תערוכה של מיכל אשל: ציור וקרמיקה

לידיה גרינפלד

התערוכה המרהיבה שנפתחת השבוע בגלריה הלבנה של אמני כפר ורדים, היא תערוכתה של מיכל אשל, נשואה ואם לשניים, תושבת כפר ורדים משנת 1997.

זוהי תערוכתה הראשונה בכפר, תערוכה של ציורים וכלי קרמיקה. חבל שהיינו צריכים לחכות כל כך הרבה זמן כדי להכיר אמנית מקורית ונפלאה כל כך.

התערוכה, שתיפתח ביום שישי 6/6/25 בשעה 11:00, כוללת ציורים גדולים של סוסים, כלבים וחמור אחד. ויש גם סדרה של ציורים בגודל בינוני של הילדה באדום. מלבד הציורים מוצגות עבודות קרמיקה גדולות. סגנון הכלים קצת חידתי, אולי בהשראת אמנויות עתיקות ששגשגו סביב הים התיכון. אבל כשמיכל מספרת שהיא למדה גם ארכיאולוגיה ושהיא מחוברת לארכיאולוגיה של ארץ ישראל, לדברים “פרימיטיביים” ולאדמה, מתחילים להבין מאיפה ההשראה לעיצוב הכלים והתבליטים. רוב הכלים הם תוצר של שריפת בור, טכניקה עתיקה ו”פרימיטיבית”.

התערוכה – “אדמה, חיה ואדם. מסע אישי”, אוצרת אתי צ’כובר, מגלמת שלושה מוטיבים שנוכחים ביצירתה: בעלי חיים, גודל ועוצמה, וטרגדיית השואה.

אשל: ״היצירה היא צורך פנימי, מסע מתמשך של חקירה והתבוננות. אני עוסקת בפיסול, בעבודה בחומר, ובציור בצבעי שמן על קנבס… אמנות עבורי היא חיבור בין טבע, הזיכרון והחומר.

״אהבתי לבעלי חיים באה לידי ביטוי ביצירתי – סוסים, כלבים, חמורים ועיזים תופסים מקום מרכזי בציוריי, מתוך התבוננות בתנועתם, באופיים ובקשר שלהם לטבע ולאדם…״

בעל חיים אהוב עליה במיוחד הוא החמור. שניים מהם היו בפינת החי בקיבוץ (פלמחים) כשהייתה ילדה.

למה היצירות גדולות ממדים?

״יש משהו באופי שלי שמחפש עוצמה. החיות שלי הן עוצמתיות אבל אוהבות אדם. לא אצייר אריה וגם לא נמר. אבל לסוס יש עוצמה והוא אוהב אדם. אדם הוא דבר נפלא בעיניי.

״בפיסול אני יוצרת בחימר בטכניקות שונות, ביניהן טכניקות ׳פרימיטיביות׳ כמו שריפת בור, המשלבת אש ושבבי עץ, חומרים אורגניים מכל הבא ליד, כולל קליפות, שמן זית, מלחים שונים, הכל בתוך בור באדמה.

“זהו תהליך מסורתי: מבעירים אש בתוך הבור ואחרי ההתלקחות אוטמים בפלטות מתכת כדי לחנוק את האש. האש משוועת לחמצן והיא שואבת אותו מן הכלים הנשרפים. האינטראקציה בין החומר לאש יוצרת מרקמים וגוונים ייחודיים על פני החומר… זה מחבר אותי לשורשים, להיסטוריה של עמנו ולכוח הראשוני של האנושות.

״במקביל, אני חוקרת את נושא זיכרון השואה דרך דמותה של הילדה עם המעיל האדום שמופיעה בסרט רשימת שינדלר – סמל לתמימות בתוך הכאוס. אני יוצרת עבורה עולם חדש, מקום של תקווה, ושואלת: מה היה קורה אילו? אילו ילדי השואה היו חיים ובונים מציאות טובה יותר? אני מציירת אותה כפי שנראתה כנראה בגטו ואז אני גוזרת אותה מתוך התוהו ומדביקה אותה על קנבס אחר, עם רקע אפטימי”.

זיכרון השואה בא לה מהבית. אחיה של סבתה, שהיה במחנה ריכוז, חלה בטיפוס ומת. שלושת בנותיו הקטנות נשלחו למשרפות. ״הילדה באדום מייצגת את כל הילדים שנספו בשואה, במיוחד שלושת הבנות של הדוד שלי.״

בשנים האחרונות מיכל אשל גם מייצרת כלי חומר פונקציונליים על אובניים, ספלים וצלחות, גם הם נושאים את טביעת היד הייחודית שלה. היא העדיפה לא להציג אותם בתערוכה אך ניתן לראותם בסטודיו שלה שברחוב שניר 58.