סיון יחיאלי נפרד מעידו כהן
בתקופת מגוריו בכפר ורדים נגע עידו כהן בהרבה מהתושבים
עידו כהן, שהיה תושב כפר ורדים בשנים האחרונות, הובא אתמול למנוחת עולמים. במהלך שרותו בשייטת, חלה עידו במחלה קשה אשר הלכה והסתבכה ולבסוף הביאה למותו. עידו השאיר אחריו את איילת אשתו, ושלוש בנותיו, רוני, גל ושירה. בקיץ האחרון עברה משפחת כהן לבנימינה, בין היתר ע"מ להתקרב למשפחתם ולבית החולים תל השומר.
בתקופת מגוריו בכפר ורדים נגע עידו בהרבה מתושבי הישוב. עבורי הוא היה חבר קרוב וספדתי לו במילים הבאות:
עידו,
תם המסע. פגשתי אותך לראשונה באספת הורים בגן הילדים של גל ואביגיל. צעיר, חסון, משכיל, דעתן וערכי. כשהתחלתי להכיר אותך למדתי עד כמה אתה אוהב אנשים ואוהב את החיים. למדתי גם כמה אתה אוהב את הים, אוהב טיולים, אוהב חברים ומאוד אוהב צעצועים. אוהב את איילת ואוהב את הבנות. אוהב ואהוב, אהוב ואוהב.
בקיץ 2007 הטלת פצצה. יש לי סרטן, סיפרת לי כמעט כלאחר יד, ומיד קיבלתי מצגת פאוור פוינט מפורטת עם כל מה שחששתי ופחדתי לדעת על סרטן ולא עלה על דעתי לשאול. ולצד המצגת כבר הכנת תכנית פעולה שלמה. תחילה דאגתי מהאופן בו דיברת על הסרטן שלך. דיברת עליו כאילו לא מדובר בך. טעיתי לחשוב שאתה מכחיש. שאינך מבין את חומרת המצב. עם הזמן הבנתי שזה פשוט אתה. לא חשוב כמה קשה המצב, אתה נלחם. נלחם בהגיון, נלחם באומץ, לא יכול ולא יודע לוותר לעצמך לרגע. חושב חיובי, לא שוקע ברחמים עצמיים, לא שואל למה אני. רק מנהל מאבק נחוש ועיקש, מאבק איום ונורא, נלחם את מלחמת חייך, באצילות הנפש הזו שלך, שרק הנפש היפה שלך ידעה להפיק, כאילו אין שם גוף כואב שהולך ואוכל את עצמו.
ב – 18 ליוני השנה, כתבת בבלוג שלך על מותו של שניאור חשין:
"מותו הפתאומי של חבר צעיר ובריא, מזכיר לי שוב שאיננו יודעים מה טומן לנו העתיד הקרוב והרחוק. הוא גם מדגיש שוב את אחת מנקודות האור שבמצבי, והיא שניתן לי זמן רב יחסית להיפרד ממשפחתי ולהבטיח את עתידם אחרי לכתי. "
0 תגובות
השארת תגובה
פרידה כואבת
לא הכרתי את עידו
נראה שהפסדנו איש איש
כאב שלא יחלוף לעולם
אוכל רק להוסיף למשפחה ולחברים
לשלב ידיים ולב ולנסות להמשיך קדימה
המום ממותו, תנחומים למשפחתו
בילדותי גרתי בחיפה, ועידו גר ממש מולי
תקופה מסויימת היינו חבורה די מגובשת כאשר אפשר רק להגיד שעידו היה מנהיג החבורה…
לעיתים היינו באים לשחק בחצר ביתו, כאשר המשחק האהוב עלינו היה שוטרים וגנבים…
פגשתי אותו לפני כמה שנים בכפר ורדים, אבל לא ידעתי שחלה
אם יש אלהים, הוא כנראה אוהב לקחת את האנשים הכי טובים קרוב אליו…
יהי זכרו ברוך
לאיילת ולבנות משתתפת בצער המשפחה
גרתם ברחוב רותם. הוספתם ניחוח של משפחה צעירה, קולות ילדים וחיוך של אופטימיות.
העזרה שקיבלתם מהמשפחה, מכל חבריכם ,מסירות אין קץ מעוררת הערצה. כשבאתי להיפרד ולברך אותך ,היית בין קרטונים ,חבילות וסימון במדבקות צבעוניות. הכל התנהל כמבצע צבאי. נצבט לבי, את הכפר עזבה משפחה איכותית.
המשיכו את דרככן ועידו לעד בלבכן. ניחומים מהשכנים
מחבקים וכואבים
איילת רוני גל ושירה – בשם כל הצוות באשכול הגנים שולחת לכם חיבוק אוהב וכואב- אין מילים שיביעו את הכאב והצער שחשנו למשמע הבשורה הקשה, עידו נגע בחייהם של רבים ואנו נזכור אותו במיוחד כ”אבא של שירה “שבא לגן דרור מדי יום כמעט ובסבלנות אין קץ לימד את הילדים יסודות במדע ,כיצד לערוך ניסוי ותעד כל רגע ורגע כאילו חפץ לשמר רגעים יפים למענה של שירה.טלי
המומה וכואבת
הכרתי את עידו, איש מקסים שהחיוך לא מש מפניו. בהכרות הקצרה שהיתה לנו הצליחתי להבין שעידו איש אשכולות מיוחד. צר לי שנלקח מאיתנו ובעיקר ממשפחתו, מחבקת אותם באובדנם הגדול.
עידו…
עידו הזמין אותי מספר פעמים לביתיו לעזור לתקן כל מיני דברים. הבית (בשכרות) היה במצב נוראי,החימום,הנזילות… הכל! ביחד עם זה אני לא ראיתי אותו אף פעם שהיה מתעצבן או מתיעש… להפך. דברנו ליפמים קצת ויצא לי להכיר בנאדם מיוחד,נעים,אינטליגנטי ובעיקר טוב. אני מאוד מצטער על מותו….
נפרדת בכאב רב
הכרתי את עידו כחוקר צעיר במיג”ל.
תמיד מוכן לעזור ככל יכולתו ולשתף פעולה עם כל בקשה של צוות העמותה לקידום החינוך המדעי במיג”ל.
לאחר שעזב, חידשנו עמו את הקשר עקב קשיים במצבה הכלכלי של העמותה. עידו מיד התיצב ומימן מילגות לתלמידים. אח”כ כשפנינו אליו הוא הצליח להשיג תרומות לגן לילדים עם צרכים מיוחדים בק. שמונה. הוא עשה זאת באהבה ובאופן טבעי.ואפילו דאג להביא ציוד במו ידיו.
תמיד כשהזכרנו אותו קראנו לו עידו שלנו, וגם עכשיו כשנודע על מותו אנחנו כואבים את לכתו של עידו שלנו. איש צעיר ומופלא, מואר ומאיר את סביבתו.
עידו, אני נפרדת ממך בכאב רב. תנחומים למשפחה.
ליבנו איתכם
איילת יקרה רוני גל ושירה החמודות
דבר משותף היה לנו בנות שאוהבות תיאטרון
ביחד ליוינו אותם אל החוג של פאניה
ושהכרנו לקחנו את שחף רוני וגל בכייף לחוג פעם אתם ופעם אנחנו
שמחנו איתם בכל קטע של הצגה וגאים היינו בשחקניות הצעירות שלנו, לא היכרתי היטב את עידו אבל תמיד ידעתי
וראיתי את גאוותו בבנותיו.
איילת יקרה ליבי ליבי איתך ועם הבנות ואנחנו תמיד בשבילכן עם צריך משהו.
רונית