אין זו אגדה ולא הגדה!

נימר נימר / חורפיש

בפסק זמן קצר של שבועיים, נפרדנו משני יוצרים

הראשון האיר בשלווה, והשני יהונתן ודוד חברים

כור מחצבתם והיתוכם נהלל, עמקים ניחוחם נחים

גפנים, שלווים משתרבבים, משתלבים צרוף מקרים!

שירה ופרוזה, רומנים וזמר, כמעט תמימי דעים

פואטיקה, ליריקה, אמפתיה, קומות זקופות ניצנים

דמוקרטיה אחת, כמעט אותו גיל בין שושנים

גאווה ביסודה ענווה, ומלכתחילה בנוף משתלבים

יגילו וישישו, ירננו וישתעשעו בשירת ארץ הבנים

קומה זקופה, יופי ואצולה, דרך ארץ לישועה מצפים

(בלי דובונים ועוזים, מי יכיר ויוקיר את הדרוזים)

בכפר ירוק במורדות הכרמל נטעו עצים מוריקים

בקרית שמונה ובדימונה, בואך בת ים וצאלים,

אבא סיפור, נערה במשקפיים, ברקים ורעמים

רומן רוסי, הכבש הששה עשר, בין המצרים

השלווים והגפנים, יחד חיבוקים, בחמדת ימים

סיגליות, סיפור של חורף וקיט, ענפי זית ויונים

יחדיו, יד ביד, עקב ואגודל זוכרים את השירים

לא משוויצים, לא מתבכיינים, יחד לא נעלבים

באדמה פורייה, מטויבת ומדושנת שני קברים

בקרני חטים, יתרו, חובב, רעואל מתפללים

משה, ציפורה, בתיה, בברכת כהנים

הבו לנו שלום בעליה לרגל אנו כמהים.

**

בלדה לדרוזי

מילים: יהונתן גפן

לחן: דני ליטני

בכפר ירוק במורדות הכרמל,

נולד בן נאמן למדינת ישראל.

למד בבית הספר, בנים לחוד,

שתי שעות מוחמד ושלוש שעות ציונות.

דהר קדימה, עם הרוח שנשבה,

בגיל שמונה עשרה התגייס לצבא,

דווקא לסיירת ואחר כך קורס קצינים.

מפקדיו התגאו בו וחילקו לו ציונים

ואמרו: נו עם הדובון ועם העוזי

מי יכול היה לראות שהוא דרוזי?

בקרית שמונה מול אש ורוצחים

הוא רץ ראשון ושלף אקדחים,

וראשון נפל במעלה המדרגות,

פצוע קשה ורגליו משותקות,

ואלה שפינו אותו כבר הודיעו בחדשות:

עם הדם שנשפך על הדובון והעוזי-

מי יכול היה לראות שהוא דרוזי?

למחרת, בהפגנה,

אחיו של הפצוע בוכה בפינה.

ולפתע, מבלי שקודם יחשוש,

הוא מתחיל לקבל אבנים בראש,

משום שבלי הדובון ובלי העוזי

כולם ראו עד כמה שהוא דרוזי.