יענקל’ה בן סירא באמירים


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
אפרת פלדמן

 

מפגש מרגש לנוער כפר ורדים לאחר יום השואה

כפרניק IMG_4053 יענקל'ה בן סירא באמירים

 

 

 

 

מיד לאחר יום השואה הגיע השחקן יענקל'ה בן סירא עם אשתו עדינה פלדמן – בן סירא למפגש יוצא דופן עם שכבת ט', השכבה של בננו, רותם, בבי"ס אמירים.

המפגש תואם חודשים מראש, כשיענקל'ה, ניצול שואה כנער בדיוק בגילם של ילדי השכבה, הסכים להגיע ולספר את סיפורו, למרות גילו המופלג (87) והקושי העצום הכרוך מבחינתו במפגש שכזה.

יענקל'ה הוא שחקן רב פעלים ועתיר זכויות – בין היתר שיחק בקאמרי, הבימה, תיאטרון חיפה, תיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער, סרטי קולנוע, טלוויזיה וסדרות, וכמובן – זמר ושחקן ברביעיית התיאטרון המיתולוגית.

בשנים האחרונות יענקל'ה כבר לא מגיע לבתי ספר לספר את סיפורו.

למרות שהוא ממשיך בגילו לכבוש במות, להופיע לבד ועם אשתו השחקנית בערבי בידור וסאטירה בכל הארץ –  את המעמד של לספר את סיפורו בתקופת השואה הוא נוהג כבר לחסוך מעצמו, זה נעשה לו קשה מדי.

אך… יענקל'ה ועדינה הם בני משפחתנו, ולאחר בקשות רבות  ועקביות, נעתר והסכים לבוא מתל אביב לכפר ורדים, ולהיפגש עם שכבת ט'.

מחנכת הכיתה של בני, וכן מורות השכבה והמנהלת –  למעשה צוות "אמירים" כולו – מיד הבין את ההזדמנות הנדירה.

יענקל'ה הוא קומיקאי מוכר, ודמות מוכרת מתוך סרטים וסדרות, אפילו עבור בני הדור הצעיר.

כאדם שעבר את תקופת השואה לבד לגמרי, לא היה ספק שהשיחה איתו תהיה מעוררת השראה.

 

יענקל'ה בן סירא נולד כז'אק שירצקי בבריסל שבבלגיה.

הוא גדל עם מודעות מועטה ליהדותו, עד שמציאות חייהם של היהודים נעשתה בלתי אפשרית. 

כשנשלח אביו למחנה עבודה, כשנה לאחר פרוץ המלחמה, וכשהוא עצמו בן 14, הבין ז'אק, מתוך אינסטינקט פנימי, שהמציאות לא מאפשרת להישאר במקום. הוא קיבל את ברכת אמו, לקח תרמיל קטן עם קצת כסף ואוכל, נפרד מאחיו ובני משפחה נוספים, עלה על אופניו ונסע אל גורלו בלי להביט לאחור.

ז'אק – יענקל'ה, עלה לארץ בתום המלחמה יחד עם בני נוער שייעדו עצמם להגשמה בקיבוץ גבעת ברנר, ואת קריירת המשחק שלו התחיל בלימודים ובעבודה מספר שנים לאחר מכן.

משפחתו כולה נספתה בשואה, כשהוא השריד האחרון ממנה. 

מסעו מבלגיה לצרפת, לפאריס השורצת בחיילים גרמנים, ובמעבר שלא יאמן בדרכים הרריות וקשות לשוויץ, כמו גם עלייתו לארץ וסופו הטוב של סיפורו – תועדו בספר נוער יפיפה שנכתב ע"י גיסתו, פנינה פלדמן ז"ל.

הספר "צעדים בערפל", יצא לאור לפני שנתיים, ממש אחרי מותה של פנינה בגיל צעיר ממחלה, וזכה בפרס "יד ושם" לספרות נוער.

לקראת המפגש הוחלט ב"אמירים" להזמין אליו גם את תלמידי י' וי"א של התיכון, כמי שעתידים לצאת למסע לפולין, על מנת לשמוע עדות בגוף ראשון. 

לצורך המפגש, שנערך במא"רג, הוכן האולם, הוכנו הפרטים המועטים שביקשו בני הזוג בן סירא, והשניים הגיעו בדיוק בזמן לאולם מלא מפה לפה, אליו צירפנו גם בני משפחה שלנו, חברים,  ואת ביתנו הצעירה (כתה ו') ומספר חברות בנות גילה. 

אנחנו מבחינתנו, הצבנו מצלמת וידאו על חצובה, וצילמנו את המפגש כולו.

 

המפגש החל בהפתעה לכולנו, כאשר עלה לבמה נגן קלרינט שמופיע מדי פעם עם בני הזוג בערבים בהם משמחים השניים קהלים ברחבי הארץ.

הקהל, הבנוי בחלקו הגדול מנוער שמנגן ומעריך נגינה – עצר את נשימתו… הנגינה בקלרינט קריסטל שקוף – חדרה את הנשמה, וריגשה מאוד את כולם.

מרגע זה היו הילדים שבויים באווירת המפגש המיוחדת.

עדינה, שחקנית תיאטרון האוהל והבימה לשעבר, ציטטה שיר מצמרר, כשכל מילה בקולה המדויק והצעיר של מי שמורגלת בבמה – מכינה את הקרקע לסיפורו של יענקל'ה.

 

ואז נשאר יענקל'ה לבד על הבמה, ובמשך כשעה סיפר את סיפורו הבלתי יאומן, כשהילדים מרותקים למילותיו, לתיאור המציאות שחווה, למסרים הפטריוטים והציוניים החשובים לו כל כך, לעוצמות שלו כאדם, להומור שידע להכניס מפעם לפעם כדי לרכך מעט את הסיפור,  ולדמות של האיש המבוגר והמרשים.

 

 

 

כפרניק IMG_4052 יענקל'ה בן סירא באמירים

 

לאחר המונולוג הארוך, השאיר יענקל'ה זמן לשאלות, שאכן נשאלו.

המפגש הסתיים בהתרגשות ובסיפוק רב לכולם.

כשהיו כולם אצלנו בבית לאחר מכן – חזר יענקל'ה לעצמו, לחוש ההומור הבלתי נדלה שלו, והודה שלמרות שהיה לו מאוד קשה לספר את הסיפור – הוא שמח שעשה זאת.

יענקל'ה חזר מספר פעמים על פליאתו מהילדים. ההקשבה שלהם, העניין, השקט, הכבוד, ובכלל – הוא נרגש מאוד מאיכות הקהל.

ואנחנו היינו גאים מאוד מכל הכיוונים. גאים על שיענקל'ה הסכים להגיע, ושהמבצע כולו עבר בצורה כל כך מוצלחת, גאים בילדים על הדרך שבה עברו את המפגש, על כך שידעו להודות ליענקל'ה, וגאים על כך ש "אמירים" לא נכנעו לשגרה, תוך ההבנה שאלה האירועים המשמעותיים שמעצבים את התודעה, ושהזדמנויות כאלה הולכות ופוחתות בקצב מהיר, ושראוי לקחתן בשתי ידיים. 

 

תודה גדולה ליענקל'ה ועדינה בן סירא ולחנן בר סלע (נגן הקלרינט) – שהעבירו מפגש מעורר השראה ובלתי נשכח בהתנדבות מלאה, תודה למורות והנהלת "אמירים" על "הרמת הכפפה", על ההכנה של הילדים, על המקום שנתנו למפגש, ועל המילים החמות שידעו לומר בסופו.

 

תגובות פייסבוק


השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן