מיומנו של רפתן בדימוס

בועז רוזמרין

הקדמה – או איך נקטעה הקריירה הרפתנית שלי

עוד לפני עידן תוכנית הטלוויזיה הפורנוגרפית הקרויה על שמו, נתן האח הגדול של אורוול את שמה של המלחמה ההיא “מלחמת שלום הגליל”. Newspeak קלאסי מהספר 1984. אחר כך שונה שמה של המלחמה ההיא לשם נורמלי “מלחמת לבנון הראשונה”.

פגז מטנק שלנו שנורה במחנה הפליטים עין חילווה, קטע באחת את הקרירה הרפתנית שלי בקיבוץ סער. לא הייתי יכול להמשיך ולבוסס בזבל של הרפת. המרתי את עיסוקי למקצועות ההייטק, עד פרישתי לפנסיה. ובהמשך פתחתי בקריירה של סופר מתחיל (המעוניינים ביצירתי מוזמנים לפנות אלי).

ארבעים ואחת שנים מאוחר יותר, פרצה לעזאזל מלחמת חרבות ברזל. מלחמה זו פגעה אנושות ברפתות עוטף עזה, אך גם ברפתות ביישובי גבול הצפון שפונו מיושביהם. נוצר צורך דחוף ברפתנים מתנדבים, להשלים את המחסור במקצועות הרפת לסוגיהם. במקום לדבוק במסך הטלוויזיה כמו זבוב בזוהמה, החלטתי להתנדב לעזור ברפתות. חברתי לקבוצת הווטסאפ “אחים לרפת” וחיפשתי תעסוקה.

פרק ראשון – זר עלי דפנה.

עקב מספר גדול של רפתנים צעירים ממני שהתנדבו ועדיין מתנדבים, בסיוע ווטו משפחתי גורף לא ירדתי דרומה, אך חיכיתי להזדמנות שלי. זו באה עם בקשה לעזרה מקיבוצי הגבול הצפוני שפונו עקב המצב. התאילנדים שלהם נטשו (בצדק, הם באו להתפרנס, לא להמשיך את מורשתו של טרומפלדור).

כלקח מהניסיון הראשון, סגרתי מהר על התנדבות עם ארז, מרכז הרפת בקיבוץ דפנה, ומידרתי את בני משפחתי עד אשר רגלי ניצבו על היעד.

בחליבה הראשונה לא הייתי במיטבי, בנוסף לעייפות שנגרמה משינה גרועה בלילה, הייתי צריך להוריד ארבעים שנות חלודה, אך קפה טוב שהכין לי אסאד מהכפר מסעדה בגולן, סייע לי לצלוח את החליבה.

בחליבה השנייה כבר הרגשתי טוב הרבה יותר וצלחתי אותה בעזוז.

מכיוון שגם לדפנה הגיעו רפתנים צעירים, הסוס הזקן ביחד עם מרכז הרפת החליטו על סיום תקופת ההתנדבות הנוכחית.

**

פרק שני – קונצ’רטו לתותחים ורקטות

זו החליבה האחרונה שלי בדפנה, רעם סוללות התותחים שלנו נשמע הייטב. ממרום שנותיי אני יודע להבדיל בין אש כוחותינו לאש אויב.

לפרות אין את הניסיון שלי, הן צעירות ממני, לא עברו שלוש מלחמות ולא גרו בקיבוץ מופצץ ברקטות.

הן לא יודעות להתנהל תחת אש, ונעות בעצבנות ובחוסר נוחות. בועטות באשכולות החליבה ומפילות אותם על במות החליבה, דורכות על צינורות החלב השקופים. אני מנסה להרגיע אותן במגע אנושי, לא תמיד מצליח.

צלצול טלפון מארז מרכז הרפת להיות מוכן לרוץ למרחב המוגן. נשמע קול פיצוץ אותו אני מזהה כנפילה של רקטת אויב, מניסיוני אני יודע שלא מכוונים עלינו. גם שני החולבים שאיתי בבור החליבה אסאד (האריה) וקאסם מהכפר הדרוזי מסעדה שומרים על רגיעה.

אין עדיין צורך לנטוש את הפרות הנחלבות ולרוץ למרחב המוגן. למען האמת הפרות הנחלבות משני צידי בור החליבה הארוך, ואלו הנמצאות עדיין בחצר ההמתנה, הן המרחב המוגן שלנו ויגנו עלינו מרסיסים במקרה של נפילה קרובה. במילים אחרות: הן המגן הפרתי שלנו.

קיבלתי דיווח, בקריית שמונה נפגע סניף בנק, מגיע להם! אחר כך התברר שזה דיווח מוטעה, נפגעה מסעדה, כמה חבל!

שאון התותחים נדם. אפשר לסיים את החליבה. מחר יום חדש ואני אעזוב בצער את דפנה. קיבוץ יפהפה ונטוש עם נחל שוצף במרכזו. לבזבז מקום כזה על מלחמה? פשוט אידיוטי!

**

פרק שלוש – תשובה ציונית הולמת

בשבוע הבא אני יורד כמתנדב לעוטף.

בניגוד לרפת דפנה בה התנדבתי, שלא נפגעה פיזית, הרי רפתות העוטף נפגעו, ועוד איך נפגעו!

עובדים תאילנדים נטבחו.

רפתנים שהרפת הייתה מפעל חייהם, נהרגו כאשר הלכו לטפל בפרות. בני משפחותיהם נהרגו או נפלו בשבי מרצחי החמאס. היו שכינו את המרצחים חיות אדם, אך אין עלבון גדול יותר לחיה כלשהי, מהשוואתה למוסלמים הפסיכופטים הללו, שרוממות אלוהים בפיהם ודם על ידיהם.

בנוסף לאלה פרות נהרגו, ציוד מבנים ומזון נהרסו ונשרפו.

הוקמה קבוצת ווטסאפ הקרויה “אחים לרפת”, בניהולה של גל המשבצת מאות מתנדבים כדי לסייע. גם אני בין במתנדבים. אך השיקום עוד יערך זמן רב.

מועצת החלב הכריזה שאין ולא יהיה מחסור בחלב. מנגד עומדת הממשלה הרופסת והעלובה ביותר בתולדות ישראל. עם שר אוצר ושר חקלאות הזויים, המעדיפים לרומם חמדנים, הרוצים להתעשר מיבוא חלב.

אחד מהם רמי לוי, הדליק משואה ביום העצמאות לפני מספר שנים. הוא התמחה בעושק חקלאים, אך מחובר הייטב לעטיני השלטון. אני בטוח שמתוך תשעה מיליון אזרחי ישראל, יש לפחות שמונה מיליון שראויים להדליק משואה יותר ממנו. כל אחד מתושבי העוטף ראוי יותר ממנו להדליק משואה.

או למשל גוף חרדי הקרוי משנת יוסף המספק חלב כשר למהדרין מטורקיה של ארדואן, שלבטח כשר יותר מהחלב של עוטף עזה. כמעשה פטריוטי, הוא הפסיק לייבא מטורקיה, סביר להניח שהוא ייבא מפולין, הרי חלב שיצר רפתן פולני אוכל חזיר, כשר יותר מחלב ישראלי.

במקום להעשיר את החמדנים, הגיע הזמן שהממשלה תיתן תשובה ציונית הולמת באמת, למשל, הכפלת מכסות החלב של רפתות עוטף עזה.

ולאזרחי ישראל הפטריוטים, תנו גם אתם תשובה ציונית הולמת. קנו רק תוצרת חלב ישראלית, גם אם תשלמו קצת יותר. הרפתנים האירופים מסובסדים על ידי האיחוד האירופי ואינם נושאים על גבם את הבד”צים טפילי הכשרות. ראש וראשון לאלה הוא בד”צ של העדה החרדית שהיא בכלל גוף אנטי ציוני.

**

פרק רביעי – הדבר האמיתי

אם התנדבותי ברפת דפנה הייתה הטירונות, רפת ניר מעון הסמוכה לניר עוז היא התעסוקה המבצעית בקו האש.

התאילנדים שעבדו ברפת עברו התעללות נוראה שאחריה נרצחו. הרחק ממולדתם הם הגשימו בעל כורחם את משאלתו האחרונה של יוסף טרומפלדור. הקיבוץ חווה טראומה נוראה, מקהילה של כארבע מאות תושבים, כמאה נרצחו או נלקחו בשבי בשבת השחורה. הקיבוץ פונה מיושביו, במקום שהיה גן עדן, נשארו בתים מפוחמים רבים, ראיתי תושבים נכנסים לבתיהם השרופים, מחפשים פיסות מחייהם הקודמים.

אני נמצא עכשיו בניר עוז, המקום הבטוח והמאובטח ביותר בישראל, אולי רק ביבי מאובטח טוב יותר. סיורים של חיילים בכל שעות היממה, מלמעלה נשמע זמזום הכטב”מ, המנסה לצוד את עכברי החמאס העלובים כאשר הם יוצאים מחוריהם בניסיון לעשות עוד מעשה חסד אסלאמי. או אז רועמים תותחנו בניסיון לשהד את צדיקי האיסלם בדרך אל 72 הבתולות המחכות להם בשקיקה. אני מקווה שעלובי הנפש הללו מפוחדים לפחות כמו התינוקות שאת ראשם ערפו וכמו הנשים אותם אנסו, חסדי האסלאם דת הרחמים. איך שיקרנו לעצמנו כל השנים על אחוות עמים סוציאליסטית, וזאת על אף שאנו מכירים את רחמי האסלאם כבר יותר ממאה שנה.

אחדל מהגיגי ואחזור למטרה לשמה הגעתי.

ברפת נשארו כ-700 פרות חולבות, אותן צריך להאכיל, לחלוב. וגם להעניק להן טיפול רפואי אם נדרש. הפרות נפגעו אנושות. הן סבלו רעב ולא נחלבו במשך ימים ארוכים, מה שיצר לחץ בעטין המכיל עשרות ליטרים של חלב. במצב כזה גם מקבלות הפרות דלקות מכאיבות בעטין, היכולות במקרי קיצון להביא למות הפרה.

החיות הנפלאות הללו, געו בבכי תמרורים שנשמע למרחק של קילומטרים.

פרות גם המליטו בימים האלה, אני מקווה שלא היו סיבוכים, כי לא היה מי שיעזור להן. האם העגלים והעגלות הרכים, נטרפו על ידי התנים שאת יללתם שומעים כאן בלילות? ומה עם העגלים והעגלות הרכים שנולדו לפני השבת השחורה? כמה מהם שרדו ללא אוכל ומים?

במשך הימים הראשונים מנע הצבא כניסה לרפת ולא בכדי, מנהל הרפת בכיסופים נרצח על ידי מחבלים שהסתתרו בביתן החליבה, בתגובה, הרס טנק של צה”ל את ביתן החליבה על המחבלים ששהו בו. הפרות הועברו לאומנה ברפת אחרת, שם ניתן היה לחולבן.

המתנדבים הראשונים שהפנימו את גודל הזוועה ושוועת הבהמות הנטושות הגיעו לרפת ניר מעון (שותפות של ניר עוז וניר עם) בדרכים לא דרכים, תוך סיכון חייהם. הם החלו לאסוף את השברים. כאשר איפשר הצבא כניסה לרפת, הגיעו גם מנהלי הרפת ומתנדבים נוספים בעיקר רפתנים בעבר (כמוני) ובהווה, הם איישו את החליבות, הזנת הפרות והטיפול בעגלים היונקים. לא כל הפרות שרדו, בהעדר סיוע רפואי. פרות גוססות הומתו מתוך רחמים.

הרפת החלה לתפקד, בתחילה רק חליבה אחת ביום, ואחר כך שתי חליבות ולא שלוש כמו בימים לפני המבול. אך זו מסגרת סבירה, למרות שיצור החלב פחת משמעותית.

גם הטיפול הרפואי חזר וגם ההזרעה המלאכותית היוצרת את דור העתיד ואת החלב שאנו צורכים במגוון צורות. הסבר קצר למי שאינם רפתנים, פרה כמו כל נקבת יונקים אחרת כולל האדם, מייצרת את החלב שלה כתוצאה של סיום ההריון והלידה.

בפוסט הבא, אספר על האנשים המופלאים שהצילו את הרפת מקריסה טוטאלית. כמובן שרפת ניר מעון אינה היחידה בעוטף עזה שנפגעה. עשרות רפתות חוו את השבת השחורה והן נמצאות בהליכי שיקום.

שרי ממשלה רופסים ומלחכי פנכתם של אנשי עסקים חמדנים, אל תגדילו את יבוא החלב מאירופה. עזרו לרפתות עוטף עזה להשתקם. הגדילו את מכסות החלב שלהם. היפכו את עוטף עזה לארץ זבת חלב, הדבש יבוא בהמשך. עשו את המעשה הציוני הראוי!

**

פרק חמישי – להיכנס תחת האלונקה

בפרק זה אספר על הגברים והנשים הנפלאים שפגשתי ברפת ניר מעון. אנשים טובים באמצע הדרך, מלח הארץ. שהתנדבו להציל את הרפת. אכתוב רק על אלה שהכרתי, על אף שגם לאחרים זכויות רבות. גם מאלה שהכרתי לא אכתוב על כולם ואני מבקש מאלה שלא הזכרתי, לא להיפגע.

כמובן שלא כל התרומות שוות, המתנדבים שהגיעו ראשונים תוך סיכון חייהם. חלקם נשארו עד עצם הזמן הזה, הם השאירו מאחור את חייהם הקודמים וחיים בתנאים לא תנאים. אלה אנשים גדולים מהחיים.

הבאים בתור הם המתנדבים שנשלחו ונשלחים לכאן על ידי הגוף הקרוי “אחים לרפת” המנוהל על ידי גל. הגוף השייך ליצרני החלב בישראל, גם אני שייך למסגרת זו. אנחנו לא גדולים מהחיים, אלא רק אנשים טובים באמצע הדרך שנענו לצו ליבם ומצפונים. אחים לרפת גם ארגנה יום השתלמות ברפת שפיים לחסרי ניסיון בחליבה.

האחרונים שאספר עליהם, הם מנהלי הרפת, ברור שתרומתם חיונית מאין כמותה לשיקום הרפת, אך היא מובנת מאליה.

אפתח עם המתנדבים הראשונים הגדולים מהחיים, להזכירכם הם הגיעו לרפת בדרכים לא דרכים, בטרם אישר הצבא לאזרחים להגיע לשם. הם סיכנו את חייהם.

ראש וראשון חנן, איש עסקים המגלגל כספים גדולים, הוא עזב הכל תוך שהוא מפסיד סכומי עתק.

השנייה היא שירי מפעילת הסלף (self), למי שאינו מבין את השפה רפתנית, זוהי מפלצת ענק, המכרסמת ובולעת טונות של מזונות, מערבבת אותם, ומגישה לשולחנן של הפרות.

מכיוון שרק המתנדבים חולבים ומטפלים ביונקים, יש צורך באספקת מתנדבים קבועה, שתי קבוצות נשלחות לרפתות העוטף בכל שבוע. הראשונה מיום ראשון עד יום ראשון שלאחריו, והשנייה מיום חמישי עד יום חמישי שלאחריו. זאת כדי למנוע מצב שכולם מוחלפים באותו היום. אני הייתי בקבוצה של יום ראשון, גם חברי בוקי מימי הרפתנות העליזים שלנו בקיבוץ סער בעידנים פרהיסטוריים, היה בקבוצה של יום ראשון שבועיים לפני.

הקבוצה שנשלחה לעוטף ביום ראשון 12/11/23 נפגשה בצומת אורים בבוקרו של יום, כמה מאיתנו יועדו לרפת ניר מעון. האחרים לרפתות נירים וחולית. חלק מהאנשים הכירו ביניהם, אך מרביתם היו זרים אחד לשני.

לפני שאתאר את האנשים הטובים, אכתוב על מעשה ניקלה שביצע אחד מחברי הקבוצה מבלי שאנקוב בשמו. כשהגענו לרפת הוא הצטלם בסלפי ורצה להצטלם גם בחליבת הערב ולהתנדף כדי לטוס למחרת. מכיוון שבעוטף לא נעים בלילה ללא ליווי צבאי, ולצבא יש מספיק משימות חוץ מאשר ללוות את הנרקיסיסט המצוי הזה, הוא נאלץ לוותר על תאוותו להצטלם בחליבה והתנדף לפני רדת החשכה. הוא הותיר את צוות החולבים חסר, מה שהטיל עלינו עול נוסף.

מי שגם כן הטילה עלינו עול נוסף הייתה מתנדבת אחרת, היא דווקא הייתה אישה נבונה וערכית שהכינה לנו שקשוקה נפלאה בסיום חליבת הערב. כבר אז חוותה התקף חרדה מקולות הארטילריה שלנו. היא עוד קיוותה להתאושש, אך נאלצה לעזוב למחרת. לא כל אחד יכול לעמוד בקולות הנפץ, אין בליבי עליה ואני מאחל לה רק טוב.

ברפת קיבלנו תדריך מחנניה, רפתן ותיק מקיבוץ ניר יצחק הסמוך, שנקרא לדגל ברפת ניר מעון והתנדב לסייע בנושא בריאות העדר. גם את גדי מנהל התפעול של הרפת פגשנו.

אנחנו “הבשר הטרי” פגשנו את “הוותיקים” מיום חמישי 9/11/23. הייקה “הוותיקה”, הייתה האחראית על החולבים, כמה נתחים עסיסיים מהבשר הטרי כולל אותי, הצטרפו אליה לחליבת הערב.

אישה נוספת “מהוותיקים” הייתה נעמה האחראית על הטיפול ביונקים. אליה הצטרפו שני נתחים עסיסיים “מהבשר הטרי, ליאורה הג’ינג’ית (הימנית בצילום הקודם) וגבר נוסף.

המשכנו לקיבוץ הנמצא במרחק של ק”מ וחצי מהרפת והתמקמנו במגורים. אלו לא היו סוויטות במלון פאר, התבקשנו גם להביא איתנו מצעים או שקי שינה. בכל חדר שוכנו כארבעה אנשים, מנער ועד זקן. נערים לפני גיל הגיוס מייצרים מטבעם גם רעש, מה שהפריע את שלוות הקשישים כמוני. יצאנו מכוכב הלכת ארץ והגענו לכוכב אחר. מה לא עושים למען המולדת?

שניים מ”הוותיקים”, היו אבי פישביין ובנו הנער עילאיי מושבניקים מתלמי אליעזר. עילאיי ראה בי דמות של סבא טוב, ובערבים בהם לא הייתי ברפת דאג לי לארוחת ערב לאחר שחזר מהחליבה.

הגבר שהצטרף לצוות היונקיה, היה חברו של האדם המופלא ביותר בקבוצה שלנו, שמחמת צניעותו ורצונו לשמור על פרטיותו ביקש ממני לא לפרסם את שמו. הצטערתי על כך, מצד שני זה איפשר לי לכתוב פרטים שלא הייתי מפרסם אלמלא אלמוניותו.

הוא פעיל באחים לנשק. אך לא צפונבון לבנבן כפי שתיאר השר הכושל אמסלם, אלא דווקא נראה אחרת…

הוא גדול מהחיים, השראה לרוח האנושית והישראלית, אחד ויחיד. במלחמת לבנון השנייה הוא חווה פציעה קשה ביותר, כולל פגיעת ראש קשה, הצלקות שלו עדיין נראות על פניו ופדחתו, לא ראיתי אותו בבגד ים. גופו וגולגולתו מלאים פלטינה כמו אוצר. בנוסף חווה גם הלם קרב קשה. עד היום הוא בטיפולים רפואיים.

יש אנשים במצבו השוקעים ברחמים עצמיים, לא הוא! בכוח הרצון האדיר שלו, הוא השתקם בצורה נפלאה מראה לעצמו ולסביבתו למה הוא מסוגל. למשל הוא רוכב על אופנוע.

כשפרצה המלחמה הוא הזניח את הטיפולים הרפואיים שלו, המדינה קודמת לכל! גם את השליחות לעוטף עזה, נטל על עצמו. על קולות הפיצוצים שאינו יכול לסבול, הוא מתגבר בעזרת אוזניות מיוחדות המסננות קולות אלה. למרות שלא היה רפתן מעולם, הוא למד את נושא החליבה ותפעול מכון החליבה על בורים והחליף את הייקה “הוותיקה” כאשר חזרה לכוכב הלכת ארץ.

מכיוון שגם על עצמי לספר ידעתי, אלאה אותכם בסיפור אישי, כתבתי בהקדמה שבמלחמת לבנון הראשונה נפצעתי. פגז שירה טנק שלנו פגע בי ובחברי, אחד הרסיסים חדר את נעל הצנחנים האדומה שלי מלמעלה דרך כף רגלי הימנית ובלט מהסוליה. הוא הרחיב את כף רגלי. תשאלו תיכף מה זה שייך להתנדבות לחליבה בעוטף עזה? זה שייך ועוד איך! בחליבה נועלים מגפיים, בסיומה של כל חליבה לא הצלחתי לחלוץ את המגף בכוחות עצמי ונאלצתי לבקש עזרה מאחד מחברי.

יום חמישי 16/11/23, “בשר טרי” הגיע, “הוותיקים” מיום חמישי הקודם, חזרו לכוכב הלכת ארץ. הקבוצה שלנו הפכה “לוותיקים”. שוב הרצאה של חנניה, שוב חפיפה בחליבה וביונקים, כמו שאירע ארבעה ימים קודם לכן. בקבוצת “הבשר הטרי” היה גם שף שבישל לנו כמה ארוחות נפלאות.

קבוצת “הבשר הטרי” ערפה באבחת גיליוטינה את כל תארי:

זקן השבט – הגיעו שני רפתנים מבוגרים ממני.

ביג פוט – אחד החדשים בעל רגל גדולה משלי.

גבוה מכל העם – ביג פוט החדש הוא עכשיו הגבוה מכל העם.

אנה אוליך את חרפתי?

יום ראשון 19/11/23 אנחנו “הוותיקים” סיימנו את השליחות בעוטף עזה. חליבת בוקר אחרונה, כמו במוצב באפריקה במלחמת יום הכיפורים, מי שיוצא הביתה, משלם דמי קדימה. הבשר הטרי הנוכחי הפך “לוותיקים”. “בשר טרי” חדש הגיע וקיבל הרצאה על הרפת והחליבה מפיו של חנניה. אנחנו חזרנו לכוכב הלכת ארץ.