איתן אבריאל: מאז מכירתה לברקשייר התאוויי, צמחה ישקר וכיסתה את ההשקעה בה * הקרדיט מגיע בעיקר ליעקב הרפז מכפר ורדים * העובדים, מהם כאלף ערבים ודרוזים, נאמנים לחברה
בשבוע שעבר פרסם איתן אבריאל כתבה מקיפה ב”דה מרקר” על הצלחתה המונומנטלית של חברת ישקר, וכן נבחנו היחסים של וורן באפט, יו”ר ברקשייר התאוויי, לצוות הישראלי של ישקר ובראשו יעקב הרפז, תושב כפר ורדים.
משפחת ורטהיימר מכרה באביב 2006 את החברה לענק ההשקעות האמריקאי: בתחילה נרכשו 80% ממניות החברה בתמורה לכ־4 מיליארד דולר (שווי חברה של כ־5 מיליארד דולר). ב-2013, רכש באפט את 20% הנותרים תמורת כ־2 מיליארדי דולרים, סכום ששיקף הכפלה בערכה של ישקר: כ־10 מיליארד דולר. המכירה בוצעה בישראל, כך שהמיסים מהמכירה הועברו לקופת המדינה, וסייעו בסגירת הגרעון שהיה באותה תקופה.
ישקר היא אחד המעסיקים הגדולים בגליל עם 3,500 עובדים (בישראל) שמהם יותר מאלף (!) הנם דרוזים וערבים. לחברה נתח שוק של כ-18% בתחומה, והיא השניה בגודלה בתחום כלי חיתוך לתעשיית המתכת: בעיקר ליצרניות כלי רכב, תעופה ואנרגיה.
בעשור האחרון העבירה ישקר לבעלים החדשים סכום של 5־6 מיליארד דולר, (החזר מלא על ההשקעה!) ועוד נותר בקופה תזרים חיובי של מעל מיליארד דולר.
על-פי אבריאל, אחד הדברים המעניינים בהצלחת ישקר, זו נאמנות העובדים, בעיקר בשל המעטפת התעסוקתית הכוללת גם רכב, ארוחות, עניין מקצועי וביטחון תעסוקתי, גם בשעת משבר. לדבריו, גם עלויות כוח האדם, הנמוכות יחסית למרכז הארץ, תורמות לשורת הרווח של החברה.
אחד הדברים המעניינים בעסקת ישקר – זו השארת שדרת הניהול הישראלית בחברה בכלל, ובפרט מתן גיבוי מלא ואף קידום עולמי ליעקב הרפז, ששימש כמנכ”ל החברה מ-1992.
בצוות הבכיר מונה אבריאל את הרפז, את אילן גרי (מנהל השיווק הוותיק) שמונה למנכ”ל החברה בעוד הרפז הופך ליו”ר ישקר ונשיא קבוצת המתכת IMC, חיים כהן סמנכ”ל הייצור הגלובלי, רונן זיסר סמנכ”ל הכספים, דב אברהם סמנכ”ל המכירות ואריה רבהון סמנכ”ל כוח אדם ותפעול (רבהון ניהל בעבר את המשא ומתן בין המועצה לחברה לפיתוח כפר ורדים).
הכתבה עוסקת באופן נרחב בהרפז, בן 68, ובהתקדמותו המטאורית בחברה. הרפז, שאיבד את רגלו במלחמת יום הכיפורים ליד תעלת סואץ, קיבל את אות המופת על כך שלמרות פציעתו הקשה, טיפל בחברו הפצוע אף הוא והצליח לפנותו משדה הקרב. הרפז, למרות תפקידו הבכיר, איננו מרבה להתראיין ואיננו אוהב חשיפה תקשורתית.
“לאחר שטבע הועברה לניהולו של מנהל זר, הרפז הוא כנראה המנהל הבכיר בישראל במונחים של מספר החברות שעל גורלן הוא שולט”, כותב אבריאל.
למרות שלמד הנדסת מכונות בטכניון שבחיפה ועבד בתחילה בפיתוח, סטף ורטהיימר העביר הרפז למחלקת המכירות, בה התקדם במהירות עד לתפקיד המנכ”ל והיו”ר של החברה. לאחר מכירת ישקר לבאפט, מונה הרפז גם ליו”ר כל החברות בחטיבת עיבוד המתכת של ברקשייר, IMC: הכוללת מפעלים גם בסין, הודו, ארצות הברית ועוד. סך הכל מנהל הרפז, ממטה ישקר במגדל תפן, 160 חברות ב-65 מדינות, המעסיקות כ-14 אלף עובדים – במחזור מכירות שנתי של יותר מ-3 מיליון דולר.
הסיפא בכתבה דן בגילו המבוגר (89) של באפט ובעובדה כי איש טרם סומן כיורשו, וכן ביכולות ישקר להתאים עצמה לשווקים המשתנים ולתחרות מצד חברות סיניות.
“עד מתי היא תמשיך להיות הפלא הכלכלי שבאפט גילה ב־2006?”, שואל אבריאל ומשיב כי הדבר תלוי מי יפרוש ראשון, באפט או הרפז, שניהם אנשי מכירות מבריקים, שאולי לא דאגו ליורשים מתאימים.
צילומים: ארכיון ישקר
תגובה אחת
השארת תגובה
ישקר זה מקום עבודה מכובד המספק תעסוקה לאלפי תושבי הגליל המערבי בכלל ותפן בפרט.
נכון שזה “ישקר מכונת מזומנים” אבל קודם כל זה מקור פרנסה של אלפי תושבים ואפילו אפשר לאמור בית שני לתושבים רבים.