עודד שלומות
אנחנו, שעוצמתנו גדולה, שכוחנו רב, חייבים ללמד שאין ערך לעוצמה, אם אין עימה ערכים.
אנחנו, שעוצמתנו גדולה, שכוחנו רב, חייבים ללמד שאין ערך לעוצמה, אם אין עימה ערכים.
אין ברכה בכוח, אשר אינו משרת את הטוב.
אנחנו, שעוצמתנו גדולה, שכוחנו רב, חייבים ללמד שאין ערך לעוצמה, אם אין עימה ערכים.
בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה שנערך הערב נכחו כ-700 תושבי כפר ורדים.
דברים שאמר הערב ראש המועצה, סיון יחיאלי:
"החדר חמים ונעים, ואת ישנה. הבל פיך התמים, שקט ורוגע, שום דבר לא מפחיד, בך לא נוגע."
ברור שהחדר חמים ונעים. הן הדעת לא סובלת אחרת. איך אפשר בכלל לגשר על הפער הבלתי נסבל בין חיים במדינה חופשית, בישוב פורח ומשגשג, לבין השואה. לא ניתן להבין איך אפשר היה להיות ילד בשואה, איך אפשר היה להיות אמא. מה הייתי עושה כאבא.
תשובה אחת מצאתי אצל תושבת הכפר, חנה אש, זיכרונה לברכה, שהייתה ילדה בשואה, ובספרה עץ הערמון כתבה: "שקועה הייתי בהכנת שעורי הבית שקיבלנו מאבא כל יום – לבל נגדל בורים עם הארץ, כדבריו, בהעדר בית ספר ומערכת חינוך ממוסדת.".
הנה התשובה למי שחיפש צלם אנוש בשואה. מי שהמשיך לחנך את ילדיו בתוך הזוועה הזו, אולי איבד את נכסיו אך שמר על ערכיו; ולא איבד את תקוותו, לא איבד את רוחו, לא איבד צלם אנוש.
הנה אנו רואים שגם אל מול הזוועה, לצד כל החושך, לא כבה האור בליבם. מול חולשת הגוף, עמדה עוצמת הרוח איתן.
יש פה שעור עבורנו, כעם, כקהילה, כמשפחות וכבודדים. כאשר אנו מתמודדים עם אתגרי היומיום, כאשר אנו מחנכים את הדור הצעיר, נביט למעלה ונדע שהיו ילדים והיו הורים, והיו צעירים והיו זקנים שבחרו לדבוק בערכים, במציאות אותה לא נוכל לדמיין. גם אם הושמדו, התגברה רוחם וניצחו.
אנחנו, שעוצמתנו גדולה, שכוחנו רב, חייבים ללמד שאין ערך לעוצמה, אם אין עימה ערכים. אין ברכה בכוח, אשר אינו משרת את הטוב.
0 תגובות
השארת תגובה
את התמונות אפשר
להוריד באיכות יותר טובה אלנו?
טקס מכובד
היה טקס מוצלח, אם כי מעט ארוך