לקראת הדיון הציבורי ב-12/9 בנושא הניקיון בכפר ורדים
ראו הודעת המועצה::
ביום חמישי ה 12.9 בשעה 20:00 במליאת המועצה יתקיים דיון פתוח עם תושבים בנושא – חזות הכפר, ניקיון, ומפוחים. הציבור מוזמן.
****
בעקבות הודעה זו, מצאתי לנכון לפרסם בשנית בכפרניק קטע ממאמר שלי בנושא המפוחים בפרט, והרעש בכלל.
המאמר המלא פורסם לפני כשנה בירחון "חיים אחרים", בו אני כותב מדור קבוע, "ירוק בעיניים", בנושאי סביבה.
קרקוש הנעל על העלים
לפני שבועות ספורים אישרה הכנסת את "תקנות הרעש" החדשות האוסרות, בין היתר, על הפעלת מפחי העלים ואזעקות הרכב. אכן, מפוחי העלים ראויים לכל גינוי לא רק בשל הרעש מחריש האוזניים אותו הם פולטים לכל עבר – אלא בשל הקונצפציה "המטומטמת", תסלחו לי, בה עלים הינם "לכלוך" הצריך להיאסף מרחובה של קרת או מחצרו של בית. הרי אין הרבה דברים היפים והמשמחים לב אדם כמו מרבד עלי שלכת הפרוש בנונשלאנטיות על המדרכה, אין קולות הנעימים יותר מקרקוש הנעל על העלים וזמרת הציפורים המחפשות מזונן מתחת לשלכת הקצרה שלנו, ואין מחזות יפים כמו מערבולת עלי שלכת ברוח.
ואם באדמה חשופה או גינה עסקינן – אין כמו רחש תולעי האדמה הפעלתניות מתחת לעלים ואין כמו שכבת הלחות הנשמרת הודות למעטה האורגני ולצמחיית החורף המגיחה מתוך חגיגית הרקב הנהדר והארומתי הזה.
הו עלי השלכת / פאר יצירת הטבע / סמל נשגב של מוות והתחדשות / פואטיקה של טקסטורות וצבעים / שמיכת טלאים לאימא אדמה – מי יעז ויכנה אתכם "פסולת" או "לכלוך", רחמנא ליצלן???
אלא שבית המחוקקים לא ראה לנגד עיניו את מרבדי השלכת היפיפיים או את בית גידולם של תולעי האדמה. התייחסותו הפעם הינה לשקט: נושא ראוי מכובד.
הרעש הינו אחד הזיהומים הסביבתיים ה"חמקמקים" והמוזנחים ביותר, בעיקר בשל היותו בלתי מצטבר ובלתי נראה. לרגע אזעקת רכב מטורפת קורעת לך את עור התוף, ולאחר דקה חלפה ואיננה עוד. שלא כמו זיהום האוויר, הקרקע והמים שלו השפעות שאריתיות, הרעש נעלם כלא היה. הזמנתם משטרה לטפל במסיבת שיכורים בבניין ממול, ועד שהגיעה הניידת אין כבר זכר לעומס הדציבלים שהרעידו את כל השכונה. ועכשיו, לך תוכיח…
הרעש גם איננו זיהום "סקסי" משום שאינו גורם להתחממות הגלובלית. הוא גם איננו מסרטן את הגוף באופן פיזי, אולם גרוע מכך: הוא מטריף את הנשמה!
בעולם המודרני אנחנו חשופים לרעשים רבים: כלי רכב, מטוסים, מזגנים, אתרי בניה, מדיה אלקטרונית ועוד. בשל צפיפות הבניה למגורים והדחיסות במקומות העבודה (מי אמר אופן ספייס ולא קיבל?), אנחנו נמצאים רוב הזמן בענן סמיך של רעשי רקע. המרחב הציבורי "הזדהם" בשנים האחרונות גם בזמזמת הסלולרית ואין לאן לברוח מהצלצולים והדברת-קשקשת-ברשת הבלתי נלאית: ברחוב, ברכבת, באוטובוס, בבית הקפה, בתור בסופר ואפילו באמצע הצגה או סרט (!). בחלק גדול של הבתים הטלוויזיה ו/או הרדיו פתוחים ללא הפסקה וטוחנים את המוח.
יתרה מזאת: אפילו בטבע כבר קשה למצוא פינה שקטה, כאשר טרקטורונים מטרטרים תחת כל עץ רענן, ובשעות הלילה מסיבות "ניו אייג'" רבות משתתפים ודציבלים קורעות את הדממה במרחבי המדבר או בהרי הגליל. אפרופו גליל: למרות הדימוי השקט, רבים מתושבי הצפון סובלים קשות מקולות המואזין והנפץ (יריות וזיקוקים) בשמחותיהם של אחינו בני המיעוטים. רעשים נוספים מגיעים גם מאותן "הפעלות" לילדים המלוות ברעש סביבתי בלתי נסבל. כי ככה זה אצלנו: כל אחד מרעיש "רק" פעם אחת – ביום הולדת, חג ומסיבה – אבל התחושה המצטברת היא של קקופוניה רבתי.
הרעשים, הפנימיים והחיצוניים, כבר הפכו אצל רבים מאיתנו לחלק אינטגראלי מהחיים: כמו במערכון של יוסי בנאי שבתחילתו איננו יכול להירדם מהרעש, ובסופו מתלונן כי כבר "התרגל" ולכן דווקא השקט מפריע לו.
בשמירה על השקט מרכיב מהותי של התחשבות, כבוד, שמירה על פרטיות וריסון. השקט מאפשר לנו התבוננות בלתי מופרעת ויכולת הקשבה לקולות ולצלילים מעודנים יותר.
***
לינק לידיעה קודמת – רפ"ק רז: מתרבות התלונות הפנימיות על רעש בכפר ורדים
0 תגובות
השארת תגובה
מפוחי עלים
היתי מוסיף לראש פרק “איסור מוחלט על שימוש במפוחי עלים” גם, בכל שעות היממה ובכל ימות השנה. וכל כך מדוע? מפני שגם האחראי על הגננים מעגל פינות מדי פעם ומאפשר לחברת יסמין לעבוד עם מפוח.וגם מפני שבג”צ אישרוהדגיש את עניין “כל שעות היממה וכל ימי השנה”.
יפה כתבת, עודד
לתשומת לב ראש המועצה
עלים הם לא ליכלוך, אבל רעש המפוח הוא בהחלט רעש
הגבלת שעות רק לשעות היום?בלילה מותר?
אולי מישהו דובר עברית טוב ממני יכול לפרש הכתוב-אין להפעיל כלי גינון מרעישים בין 7 בבוקר ל19 בערב?לכסח הדשא בלילה?לישר השיחים רק עד 7 בבוקר?אשמח לפירושים מחכימים משלי!
תשובה ל- 3
כשאומרים 19.00 – 7.00 , מתכוונים לשעות שבין 7 בערב ל7 בבוקר , כלומר כל שעות הלילה.
שקט
בקצוות, שקט = מוות ורעש = חיים. הכל עניין של מידה. בכפר יש שני מנהגים מגונים: האחד, לקצור את הדשא בשבת בבוקר. השני, להרשות לצופים לתלות סחבות במרכז הדרך הראשית שלעיתים אף מסתירות התנועה
שקט
בקצוות, שקט = מוות ורעש = חיים. הכל עניין של מידה. בכפר יש שני מנהגים מגונים: האחד, לקצור את הדשא בשבת בבוקר. השני, להרשות לצופים לתלות סחבות במרכז הדרך הראשית שלעיתים אף מסתירות התנועה