עודד שלומות
שנה בלעדיו, מלאת געגועים. המשיכה לשיר במקהלה, לבקר במועדון, לשחות ולהרגיש את החסר שהעיב על חייה…
תמיד ביחד: הדסה ונח. מכנים אחד את השני בכינויי חיבה והעיניים הביעו אהבה. ביחד בכל האירועים בישוב, במועדון גיל הזהב וכל יום הגיעו לבריכה בקאנטרי בכפר…
שנה בלעדיו, מלאת געגועים. הדסה המשיכה לשיר במקהלה, לבקר במועדון, לשחות ולהרגיש את החסר שהעיב על חייה והעציב אותה…
נוחי לצד בעלך, אלוף נעורייך.
ביום שישי הקלנועית לא ניצבה בחנייה של הקאנטרי. הדסה הקפידה להגיע בבוקר להתעמלות במים. דוגמא ומופת איך מתגברים על קשיים פיסיים וכאבי געגוע לבן זוגה נח ז"ל. בחוג, החברות שאלו עליה. ידעתי שהדסה התכוננה ליום השנה הראשון לנח. היא סיפרה שעודד בנה יגיע מארה"ב וכבר שלח לה כרטיס לביקור המשפחה שם. לכן הידיעה על מותה, צבטה בלב.
הדסה, מוותיקי כפר ורדים הייתה פעילה ושותפה בחיי הקהילה מאז הגיעו לכפר.
כולם הכירו את המוסד "יד הדסה ונח" שהקימו בביתם, "יד שרה" בזעיר אנפין.
תמיד ביחד: הדסה ונח. מכנים אחד את השני בכינויי חיבה והעיניים הביעו אהבה. ביחד בכל האירועים בישוב, במועדון גיל הזהב וכל יום הגיעו לבריכה בקאנטרי בכפר. נח כמגדלור בולט בנוכחותו, מספר בדיחות ונושא הכלים של דוסינקה שלצידו. שנה בלעדיו, מלאת געגועים. הדסה המשיכה לשיר במקהלה, לבקר במועדון, לשחות בבריכה, לתקן שגיאות בעברית ולהרגיש את החסר שהעיב על חייה והעציב אותה.
בעדלאידע התנדבה להשתתף במצעד הקלנועיות, נציגות גיל הזהב. היא שמחה על השלט המיוחד שהכנתי לה. "יש לנו זהב בלב ולא בין השיניים" והתפלאה "איך ידעת? השיניים הן שלי". אישה אמיתית.
0 תגובות
השארת תגובה
הדסה יהי זיכרך ברוך
רק לפני מספר ימים עוד פגשתי אותך במרכז המסחרי וחייכת אלי ואמרת ששהחיים ממשיכים ושאת מתגברת … זוכרת אני אותך ואת נוח איך טיפחתם יחדיו את גינתכם מתחת לביתי, את ארוחות הבוקר במרפסת השכם בבקר, חריצותכם הרבה. קולות הנכדים שארחתם,ואשר הסתובבו בחצר והדרכתכם כיצד לטפל בגינתכם.
זוכרת אני לכם את עזרתכם באביזרים כשבעלי ז”ל היה זקוק להם, תמיד עם חיוך ונכונות לעזור על אף הקשיים הפיזיים ותוך התגברות על כל הקשיים וכשאביזר מסויים היה חסר, דאגתם להביאו ולטלפן כשהגיע על מנת שלא יחסר ויהיה לעזר.
כשנוח נפטר הוא השאיר חלל גם בסטודיו לקירמיקה בו נפגשנו יצרותיו המיוחדות וסיפוריו על תולדותיכם בשואה ולאחריה הוסיפו נופח מיוחד לנו עמיתיו, כתלמידים בסטודיו לקרמיקה, עכשיו גם את הלכת.
תחסרו לי כשכנים טובים.
ולכם בניה משתתפת באבלכם.
יהי זכרך ברוך
כ”כ כואב לשמוע
אהבתי אותה כ”כ הרבה.
נזכור תמיד שהדסה טל הייתה מהקבוצה שהקימה את מקהלת מועדון הזהב
עצוב בלי הדסה טל אך החיים ממשיכים.
ראו את הקישורית הבאה על שירת הציפורים.
http://www.gizmodo.com.au/2009/09/this-clip-is-proof-that-birds-are-secretly-composers/comment-page-3
הדסה חסרה לנו
ביום שישי התקיים השיעור בבריכה והדסה חסרה.
אשה ומענטש בכל הדרה. נעימה ומלאת רצון לעשות הכל.
המדריכות דגנית ודינה העריכו את עקשנותה,לא לוותר למרות הקושי. החברות ללא גיל, העריצו אותה והיא חסרה לכולנו. תוך כדי התרגילים אנחנו זוכרות אותה וצוחקות.
יהי זכרך ברוך.