חזר מגיהינום הקורונה

יורם כהן מכפר ורדים, נסיין של החיסון הישראלי, נדבק בקורונה ושרד בקושי * סיגל משה, אחותו: עבודת קודש של הצוותים במרכז הרפואי לגליל בנהריה


 

יורם כהן, זה מקרוב תושב כפר ורדים (ורד הכפר), נמצא עדיין בבדיקות פיקוח רפואי לאחר שהחלים ממחלת קורונה קשה הכוללת אשפוז ממושך וכתיבת “צוואה”. הוא סובל מקוצר נשימה, דופק מהיר ונדודי שינה – אבל מאמין בכוחו להשתקם ולחזור לעצמו.

כהן, בן 55, נשוי לטניה אחות בטיפת חלב כפר ורדים, ואב לשני ילדים צעירים (8,10) ולבן (קצין בקבע) מנישואים ראשונים. הוא סא”ל מיל. ששירת בצבע קבע בתפקידים קרביים, וכיום עוזר לבני מיעוטים שהשתחררו להשתלב בחברה האזרחית, בעבודה ובלימודים.

בכל תקופת הקורונה שירת ימים כלילות בפיקוד העורף, בתפקידי ניהול והסברה, בעיקר במגזר הערבי בגליל התחתון.

לדבריו, ממש לפני יום כיפור הגיע לתחנת בדיקות של פיקוד העורף באחד הכפרים סמוך לנצרת. המקום היה עמוס מאוד ובלתי מאורגן, והוא התחיל לסדר תורים, לדאוג שמירת מרחק, לתת תשובות לקהל הרב וליעל את המערכת. למרות שהקפיד על המסכה, להערכתו זו נקודת ההדבקות ב”מחלה הארורה”.

יש לציין כי כהן מחוסן פעמיים בחיסון הישראלי: “כפטריוט אמיתי, ברגע ששמעתי שיש פיתוח ומחפשים נסיינים לחיסון, התקשרתי למכון הביולוגי בנס ציונה והתנדבתי. רציתי גם לתרום לאפשרות לפיתוח החיסון הישראלי, דבר שיכול היה לתת זינוק אדיר לבריאות, לכלכלה ולחוסן הלאומי.

“בסוף הניסוי, שבחלקו היה גם פלסבו, חיסון דמה, נאמר לי כי חוסנתי באמת ועוד במנה הכי גבוהה מבין האפשרויות שהיו בניסוי”.

כהן מתאר בצורה מוחשית ומעוררת צמרמורת את הסימפטומים והחולשה שתקפה אותו ממש ביום הכיפורים. הוא ממשיך לבדיקות החיוביות והאשפוז במרכז הרפואי לגליל בנהריה, שם היה קרוב לשלושה שבועות, חלקם בין חיים למוות. הוא מספר על תחושת אבדן כח (“סמרטוט”), קשיי נשימה וחיבור מורכב ומכאיב למסכת החמצן, לילות ללא שינה ואימת המוות המרחפת מעליו.

 

כפרניק WhatsApp-Image-2021-10-24-at-12.05.38-scaled חזר מגיהינום הקורונה
יורם כהן ואחותו סיגל משה במחלקת הקורונה במרכז הרפואי לגליל בנהריה

 

הוא גם נזכר בחבריו למחלקה, בעיקר בחור לא מחוסן מעכו, שלא שרדו את המחלה. באחד הלילות הקשים אפילו ניסח כהן מעין צוואה פרקטית, המסבירה לאשתו את כל ענייני הכספים, התשלומים, ניהול הבית וכו’.

לאחר שהיה במצב קריטי במשך מספר יממות, חל שיפור איטי במצבו (יש האומרים מעין נס) עד היום כשהוא כבר בביתו בכפר ורדים.

תוך כדי האשפוז (כשהיה על ערש דווי) הצליח גם לעורר סערה ברשתות החברתיות, כאשר התנגח עם מכחישי קורונה ומתנגדי חיסונים, שחלקם אף לעגו לו שחלה למרות שהיה מחוסן. בעניין זה אומר כהן, כי לא ברורה יעילות החיסון הישראלי, וכי בעקבות המקרה שלו, הוקפאה בינתיים תכנית גדולה לניסיון החיסון בהיקף גדול באחת מארצות אירופה.

יורם כהן מחזיק היום מספר דגלים: המחלה ארורה ומסוכנת! לכו להתחסן! שמרו על עצמכם! עצרו את הפייק ניוז! בעניין הפייק, כהן רואה בהפצת הידיעות הכוזבות דיני נפשות ומציע להטיל על המפרסים והמפיצים עונשים כבדים.

 

בנוסף, כהן ומשפחתו מלאי תודות והתפעלות מתפקוד הצוותים במרכז הרפואי בנהריה ולהן המכתבים שכתבו:

 



 

לכבוד הנהלת המרכז הרפואי לגליל, נהריה

שלום רב,

מכתב תודה

 

לצערי, לפני מספר שבועות, אחי יורם כהן נדבק בקורונה – הדבר היכה בנו כמו רעם ביום בהיר!! למרות ואף על פי שהיה מחוסן (נסיין חיסון של המכון הביולוגי – נס ציונה).

מרגע שחש ברע עוד בהיותו בבית המצב הידרדר באופן מהיר ביותר, ועל כן אחי הגיע למרכז הרפואי לגליל, לבדיקה במיון.

מכאן, כשאובחן כחיובי ועם צילום ריאות שלא משאיר כלל ספקות, אושפז מיידית במחלקת הקורונה כתר ד’.

לא חלף זמן רב ומצבו המשיך להידרדר עד להעברתו למחלקת טיפול נמרץ קורונה (כתר מונשמים).

בנקודה זו אני חייבת לציין ולספר שבעברי “נכוויתי” מבית החולים שלכם (טיפול בבעלי שהיה לא ראוי במח’ אורתופדית) ועל כך שלחתי לכם מכתב שמביע את אכזבתי… אך, פה המקום לציין כי מהלך האשפוז של אחי הצליח לגרום לי לראות את בית החולים פתאום באור שונה לחלוטין!

הרגשתי צורך עז להודות לצוותים ולשבח אותם, אלמלא הרצון העז, הנכונות, האכפתיות והמקצועיות שלהם, אינני יודעת מה היה קורה עם אחי.

אתחיל בסגן הקב”ט סמי עמאר, על אכפתיות שאינה יודעת גבולות ועל רצון טוב. בכל שעה בה פניתי לעזרה הוא פשוט היה שם בשבילי, תמיד בסבר פנים יפות ותוך רצון טוב לעזור.

במחלקת כתר ד’ מגיעות תשבחות לאחות האחראית שרית אייזנברג, שהביעה אמפטיה, היתה סבלנית, הסבירה בפירוט כל דבר וניסתה להרגיע ככל שיכלה, ועל כך תודתי הגדולה!

תשבחות מגיעות גם לעובד כוח עזר בשם יגאל ברוך, שידע גם הוא להיות שם עבור אחי במחלקה, בטיפול אכפתי ומסור, וכמו כן, גם עבורי. בכל פעם שהגעתי לביקור ידע להרגיע ולעודד! הדברים הללו כל כך חשובים בזמנים רגילים, לא כל שכן בזמן קורונה שהכול גם כך מתעתע, מפחיד ולא ברור!!

 

כפרניק larisa-scaled חזר מגיהינום הקורונה
ד”ר לריסה יעקובסון, המלאכית. צילום: רוני אלברט

 

בהמשך מצבו של אחי המשיך להידרדר והוא הופנה בשיקול דעת רפואי מאד נכון למח’ טיפול נמרץ מונשמים. כשאני חרדה והמומה מקצב ההידרדרות המסחרר של אחי אני מגיעה למח’ מונשמים על מנת להבין מה מצבו ופוגשת מלאכית!!! ד”ר לריסה יעקובסון, מנהלת המחלקה, יושבת אתנו ומסבירה מה מצבו הרפואי של אחי והבשורה קשה! פגיעה של 90% בריאות!! אך לצד הבשורות הלא קלות לשמיעה (בלשון המעטה), יושבת ד”ר לריסה ועל פניה ניכרת דאגה, אכפתיות ונחישות אין סופית! וכל אלה מורגשים ומועברים אלינו והתחושה שאחי נמצא בידיים טובות! הרגשתי שיש לי על מי לסמוך! זו תחושה שקשה להסבירה, מצד אחד הבשורה קשה, מצד שני, התחושה שהוא בידיים נאמנות!

 

כפרניק 8879776-scaled חזר מגיהינום הקורונה
פרופ’ מסעד ברהום במח’ הקורונה במרכז הרפואי לגליל בנהריה

 

 

וכך היה!! צוות מח’ טיפול נמרץ קורונה (כתר מונשמים) עושים עבודת קודש! האח האחראי אורן קדוש וצוות המחלקה אחד ואחת – אכפתיים, אמפטיים, שלמרות העבודה הקשה שלהם גם כך, נאלצים להתמודד עם המשפחות המודאגות לספק מידע לאלה מהם שאינם נכנסים פנימה, לאפשר לי ולאלה שכן נכנסו בכל פעם להתמגן (דבר שגוזל מהם המון זמן), לא פעם גם הגעתי בשעות שאינן שעות ביקור ועל אף עובדה זו אפשרו לי להיכנס אליו מתוך הבנה והתחשבות שלא יכולתי להגיע בשעות מוקדמות יותר.

כמו כן, אחי סיפר לי תוך כדי האשפוז שהוא מרגיש שהצוות דואג ומטפל בו היטב! החל מד”ר לריסה יעקובסון וצוות הרופאים שלה, האחיות/ים ועד אחרון כוחות העזר – כולם כאחד ניהלו את הטיפול בצורה מושלמת!

אין לי ספק שאלמלא ניהול הטיפול והצוות כולו הסיפור היה יכול להסתיים אחרת.

ברוך השם, ביום חמישי האחרון אחי שוחרר לביתו עם הטבה משמעותית!

המון תודה לכל אחד ואחת שליוו אותנו בסיפור הזה ויישר כוח!!

בברכה, סיגל משה, אחותו של יורם כהן.

 



 

 

עבור:

מנהל המרכז הרפואי, פרופ’ מסעד ברהום

מנהלת מחלקת טיפול נמרץ קורונה, ד”ר לריסה יעקובסון

 

כפרניק WhatsApp-Image-2021-03-07-at-11.45.10-scaled חזר מגיהינום הקורונה
מימין: ד”ר לריס יעקובסון וד”ר יוליה קובלנקו. צילום: רוני אלברט

 

שמי יורם כהן והייתי מאושפז מעל שבועיים במחלקת טיפול נמרץ נשימתי – קורונה במצב לא פשוט.

אני מבקש להעביר את תודתי מקרב לב על הטיפול המסור למנהל המרכז הרפואי, פרופ’ ברהום, ולכל הצוותים במחלקה – רופאים (אני זוכר את ד”ר לריסה, ד”ר יוליה קובלנקו ועוד רופא ממושקף שאיני זוכר את שמו), אחים, כוח עזר ועובדי משק.

בזכות הטיפול המסור והמחבק, האמפטיה והדאגה, וכמובן המקצועיות, הצלחתי לצאת מהמצב בו הייתי.

תודה ענקית, ובעצם איני יודע איך מודים במצבים הללו. כל הכבוד על המסירות יוצאת הדופן בעבודה שוחקת בטירוף. אוהב ומעריץ אתכם.

אם אפשר לכוון אותי לאן לשלוח מכתב זה גם למשרד הבריאות.

 

יורם כהן,

גימלאי צה”ל ועובד משרד הביטחון

 

 



תגובות פייסבוק


השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן