מחאת הגליל בנהריה, כרמיאל, חורפיש ולוחמי הגטאות

 

 

גם הערב (מוצאי שבת 3/1/26) יצאו אזרחים מודאגים רבים לכיכרות ולכבישים (מחאה מרכזית בתל-אביב) בקריאה להעביר מהארץ את ממשלת ההפקרה והבוגדנות (מי אמר קטאר?).

כך גם בגליל המערבי.

 

בצומת נהריה נשא דברים אליהו חכים, רוויזיוניסט חיפאי, הנקרא על שם דודו, אליהו חכים, לוחם הלח”י שהוצא להורג על-ידי הבריטים.

 

 

 

 

בנהריה חוו המפגינים מופע אלימות של צעירים חסרי תרבות וחינוך. כך סיכם איתמר ברגר את האירוע:

 

הם משתוללים, כי העשייה שלנו מפחידה אותם.

בגלל שהעמידה האיתנה והנחושה שלנו, היא אפקטיבית.

צומת נהריה היה, הווה ויהיה חזית משמעותית. מאוד.

נפלה בחלקנו זכות להילחם על אחד מהמעוזים הכי חשובים.

השורה התחתונה היא שגם הערב, עמדנו במשימתנו באופן שביסס את מאבק הגליל המערבי.

נמשיך לדבוק בצומת שהוא סמל.

שעיני רבים – בכל המדינה – נשואות אליו.

 

**

בחורפיש – צומת אלקוש:

 

 

 

 

 

 

בלוחמי הגטאות:

 

 

בכרמיאל:

 

 

 

 

אל”מ מיל. רונן קלר הערב בכרמיאל:

קשה לפתוח שנה חדשה

אחרי שלוש שנים של מאבק ומחאה –

ברחובות, בצמתים ובכיכרות.

קשה לפתוח שנה

כשמדינה שלמה חיה בתוך כאב,

עם הנהגה שמדברת שקר,

ובתוך חוויה מתמשכת של הפקרה והרס.

אבל אנחנו כאן.

כולנו כאן – בגליל התחתון, ובעשרות מוקדים ברחבי הארץ –

כי אנחנו מסרבים לוותר.

מסרבים לוותר על המדינה שלנו.

מסרבים לוותר על היהדות שלנו.

מסרבים לוותר על התקווה.

שמי רונן קלר.

אני אלוף־משנה במילואים.

44 שנות שירות, רובן כמפקד בצוללות.

אחרי הצבא ניהלתי ארגונים בהייטק,

והיום אני מלווה יזמים ופעיל חברתי.

אני אב לשלושה ילדים.

שניים משרתים בצה״ל.

השלישית מתגייסת בשנה הבאה.

ומאז ינואר 2023 – כבר שלוש שנים –

אני חלק מתנועת אחים ואחיות לנשק,

התנועה האזרחית החשובה ביותר שקמה בדור האחרון במדינת ישראל.

ובצוללות תמיד ידענו למה אנחנו יוצאים לים:

כדי להגן על מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית,

על גבולותיה,

ועל ערכיה המוסריים.

כדי להבטיח את קיומה ברוח מגילת העצמאות.

ולפני שלוש שנים,

כשהסכנה לדמוקרטיה הפכה מוחשית וברורה –

קיבלנו החלטה:

לא נשתוק.

לא נוותר.

ולא נעמוד מנגד בזמן שמפרקים את המדינה שלנו.

אני עומד כאן הערב גם כאדם שאסון 7 באוקטובר פגע במשפחתו ישירות.

כרמל גת –

שנרצחה במנהרה בעזה יחד עם עדן, אורי, אלמוג, הרש ואלכס –

הייתה בת דודי.

וכרמל לא הייתה סמל.

לא כותרת.

לא “סיפור”.

היא הייתה אישה צעירה, חכמה, רגישה, אוהבת אדם.

מפיצת אור.

והיא נרצחה בתוך מציאות של הפקרה,

של שקרים,

ושל הנהגה שבחרה לא לקחת אחריות –

ולא פעלה בזמן להשבתה.

ולכן אני אומר כאן הערב, בקול ברור, גם מתוך כאב אישי:

האזרחים החזירו את החטופים.

לא הממשלה.

לא הספינים.

לא ערוצי התעמולה.

האזרחים.

המאבק האזרחי.

הלחץ הציבורי.

האימהות, האבות, האחים, האחיות והחברים

שסירבו לשתוק.

ומי שמנסה היום להשתיק אותנו,

מי שקורא לנו בוגדים,

מי שמעז לכנות אותנו “ארגון טרור” –

אותה מכונת תעמולה משומנת שעובדת יומם ולילה

כדי לצייר את אחים ואחיות לנשק כאויב –

עושה זאת מסיבה אחת פשוטה:

הם מפחדים. הם מ פ ח ד י ם!

הם מפחדים מאזרחים מאורגנים.

והם מפחדים מערבות הדדית.

והם מפחדים מישראלים שלא מוכנים עוד לשתוק.

ואנחנו כולנו מפחידים אותם

לא בגלל מה שאנחנו אומרים עליהם – זה באמת לא מעניין אותם כבר –

אלא בגלל התקווה שאנחנו מציעים לציבור בישראל:

תקווה לחברת מופת.

לציונות חיה.

ליהדות פתוחה, מוסרית ואנושית.

לא בכפייה – אלא בערבות הדדית.

לא בהדרה – אלא בתיקון.

היהדות שלנו היא יהדות מגילת העצמאות.

יהדות שנשענת על הנביא ישעיהו

וגם על בן־גוריון, ז’בוטינסקי וא.ד. גורדון.

אותה הסכמה ציונית עמוקה

שעל בסיסה קמה המדינה.

והמקור הערכי של מגילת העצמאות הוא התנ״ך –

לא ספר של מגזר.

לא נכס של קבוצה.

ספר של עם שלם.

סיפור היסטורי של מוסר, צדק ותקווה –

לא של כוחנות, לא של שנאה.

אנחנו לא ניתן שיגנבו לנו

לא את היהדות שלנו

ולא את הדמוקרטיה שלנו.

ובגלל שהם מפחדים –

הם מקדמים חוקים להרס הדמוקרטיה ולריקון היהדות מתוכנה:

חוקים שמחלישים את בתי המשפט.

חוקים שמפרקים את התקשורת החופשית.

חוקים שמכשירים כוח בלי אחריות.

הם משלמים שוחד פוליטי לחרדים – ומחלישים את צה״ל.

הם משלמים שוחד פוליטי לפונדמנטליזם הלאומני – ופוגעים בביטחון המדינה.

ולכאורה, הם גם מקבלים שוחד ממדינות אויב,

כדי להיאחז בשלטון.

ומתוך פחד מחשיפת בגידתם,

הם מנהלים ציד מכשפות מקארתיסטי,

פוסלים אנשים,

ומנסים לטהר מערכות שלמות ממי שמעז לחשוב אחרת.

ואנחנו אומרים כאן הערב בקול ברור:

זו לא היהדות שלנו.

זו לא הציונות שלנו.

וזו לא המדינה שאנחנו מוכנים להוריש לילדים שלנו.

 

המסר החשוב ביותר הערב הוא זה:

אקטיביזם אזרחי יוצר תקווה.

לא תקווה של נאומים –

אלא תקווה של עשייה.

של התייצבות.

של אחריות.

אנחנו מתקרבים לשלב הבא.

הבלתי נמנע.

ההכרחי.

אנחנו בשנת בחירות.

הבחירות יתקיימו.

בחירות שיחזירו את המנדט לציבור.

בחירות שיחזירו אחריות, אמת ודרך.

בחירות שיאמרו בקול ברור:

ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית,

בטוחה בגבולותיה,

שואפת שלום,

מודרנית והומניסטית.

וזה עלינו.

עלינו לוודא שהבחירות יהיו הוגנות ושהקואליציה המחריבה לא תגנוב אותן!

 

וזה גם הזמן להעביר את העשייה האזרחית

גם לשדה הפוליטי.

כל מפלגה שרוצה לעצור את החורבן ולהעיף את ממשלת ההרס הזו הביתה,

להחזיר את מדינת ישראל לדרך הישר, לא ימין ולא שמאל, ישר,

היא מפלגה ראויה.

זה המאבק הפוליטי החשוב ביותר בתולדות מדינת ישראל.

צאו מהבתים.

הצטרפו.

הובילו.

הפעילו.

דברו.

כל שיחה.

כל שכונה.

כל קבוצת וואטסאפ.

כל חוג בית –

מזיזים את ישראל צעד קדימה.

יחד נחזיר את התקווה.

יחד נחזיר את מדינת ישראל לדרכה.

ומכאן מחר בבוקר,

אנחנו ממשיכים.

לא נשתוק.

לא נירתע.

לא נוותר.

כי זו המדינה שלנו.

מדינת מופת לדורי דורות

שבוע טוב ושנה אזרחית מלאה בתיקון