עודד שלומות
הו … ציוני הדרך… דרכים עקלקלות…
אני לא מורה למרות שנחשדתי ככזו מאז ומתמיד. אין לי מושג למה ובכל זאת כל נושא הציונים היה מנקר בי שנים ארוכות עד שהתעייף. אני חשה כתלמידה שלא מן המניין. שנה אחר שנה אני נשארת כיתה, כי לא תמיד מצליח לי ללמוד את השיעור.
אני מתבוננת בתלמידים החולפים על פני עם ילקוטים כבדים על גבם, שיעורי בית, מבחנים, עבודות וחוגים ומטלות לרוב ועל הכל יש ציונים.
הו…ציוני הדרך… מי צריך אותם? יש שיטות אחרות לתגמל? לעודד? לאתגר?
מה הם מאשרים לנו בכלל?
דרכנו עמוסות ציונים טובים יותר וטובים פחות ובמקרה הטוב יותר צירוף של מספר מילים הנחשב להערכות כמו מצויין! ראוי לשבח? מתקדם יפה! כמעט טוב מאד…מניח את הדעת…טעון שיפור… מספיק בקושי… ואם יש תוספת מילולית נילווית אז מה טוב. הערכה והסבר והתייחסות עם מילים הינה אנושית יותר לטעמי.
אך העולם ממהר קדימה דורס והורס במרוצתו רבים שלא תמיד מצליחים להדביק את הקצב.
התחרות היום על מקומות עבודה ופרנסה מייצרת דפוסי קבלה למשרות מסוימות בדרך כלל על פי ציונים, תעודות וקבלות על ניסיון. אם הייתי צעירה היום הייתי נשברת בנקל לנוכח דרישות תובעניות. כך שלא נורא להתבגר ולהבין שלא צריך להוכיח דבר לאיש ולהיות שקט ושלם עם מה שאנחנו ועם מה שלא. על פי רוב אנו נמצאים היום במקום שאליו היינו מסוגלים להגיע בנקודת זמן מסוימת.
ללמוד בשביל לדעת ולא בשביל ציון, זה משהו שעוד קיים? אפשר להסתתר עוד תחת אידיאולוגיהתמימה בעולם לא תמים שכזה? אחת השאלות (מיני רבות) שאני שואלת את עצמי, אם לא היו ציונים – האם באמת היינו לומדים?
מה בכלל היינו לומדים?
אם הלימודים לא היו חובה עד גיל מסוים האם היינו בוחרים ברכישת הידע? בבית ספר?
בעזרת המחשב?
על ידי קריאת ספרים?
בעזרת ההורים (מה הם יודעים כבר…)?
דרך חוויות והתנסויות הנקרות בדרכנו?
למען הגילוי הנאות, אספר שאני חפה מתעודות ומלימודים גבוהים ומודה בצער שילדי נטשו את ספסל הלימודים כבר בתיכון, ובעולמנו יש מחיר על בחירה כזו. גם לי וגם להם היו את האמצעים ללמוד, שלא כמו רבים מהדור של הורינו שגם אם מאד רצו, היו צריכים לעמול מאד קשה כדי לרכוש מקצוע ולפרוץ דרכם.
כאדם בוגר, אני יודעת לומר היום שהרחבת הדעת, רכישת מקצוע, תוויות ותארים סוללים דרך קלה יותר בהיבט מסוים.
ומצד שני, אם תארים מרשימים חלק מאיתנו אז באמת גם חלק מאיתנו רוכש אותם שלא ביושר ומתהדר בנוצות לא לו… האם זה אמור לשנות משהו בהתייחסות שלנו אליו?
הדרכים העקלקלות המחפשות את שביל הזהב למקום המתאים לנו ובו אנו הכי מוכשרים, לעיתים מתגלות כדרכים ללא מוצא. ואז שוב מחפשים שביל אחר. ואין סוף לחיפוש, לנפילות, לאכזבות. אבל כשמצליחים באיזה קטע ההנאה והחוויה נספגת בכל זאת בחיוך ובסיפוק.
0 תגובות
השארת תגובה
סחה על התמונה
מי היפה הזו מי
ציונים
חגית ציונים זה לא הכל יחד עם זאת ציונים הם המון. עם כל השלילה שבהם ואני מסכים כי הם לעיתים מוטים ולעיתים הם סובייקטיביים לחלוטין ולא מעט פעמים הציונים הינם תלויי סימפטיה או אמפטיה ולפעמים גם אנטיפתיה עם כל זאת בחברה מודרנית תחרותית ולא שוויונית הצי הוא אחד הסמנים הטובים יותר או פחות לאיזושיה נקודת התייחסות השוואה ולעיתים גם עדיפות.
המשיכי חגית להעלות בפנינו הגיגייך למען נעצור לרגע את המרוץ היומיומי המוטרף ונהגה גם בנושאים בלתי שגרתיים
בהמון תודה וחיבה עמוקה
תגובה.. והפעם לרז
הי אמא!.. ככה את מספרת לכל הצפון שלא סיימתי תיכון 🙂 חלק בלתי נפרד מהכתבות שלך הן התגובות שנותנים לך.. והפעם רז פשוט הוציא לי את המילים מהפה.. “המשיכי חגית להעלות בפנינו הגיגייך למען נעצור לרגע את המרוץ היומיומי המוטרף ונהגה גם בנושאים בלתי שגרתיים”
באמת.. כמה זמן לא חשבתי על ציונים.. לילה טוב לכולם! גורי
מתכתבת איתי, מה?
פעם כתבתי ספר שקראו לו ציונים זה לא הכל…
ככה לקחת בלי לבקש רשות?
בתור אחד שציונים היו לו דרך חיים הייתי יכול לתרום קצת לדיון, אבל היות ובלי רשותי לקחו משלי אתעלם מהדיון הזה.
התגעגעתי
אני מתחברת לכל מילה והגיג בכתבה זו , גם אני לא סיימתי לימודים גבוהים ויש לזה מחיר, אך נתקלת בכל כך הרבה אנשים שמתהדרים בתארים ובפנים אין נשמה… ואצלך חגית הנשמה זה הכל!!! ואני כל פעם שמחה מחדש שפגשתי בך באמצע הדרך…מצד שני עשיתי דרך ארוכה אחרת של צמיחה ובגרות ללא תואר וגם את ועל זה אנחנו צריכות להיות גאות!!!
הפעם אין לי מה להוסיף על דברי
הפעם אין לי מה להוסיף על דברי בתך ורז אבל אני חייבת להגיב על התמונה החדשה – נרשמת לתחרות מלכת היופי?איזה שדרוג!!!!
אוניברסיטה של החיים
יפה,ומיוחדת תמונתך ,אהבתי , מי יתן ותחייכי תמיד,ברצוני להגיב לכתבתך,אכן ציונים הם כלי לדירבון התלמיד להישגים,אך לצערי אני מסכים איתך ממקור ראשון על קבלת ציונים שלא בדרך הישר,קולגות אשר מבקשים ממני “לעגל פינות” במבחנים לסיווג מקצועי בכיר,בעזרת קשריי הענפים,או במכללות קיים נוהג “לקנות עבודות” ,ועוד אלפי דוגמאות,רציתי רק לחזק את “האוניברסיטה של החיים” שזה הדבר האמיתי שאני בכל אופן מעריך אנשים כבני אדם,התנהגות,ומקצועיות “בלייף” ,שם חובת המחזיק בתעודות ותארים להוכיח את נכונותם, אני מקווה שמעסיקים רבים מתנהלים כמוני,ובא לציון גואל,תודה לחגית ששיתפת אותנו במחשבותייך,כתבה מצויינת,ותמונה מהמהמת
ציונים ולימודים
לצערי מזמן לא קראתי כאן תגובות כל כך רדודות המתיחסות למילום יותר מאשר לנושא. האם זה בגלל שהמגיבים מתהדרים באי למידה? ובכן יש להבדיל בין לימודים לציונים. האם בגלל שאת חושבת שציונים אינם חזות הכל או שאינם חשובים אז ההשלכה היא שהלימודים לא חשובים? ביליתי בימי חיי 24 שנים בלימודים (מלבד קורסים נוספים) ואני שמח על כל שנה מהם. יש אנשים שהם אוטודידקטים והם יכולים להעשיר את ידיעתם מבלי להיות במסגרת. אך רובנו זקוקים לכך.הלימוד הוא העיקר הציונים הם משניים.
סתם פלספן
אכן אתה מצדיק את השם בו הינך משתמש,אתה סתם,אוויר,”אינטלקטואל”,חוסר רגישות כזה בוש ואיכלם,לא פירגנתה לפחות אל תהיה כזה רדוד,ואת חגית המשיכי לכתוב מאמרים כה טובים ואנא דלגי הלאה,ול”אינטלקטואל”אתה צריך עוד 24 שנים ללמוד כיצד להתבטא בפומבי,”מתהדרים באי למידה”,ובבקשה אתה לא רצוי כאן!!!!!!!!!!!!
“המלך שלמה”
לפחות איני מתהדר בשמו של מלך נואף!
לו באמת היית חכם כשלמה היית מבין שלא כתבתי נגד הכתבה אלא הבעתי את דעתי בקשר שבין לימודים וציונים.
באשר להעקרתי על איכות התגובות – את\אתה ההוכחה לכך.
המשיכי חגית לכתוב לנו
בכל פעם את נוגעת בזוית אחרת של מרחב חיינו
ומציגה אותה באור שונה מהמקובל
ממש פיסול של חיי יום יום