חוויות מתאילנד


כפרניק אתר אינטרנט קהילתי כפר ורדים גליל מערבי
פלג דודזון

 

מחנה אימונים באגרוף תאילנדי

כפרניק IMG_2892 חוויות מתאילנד

 

מחנה אימונים באגרוף תאילנדי

 

הכל התחיל כשאבא הבטיח לי לפני כמה שנים שכשאהיה מספיק מיומן הוא ייקח אותי להתאמן בתאילנד. ואז, כשהגיע הזמן – נסענו !

הטיסה הייתה מצוינת, בלי שום תקלות. וכשהגענו לבנגקוק היינו נרגשים מאוד. ברגע שהנהג של מועדון האגרוף מצא אותנו, חיוך נמרח על פניו והוא פרץ בצחוק מסיבה לא ברורה…. המועדון שהתאמנו בו נקרא Sitmonchai Gym ונמצא בכפר קטן במחוז קנצ'נבורי במרחק שעתיים נסיעה מבנגקוק. מזג האוויר שם היה חם מאוד ולח מאוד.

 

כבר למחרת בבוקר מוקדם התחלנו להתאמן. שגרת האימונים הייתה: קמים ב-06:30 בבוקר ורצים 6-8 ק"מ בין שדות אורז, קני סוכר, עצי בננות, מנגו וקוקוס צמוד לתעלת מים יפהפייה כשלידנו ריחפו אלפי שפיריות ופרפרים. כשגומרים את הריצה מגיעים לחדר, מתלבשים ויוצאים להתאמן.

האימון כלל: "צלבוקס"- קרב מול יריב דמיוני, עבודה על שק אגרוף – מתאמנים בכל סוגי המכות על שק, "ספארינג" – קרב אימון חלש, אימון על פדים – מתאמנים על קומבינציות אגרוף ובעיטות שונות על כריות אימון שהמאמן מחזיק וכן אימוני כושר וכוח.

כל האימון והריצה ביחד לקחו שעתיים עד שעתיים וחצי. אחרי האימון נכנסים לחדרים כדי להתרחץ ולהתארגן לארוחת בוקר/צהריים בשעה 09:30. הארוחה הייתה טעימה ומיוחדת במינה (אבל תמיד מבוססת על אורז) שמבושלת על ידי האימא של שלושת המתאגרפים שייסדו את המכון וכולם קוראים לה "מאמא".   

אחרי הארוחה יש זמן לישון ולנוח עד 15:30 שבשעה זו מתחיל אימון הצהריים לפי אותה שגרה חוץ מהריצה שהייתה קצרה יותר. וב-19:30 הייתה ארוחת ערב מעולה עם תפריט שאף פעם לא חזר על עצמו. במועדון, מלבד תאילנדים, התאמנו אנשים מכל העולם: מארצות הברית, ניו זילנד, אוסטרליה, אנגליה, איטליה ואנחנו היינו הישראלים הראשונים שהתאמנו שם. האווירה במועדון תמיד הייתה טובה, האנשים היו חברותיים והתאילנדים תמיד צחקו. אני אהבתי בעיקר את הקולות שהם עושים כשהם מתאמנים וזה היה ממש מהנה ומצחיק.

באחד הימים, במקום האימון צהריים נסענו לאולם האגרוף הלאומי שנקרא אצטדיון "לומפיני" שנמצא בבנגקוק, כדי לראות קרב של אחד משלושת האחים ששמו הוא פונסאנאי. הוא אחד המתאגרפים הטובים ביותר בתאילנד. הקרב היה מדהים. פונסאנאי כהרגלו שאף לנצח בנוקאאוט אגרופים, אבל היריב ידע שיש לו מצח רגישה מקרבות קודמים, אז הוא גרם לפונסאנאי חתך במקום הרגיש מעל הגבה באמצעות מכות מרפק 4 פעמים בראש; ולבסוף הפסיקו את הקרב בסיבוב הרביעי בגלל הפציעה. זה היה מאכזב נורא כי היריב של פונסאנאי כבר כמעט נפל ובקושי היה יכול לסיים את הסיבוב. אבל גם לאחר ההפסד אף תאילנדי לא נשאר עצוב למשך זמן ארוך מדי, כי אין מה להתעצב סתם, כי הפסד זה לא דבר כל כך עצוב. צריך פשוט לצחוק מהחיים ולהמשיך להתאמן כדי לנצח בקרב הבא.

 

בימים הבאים היה לי יותר קשה להתאמן כי הייתי כבר עייף, אבל לא נשברתי. באחד ערבים, לאחר אחת מהארוחות הטעימות להפליא של "מאמא" עמדנו לצאת לתפוס קרפדות (ספורט מקומי שמתרחש מיד אחרי גשם…) עם חברינו התאילנדים, אבל היה בוצי מדי והרעיון ירד מהפרק. קצת התאכזבתי.    

 

אביגיל, האנגלייה שמנהלת את המועדון, הייתה נחמדה אלינו מההתחלה ועזרה לנו לשלם פחות איפה שרק יכלה. ובנה בן השלוש באי פאי (שמשמעות שמו היא "עלה של במבוק") היה ממש חמוד וכבר מגיל כזה הוא התאמן, אבל רק לבד כי הוא התבייש להתאמן עם כולם –  ובזמן האימון הוא התרוצץ בין האנשים ביחד עם כלבו הקטן והחמוד. 

ג'ון הוא הבעל של אביגיל וגם אחד המתאגרפים הכי טובים בתאילנד כיום. שם הם קוראים לו "טיפנימיט" והוא חי ומתאמן במועדון מאז שהוא בן 12 וכיום הוא בן 27. ג'ון היה נחמד אלי מהרגע שהגענו, הוא עזר לי, תיקן אותי, עבד איתי "ספארינג", החזיק לי פדים ואפילו לפני שעזבנו הוא נתן לי במתנה מכנסיים של אגרוף תאילנדי שהוא לבש אותם הוא ניצח בקרב חשוב בנוקאאוט ואני התרגשתי מאד.

 

 

כפרניק IMG_2855 חוויות מתאילנד
SrbGY0LbuyU

 

 

באחד הימים, לאחר אימון הצהריים, נסענו עם כולם לאחד המקדשים הסמוכים לחדר אדים מסורתי כמו פעם שפעל על תנור עץ שחימם אותו בטמפרטורה גבוהה מאוד. בתוכו היו אדים סמיכים וריחות חריפים של עשבי מרפא.

בהמשך, אחרי שהתאמנו שעתיים באימון צהריים סופסוף הגיע ילד במשקל שלי, בן 13, שחי במועדון. התלבשנו ועשינו אימון "ספארינג" אבל אני הייתי עייף והיה לי קשה, והוא מצדו הגיע רענן. אבל הקרב היה בהחלט שקול וזכיתי למחמאות רבות, אחרי חצי שעה סיימנו גמורים מעייפות וחזרנו לחדרים להתכונן לארוחה.

 

למחרת התאמנו אימון בוקר, אכלנו ויצאנו במונית לבנגקוק. התארגנו במלון וישנו עד הערב. בערב חזרנו לאצטדיון "לומפיני" ופגשנו את שאר החבר'ה שבאו מהמועדון במיניבוס לצפות בקרבות של מתאגרפים מהמועדון. היו שני קרבות של תאומים בני 16 וקרב של בחור סינגפורי שהתאמן במועדון.  

 

הקרב הראשון היה של אחד התאומים, הוא הפסיד אבל היה קרוב לניצחון. הקרב השני היה של אזארי הסינגפורי וגם הוא הפסיד. הקרב השלישי היה של התאום השני והוא ניצח בבעיטת נוקאאוט מדהימה לראש בתחילת הסיבוב השני והבעיטה הייתה כל כך חזקה שלקחו את הבחור השני באלונקה.

לאחר הקרבות ביקשנו להיפרד מכולם. והמאמנים ושאר המתאמנים רצו שאשאר איתם ושאבא יחזור לארץ לבד, הצלחנו בקושי להיפרד מכולם רק אחרי שהבטחנו לשוב בעוד שנה.

 

 

 

תגובות פייסבוק


0 תגובות

  1. דלית הגב

    איזו חוויה מיוחדת וייחודית. בדיוק כמוך. לא אתפלא אם אקרא בעתיד
    שלקחת אליפות. שמור לי חתימה…

  2. אמא הגב

    איגרוף
    ילדות? למה?? חלום של האבא? לא הכיוון.
    חבל!

  3. אורנה אלנר הגב

    אגרוף תאילנדי- לפלג
    כתבת בצורה מרשימה ביותר
    נראה כי נהנית נאוד
    כל הכבוד לך

  4. אמא של פלג- שגית דוידזון כהן הגב

    ל”אמא” המתחזה
    לא יודעת מי כתב את התגובה בשמי, חבל מאוד שלא היה לך האומץ לכתוב את תגובתך בשם מלא, תתבייש לך
    הילד פשוט מאוד מאושר!!!! -רואים שאתה לא מכיר אותו….
    פלג אתה אלוף!!

  5. ר. הגב

    אמא ר.
    פלג-והמשפחה ! אני לא מכירה אתכם, אבל יודעת כמה השקעה ומאמץ צריך להשקיע כדי להתקדם בכל ספורט ובטח באיגרוף- כל הכבוד!!!
    למגיבה 2- באיגרוף יש כל הרבה למידה משמעותית לחיים- משמעת עצמית, התמדה, יכולת להתמודד עם קשיים, ליפול ולקום שוב, להתגבר על הפחד כשצריך ולדעת לוותר על קרב כשצריך, להכיר את היכולות של עצמך ולהשתמש בהן בביטחון ובצניעות.
    את התכונות האלו לא קל למצוא ואם מצאת את זה איגוף תמשיך להתאמן ולהתפתח ובהצלחה רבה!

  6. תמיר הגב

    מדהים !
    כל הכבוד על ההשקעה.
    כיף לראות ועוד יותר כיף לקרוא !
    המשך הצלחה !

  7. צ'יף הגב

    חלום של הילד להיות אלוף, בדרך
    חלום של הילד להיות אלוף, בדרך הוא לא מפסק לחייך, ללמוד ולהפנים, מתגבר על הקשיים ונהנה מהרגעים הטובים.
    חלום של האבא… ? האבא תומך, מפרגן ומחזק, בכול הזדמנות הוא עומד לידו בוחן, מסתכל ומתעניין בכול דבר המתרחש בחיי הדבר היקר לו ביותר, הילד שלו !

  8. מאמי הגב

    איגרוף
    קחו את הילד להנות מהחיים יש גיל וזמן לכל דבר אל תבהלו מביקורת

  9. יוסף הגב

    כל הכבוד. על העיסוק וגם על הכתיבה.

  10. הדר-אח של פלג הגב

    כל הכבוד על המאמץ, הכתיבה, העבודה ובכלל
    כל הכבוד פלג, אני יודע שזה לא פשוט.
    ואני מקווה שתמשיך ככה.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן