הבית המצוייר בשלומי

ואז…כמו בתסכית המתח המיתולוגית עם פול טמפל…טה טה טה טה טממממממ (למי שזוכר…) נפתחה הדלת בחריקה…צעדתי פנימה לתוך דירת שיכון קטנה שכל כולה יצירה ייחודית של אישה אחת!

ברגע שנכנסתי לעולמה הקסום כלל לא זכרתי את הדרך למקום, החוויה היתה כה גדולה וכל דבר אחר ממש לא היה קיים, הדבר היחיד שהייתי בתוכו הוא ציור חייה של עאפיה זכריה בת תימן שכבר אינה בחיים משנת 2002.

הסנטר שלי נפל…(כך אומרים?…) לעיני נגלה סיפור חיים מרתק והן גמעו בפליאה ובהשתאות כל סנטימטר וסנטימטר מצוייר! כל הבית מן המסד ועד הטפחות מצוייר ומעוטר במוטיבים תימניים, בובות עם תלבושת מסורתית יושבות על הספות, חלקן עומדות בפינת החדר. הכל מצוייר! התקרה, הארונות, החלונות, התריסים, כל חדרי הבית כולל השירותים והמזווה. בצבעים עזי מבע, אדום, ירוק, צהוב, כחול ושחור בעיקר, שום קו ישר אין שם ובכל זאת הכל כל כך מושלם זורם והרמוני! באמצעות מיכחולה יצרה אפילו זוויות חדשות לקירות ולפתחים. צורה וצבע משתלבים זה בזה כמעשה פלאים…

עאפייה זכריה החלה לצייר על קירות דירתה בגיל שמונים לערך כשהיא נעזרת בכסא ובשולחן בלבד ומשתמשת בצבע פשוט.שמעתי שהשתמשה בצבע למכוניות. כל מה שראיתי ואולי תראו גם אתם הינו פרויקט של שנותיה האחרונות. בעיני שכניה כנראה נחשבה לתמהונית ומוזרה. היא לא הרשתה לאיש להכנס לארמונה/מקדשה.

כשנפלה יום אחד מהכיסא ולא עלה בידה להמשיך החלה ביצירת הבובות.

עם מותה, אחרי מלחמות רבות עם המשפחה שלא היתה מעוניינת בשימור הבית ואוצרותיו, הצליחה המועצה להכריז עליו כעל בית המיועד לשימור.

הבית נכון להיום, די מוזנח וחלק מהציורים עלול ללכת לאיבוד בגלל רטיבויות ועקבות הזמן המכלים את מפעלה של אישה נדירה זו.

הבנתי מתוך הדברים שלוקטו עליה שבעברה בתימן הועסקה כציירת בארמונו של המלך. על יתר שאלותי לא קיבלתי מענה ברור יותר מניד ראש. יצאתי מהמקום די נרעשת מהגילוי עם סקרנות יותר גדולה ממה שהגעתי…

וקצת לגרות את סקרנותכם העליתי מספר תמונות המדברות בעד עצמן…