, נותנת הרבה כוח להמשיך ולספק את השירות הזה, לכל תושבי כפר ורדים והסביבה, שיש להם ענין להתפלל במקום שיש בו תפילה מסורתית ושוויונית, בה לנשים יש חלק שווה בין המתפללים, ללא כל הפרדה, והן לוקחות חלק פעיל בתפילה ובטקסים. עם תקיעת השופרות, נהרו הילדים אל השטיח, שבמרכז האולם, לטקס המסורתי בקהילתנו, "ברכת הילדים", כשמעליהם פרושות טליתות מוחזקות בידי המבוגרים, טקס יפה ומרגש. סיימנו את התפילה בשירת "התקווה", ואין לנו כל ספק שכל מי שנכח, לא יכול היה שלא להתרגש!
בחגים השנה התחדשנו לא רק בבניין החדש והיפה, שתורם ומוסיף לאוירת החג, אלא גם ברב הקהילה החדש, אבי נוביס-דויטש, שרק נכנס לתפקידו, ועם זאת הורגשה היד המנהיגה בהובלת התפילות ודברי תורה, בעזרתו של יהודה ראנד לקריץ, שקולו ונעימותיו מוכרים לכולנו וגם לאורחינו הרבים.
0 תגובות
השארת תגובה
יום הכיפורים המרגש ביותר שזכור לי
כי התחושה היתה של משפחה גדולה שמתאחדת ברגעי תפילה – כל אחד ותפילתו, כל אחד ודרכו וכולם שווים בעיני אלהים. אנחנו לא דתיים וחלקנו לא צמים אבל אווירת הקדושה חדרה ללבנו בזכות המיוחדות של המקום, של בית הכנסת הזה ושל המניין המשפחתי, ההבנה, החיוך והקבלה שהרגשנו וראינו על פניהם של הרב וצוות המארגנים והאחראים. כל כך יפה שחשבו על כל דבר ועל כל אדם, ארגנו כיבוד בצאת הצום והמיוחד שלא ראינו בשום מקום – ברכת הילדים – איזה דבר יפה ומרגש.
נאחל שהמקום הזה ישגשג, שתשרה עליו הברכה וימשיך להיות מרכז לקהילת כפר ורדים.
אם יסדרו הנגשה למתקשים להגיע לבית הכנסת ותאורה טובה יותר בשעות החשכה – זה טוב.
יהדות מתקדמת?
אם אתם מכנים את עצמכם כקהילת יהדות מתקדמת:
1. מדוע שהמבוגרים לא יסעו לבית הכנסת…?
2. מדוע מתפרסמות כאן כתבות (בערך 2 בשבוע!), מה קרה לצניעות? מדוע יש את הצורך לפאר ולהאדיר ולרשום מספרים?
3. אני דווקא נכחתי בבית כנסת מסורתי,שם היה מחסור בכסאות,מבנה צפוף עד כדי מחנק,ו…כן עדיין הרוב מעדיף את המניין המסורתי שכדאי ל”תרום” עבורו, שכן זה עדיין הרוב (אגב הדומם…)בכפר.
חברים מספיק עם זה, חיו את חייכם ותנו לנו לחיות בשקט.
תודה ויישר כוח
יישר כוח לועד המניין המשפחתי.
אנחנו השתתפנו בתפילת “כל נדרי” בבית הכנסת החדש.
חלק מהקהל ישב בחוץ.הרב נשא דברים הן לקהל בתוך האולם והן לקהל מחוץ לאולם.
הייתה תחושה של יחד. התפילות והשירה מאוד ריגשו.הציבור התפלל ושר את הפיוטים כאיש אחד. הרב שנשא דברים מידי פעם היו מענינים ונוגעים לכל אחד מאיתנו. ניכר היה שמארגני התפילות נתנו דעתם על על דבר. הישיבה בצוותא. שילוב של שירה בנוסח אשכנז עם שירה בנוסח ספרד. היה מאוד ישראלי של כאן ועכשיו.ניתן כבוד למקום המיוחד, לזמן המיוחד ולקהל.
תשובות למי שמכנה עצמו הרוב הדומם
1. אנחנו איננו מונעים מאיש לסוע לבית הכנסת (לא בשבת ולא בשום יום אחר). המנהג הרווח בכל הארץ בו ביום כיפור בלבד לא נוסעים כלל הוא מנהג יפה שאינו תלוי במניין המשפחתי.
2. במידה והכתבות המתפרסמות כאן מפעם לפעם אינן מעניינות אותך, אתה מוזמן לדלג עליהן. הפרסום באתר אינטרנט אינו פוגע באיש ולא מזיק לסביבה, אז מה נפשך?
3. אנו אכן חיים את חיינו, ולמיטב ידיעתי איננו מפריעים לאיש לחיות את חייו בשקט, אך במידה ומשהו מפעולותינו פוגע בשלוות חייך, אנו מתנצלים על-כך.
בכבוד רב
כבוד
כבוד לכפר ורדים ולמניין המשפחתי!!!!!!!!