המורשת שאנו משאירים


צילה שנהר
לאחר שהגוף הפיסי ימות, האור שלנו ימשיך לזהור למרחקים
כפרניק _רזולוציה נמוכה_1 המורשת שאנו משאירים

לאחר שהגוף הפיסי שלנו ימות, האור שלנו ימשיך לזהור למרחקים עוד הרבה הרבה אחרי שנעבור למימד אחר

 

 
אתמול סמוך לשעת השקיעה השמים החלו להחשיך והמדבר באריזונה קבל גוונים מדהימים של כתום, אדמדם וכחלחל. מצד אחד נראו ריצודים אחרונים של אור ומצד שני מתוך השמים המחשיכים החלו לנצנץ כוכבים. אחד מהם בלט באופן מיוחד. לרגע חשבתי שמדובר במטוס המתכונן לנחיתה בשדה התעופה הסמוך, אבל לאחר מספר רגעים, כשהוא עדיין לא זז ממקומו, הבנתי שזה כוכב.
חשתי שהריצוד הבולט שלו מנסה להעביר לי מסר כלשהו. השתקתי את פטפוט המחשבות שלי וניסיתי לקלוט מה המסר. צצה בראשי תמונה מספר אסטרונומיה שקראתי בעבר ולאחריה פיסקה שהסבירה שיש כוכבים בהירים בשמיים שלמעשה אינם קיימים עוד. הם התפוצצו כבר מזמן או שסיימו את חייהם בדרך אחרת, אך למרות שהם כבר לא קיימים מיליארדים של שנים, האור שלהם ממשיך לנצנץ לכל רחבי היקום, זאת בגלל המרחק העצום שלוקח לקרן האור להגיע אלינו. סביר מאוד להניח שהאור שלו ימשיך לנצנץ גם הרבה מאוד זמן בעתיד.
"הכוכב מת, אך האור שלו ממשיך לזהור עד קצה היקום…".
הבנתי שגם אנחנו דומים קצת לכוכבים. גם אנחנו חיים תקופה מסוימת וקצרה על פני האדמה הזאת בחיים הנוכחיים האלה. אך לאחר שהגוף הפיסי שלנו ימות האור שלנו ימשיך לזהור למרחקים עוד הרבה הרבה אחרי שנעבור למימד אחר. בתקופת החיים שלנו על פני האדמה אנחנו צוברים ומייצרים את "האור" שלנו, אנחנו מייצרים מחשבות, מייצרים רגשות, עובדים, משלמים מיסים ומשכנתא כל חודש, מרגישים שמחה, עצב, כעס, כאב, אושר. אנחנו לומדים כל יום דברים חדשים, מלמדים אחרים דברים אחרים. אנחנו מביאים לעולם ילדים ומגדלים אותם וכך ממשיכים את "האור" שלנו. אנו בוראים אורות חדשים שינצנצו באור המיוחד רק להם, משתדלים לחזק את האור שלהם, לתת להם כלים שיעזרו להם להתמודד עם האור ועם החושך.
עוצמת האור שאנו מייצרים תלויה באיכות המעשים ובכוונות שלנו. אם נחשוב מחשבות טובות, נשתדל מדי פעם לחוש רגש חיובי, נשמח בחלקנו, נעשה מעשים טובים ונחלוק מהאור שלנו גם לאחרים – מובטח שהאור שלנו יהיה בהיר, חזק, בוהק, מנצנץ ומאיר למרחקים אדירים.
אך אם נהיה פסימיים, נתחשבן על כל דבר עם הסביבה, ננטור טינה, נעסוק בזוטות, נעשה רע לאנשים אחרים או שנגנוב את האור שלהם, אז האור שלנו יראה בהתאם – חשוך, לא יציב, עכור ודהוי.
 
 
כפרניק _רזולוציה נמוכה_2 המורשת שאנו משאירים
 
בסופו של דבר כשנזדכה על הגוף הפיסי שלנו, כבר לא יעניין אותנו העולם הפיסי הזה. המשכנתא תהיה חסרת משמעות, טיפול ה-20 אלף לרכב כבר לא יהיה רלוונטי. ערימות הכביסה והכלים תהיינה חסרות חשיבות וגם כל הדברים החומריים שהשגנו כי לא נצטרך אותם שם.
מה שכן ילווה אותנו זה האור שלנו שימשיך לזהור הרבה אחרי שנמות. מה שיישאר איתנו יהיה כל מה שלמדנו ועשינו בגלגול הזה לטובה או לרעה.
מה שיישאר אחרינו תהיה השאלה: איזה חותם הטבענו בעולם הזה? מה השארנו פה? איזה תרומה תרמנו לעולם הזה? כל זאת נצבר לזכותנו כמו נקודות בכרטיס אשראי.
הבית, הרכב, העבודה, הכל נשאר פה בכדור הארץ לטובת חלוקת הרכוש בין היורשים (או בין מלחמות העולם בין היורשים – רחמנה ליצלן).
מה שחשוב לאורך זמן זה איך השפענו על אנשים. האם הפצנו סביבנו אור, טוב, חמלה, הבנה, סובלנות, קבלה ואהבה? האם לימדנו את ילדנו לכבד אנשים אחרים, לחלוק לאחרים מה שיש לנו? האם אנשים יבכו בעצב כשנמות או שיחושו אנחת רווחה שהנה נפטרו מהצרה הזאת? האם יזכרו אותנו לטובה כאנשים טובים או שיזכרו אותנו כמפלצות? מי יבכה כשנמות???
לכן עלינו לזכור שבתור דיירים זמניים בעולם הזה, חשוב שיהיו לנו את כל האמצעים החומריים להנעים ולהקל על חיינו, אך כאמצעי ולא כמטרה. המטרה, כפי שאני רואה זאת היא לא להשיג עוד בית, לקנות רכב יותר חדש ולעבוד 20 שעות ביום רק כדי לממן את כל זה, או לגנוב כפתרון "קל ומהיר".
חשוב לתת לחומר את החשיבות שלו, בזה אין ספק. אך חשוב לא פחות ואולי עוד יותר להזין ולדאוג לאור שלנו, לשים לב מה אנחנו משדרים לעולם הזה בעודנו כאן.
להשתדל להיות שמחים, אופטימיים, בעלי ענווה וצניעות, להכיר תודה על החיים הנפלאים האלה, להכיר תודה גם על הבית והרכב, להכיר תודה לילדים שלנו, להכיר תודה לאויבים שלנו מפני שהם באים ללמד ולשקף לנו משהו.
בסופו של דבר, זה מה שיישאר וזו תהיה הירושה האמיתית שלנו. אם עשינו זאת חלקנו בעולם הזה והאור שלנו יזהר למרחבים אינסופיים, ברשת המופלאה הזאת שנקראת היקום. האור הזה ירצד עוד מיליארדי שנה כי ההשפעה שלו תהיה מתמשכת ותתפשט לאינסוף.
אני שואלת אתכם בכנות מלאה : "האם זה לא משהו שכולנו רוצים"?
 
אז בואו כולנו נתחיל עוד היום לטפח את האור שלנו ולהזין אותו. מדי פעם נעשה איזה מעשה טוב שיעשה לנו ולאחרים טוב על הנשמה, נחלוק מה שיש לנו עם מי שאין לו. נשתדל מדי פעם להיות אופטימיים ושמחים, נטפח רוחב לב, הכרת תודה ואהבת הזולת. וכשהאור של כולנו יתחזק ויזהר באור יקרות, יהיה הרבה פחות חושך בעולם וזו המטרה שלשמה באנו הנה.
טפחו את האור שלכם וזכרו כי אתם הוא האור והאור הוא אתם. מובטח לכם שפע, אהבה וכל טוב.
 
בברכת אור ואהבה.
 
 
 
 

תגובות פייסבוק


0 תגובות

  1. תושב הגב

    כל הכבוד!
    אם יהיו מריבות בנושא המקווה,אז המפסידים העיקריים יהיו המתנגדים לו.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן