אדרנלין בארץ המובטחת


שרונה אדרנלין
מערכת כפרניק

שרונה שלו מאייר, מאיה רוזנבליט, אמנון צורי שוסטר, איציק עוזר וליאת הלוי כהן באולטרה מרתון.

כפרניק  מרתון1 אדרנלין בארץ המובטחת

שרונה שלו מאייר, מאיה רוזנבליט, אמנון צורי שוסטר, איציק עוזר וליאת הלוי כהן באולטרה מרתון.

 

מה עושה קבוצת מרתוניסטים שרצה כבר כמה מרתונים בארץ ובחו"ל, כמה מרוצי שליחים ושאר תחרויות שגרתיות??

נרשמת חודש וחצי לפני קיום האירוע למרוץ אולטרה מרתון מי-ם (ירושלים…) אל ים: ריצת שטח מאתגרת של 54 ק"מ משוהם לנמל יפו.

אין ספק שלסוג מרוץ שכזה נחוצים אימונים אינטנסיביים של כמה חודשים טובים, אלא שבמקרה שלנו הזמן קצר, המלאכה מרובה וארבעת האצנים: שרונה שלו מאייר, מאיה רוזנבליט, אמנון צורי שוסטר ואיציק עוזר – משתדלים לתמרן בין ריצות בוקר בשעות שאנשים נורמליים עוד קוראים להם לילה, משפחה, ילדים, עבודה ושאר מטלות אין סופיות של החיים.

17.4 השעה 5:00 בבוקר. אמנון ומאיה יוצאים מכפר ורדים, איציק ושרונה כבר הדרימו יום קודם לאזור המרכז. ויש גם הפתעה קטנה: ליאת הלוי כהן, מלווה שהחליטה יום קודם להצטרף ולרוץ לצד חבריה כ-20 ק"מ, לעודד ולתמוך בשעת הצורך.

החבורה חוברת יחד ב-7:00 בבוקר באזור התעשייה של שוהם ופוגשת את שאר הרצים, חלקם משתתפים במרוץ שליחים, חלקם מגיעים מאזור ירושלים אחרי שרצו כבר לא מעט ק"מ (במרוץ מי-ם לים מתקיים גם מקצה של 144 ק"מ ומקצה של 70 ק"מ שהתחיל בלילה).

ההתרגשות בשיאה, הסברים אחרונים של המארגנים, בדיחה אחרונה של רצי אולטרה (אם באמצע המרוץ אתה ממש נהנה, אל תדאג זה יעבור לך…) והחבורה יוצאת לדרך!

 

 

כפרניק  מרתון1_0 אדרנלין בארץ המובטחת

 

ההתחלה נראית מבטיחה, קצת עליות, קצת ירידות, פריחה נפלאה מסביב, השמש החורפית עוד יחסית מרחמת על הרצים והכל טוב.

הדרך נמשכת, הרגליים קלות, הלב מקפץ לו מדי פעם בהתרגשות, הנה תחנת התרעננות ועוד אחת, ממלאים קצת מים, בולעים איזה ג'יל אנרגיה למילוי המצברים, כדור מלח שהשרירים לא יתכווצו… והסוף? הוא עוד רחוק…

השעות חולפות וכמו בבדיחה ההיא רגע לפני ההזנקה, ההנאה אכן חולפת ומתחלפת בקושי: הדופק עולה, תיק המים לוחץ, הרגליים כבר עייפות, הראש מתחיל לחשב חישובים של כמה כבר עבר וכמה עוד נשאר ובאיזה קצב כדאי להמשיך ולרוץ…

והנפש? היא ממש רוצה, שלא לומר כמהה, להגיע לסוף.

חולפות להן כ-5 שעות, הנוף הטבעי, הנחלים וענפי הבמבוק מתחלפים בפארק הירקון ובטיילת תל אביב מלאת המסעדות ובליינים שנראים פתאום כמו תפאורה זרה ולא קשורה לסרט הזה ששייך כנראה רק לקומץ משוגעים לדבר…

והנה נשארו עוד קילומטרים ספורים, נמל יפו כבר נראה באופק וגם הגוף הדואב מקבל פתאום כוחות חדשים, רק אלוהים יודע מאיפה…

ואז הוא מופיע שער הסיום, במלוא הדרו ואתו קריאות העידוד, החיבוקים, המדליה. הידיעה הכל כך מוחשית שהמרוץ הסתיים והמשימה הושלמה: חבורת אדרנלין הצפונית צלחה 54 ק"מ בריצת שטח מאתגרת  בטווח זמנים שבין 5 וחצי ל-7 שעות והיא מעכשיו מתהדרת בתואר אולטרה מרתוניסטים!

שתי אנקדוטות לסיום:

1. שרונה שלו מאייר, מאמנת ריצה, בעלת קבוצת אדרנלין סיימה במקום השני לנשים וזכתה לעלות על פודיום המנצחים.

2. המלווה של הקבוצה, ליאת הלוי כהן שהתכוונה לרוץ בסך הכל 20 ק"מ, סיימה את כל המסלול והצטרפה, בלי שבכלל התכוונה, לחבורת האולטרה מרתוניסטים הצפונית.

 

שרונה, המאמנת והרוח החיה של הקבוצה: "יצאנו ארבעה וחזרנו חמישה עם חיוך גדול על הפנים ותחושת סיפוק אדירה.  אם מדברים על אושר… נדמה לי שזה זה!"

 


השארת תגובה

Array
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן