עודד שלומות
"לא יתכן כי נתעורר מהצעקות"
המועצה: נגביר את הפיקוח. גם המשטרה תנקוט ביד קשה.
ברצוני להתריע על מטרד המתחדש מידי חופש של הנוער. בני הנוער פורעים כל עול ומסתובבים ברחובות עד השעות הקטנות של הלילה, כאשר הוריהם אינם יודעים מה מעשיהם וישנים שנת ישרים – אנו נאלצים לאטום חלונות ואף להתקשר למשטרה כאשר המצב נעשה בלתי נסבל.
לילה-לילה מתגודדים הנערים וצורחים בקולי קולות שאינם מתירים לנו לישון ולקום בבוקר ערניים לעבודה (מה לעשות? מה עושות האיילות בלילות?).
ברצוני לשתף אתכם במטרד שחוזר בכל חופש או בכל חג ולאלוהים פתרונים. בני הנוער מתגודדים בפינת רחוב ארבל ולכל אורך ציר הכביש הראשי חבורות-חבורות בצעקות ובקולי קולות שמעירים את השכונה משלוותה.
בלית ברירה כאשר קלו כל הקיצין אנו פונים למשטרה שתבוא לפזר את ה"הפגנה" אך לא ייתכן שאנו נצטרך כל לילה (כעת השעה שתיים וחצי בלילה) לקום משנתנו על מנת לעשות סדר. אנו משלמים למועצה על מנת שישמרו על בתינו – ניתן להוסיף שאותם שומרים גם יסתובבו וידאגו לכך שבני הנוער לא יסתובבו ויצעקו בשעות הלילה וכמו כן ניתן לפנות להוריהם של כל בני הנוער בכפר – כל הורה צריך לקחת אחריות על ילדיו ולדעת היכן הוא נמצא ומה מעשיו.
מקווה לקבל תשובה יותר קונקרטית על הנעשה בנידון ולא תשובה שאינה מספקת פיתרון.
רותי הדר.
0 תגובות
השארת תגובה
צודקת
לא יודע איפה היא גרה אבל זה כל שנה.
רק ענישה תעזור
גם להורים וגם לילדים ולנוער.
ההורים עדיין אחראים על ילדיהם, וכל מה שהילד עושה – זה באחריות ההורים. עד שיצא מרשותם לגמרי (בינינו, היום כבר אי אפשר לדעת מתי זה יקרה… אבל – )
הורים – תשאלו, תבדקו איפה הילד, לאן הולך. לא להתבייש לשאול אותו גם אם זה לא ‘קול’, והילד אומר ש”אתם עושים לי בושות” ו”לכולם מרשים …” – זה התפקיד של ההורה – לנג’ס, לבדוק, לשים יד על הדופק, להגיד ‘לא’ אם צריך. שלא נצטער. ענישה? יד קשה? – חבל שאלו המושגים שמשתמשים בחינוך כאן בכפר ורדים. אם היד מחנכת כל השנה בעקביות, אם יש דוגמה אישית – היד לא תהיה קשה, אלא תעצב, תשים גבול. ונוער – מה לעשות, יותר מכל – צריך וזקוק לגבולות.
…..
ענישה או לא ענישה. הכל בא מהחינוך בבית. אם רק ההורים היו מטילים סנקציות משמעותיות על ילדיהם, רק אז היה המצב משתנה. המקום הרע הוא כשההורים כבר לא מתערבים!
בבני ברק (כ-200,000 תושבים) אין תחנת משטרה ולא צריך
ותשאלו את משטרת רמת גן הסמוכה אם יש להם עבודה מתושבי בני ברק, והם ישיבו לכם שאם כולם היו ככה – היו מפטרים אותם מחוסר מעש…
אם היינו מכניסים לחינוך בבתי הספר את חכמת התורה, לא היינו מגיעים למצב הזה.
מה כל כך נורא ב”ואהבת לרעך כמוך”
“כבד את אביך ואת אמך”
“לא תגזול” – גזלה רגילה אפשר להחזיר, אבל – גזל שינה לא ניתן להחזיר.
“בל תשחית”
וכו’
חומר למחשבה…איך אמרה רותי הדר: “לה’ פתרונים” אכן צדקת!
מי שמוכן להרים את הראש – יראה את התשובות
4 – אף אלהים לא יכול לקחת את מקום ההורים בחינוך ילדיהם. לאלהים לא הפתרונים, כי אם לאדם. בשביל זה הוא הוציא אותו מגן עדן – כדי שימצא פתרונות לשאלות הגדולות של החיים. זה לא פייר להעמיס על אלהים את העבודה של בני האדם…
אם אהבת לרעך כמוך – אל תכפה על איש את דעותיך, אל תנסה להחזיר בשום תשובה, כי לך בעצמך אין תשובות מניחות את הדעת.
לא חוכמה להפריח פתגמים באוויר. אתה גוזל בעצמך מזמנם ומהחופש של האנשים לבחור איך לחנך ובמה להאמין.
רוצה תשובה מהאהבה? שחרר את הכפייתיות שלך בעניין ותציע פתרון שיהיה מקובל ותואם את אורח החיים כאן.