מחשבות על שפע ואכפתיות


נועם ארז מחפשת את השפע
נועם ארז

בהשפעה ישירה של המחאות בארץ ובאוהלים

כפרניק 0073 מחשבות על שפע ואכפתיות

 

מאז שאני ילדה קטנה תמיד התבוננתי באנשים. במיוחד בעובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מורים, אנשים מתחום החינוך, אנשים מתחום הפוליטיקה.

תמיד עניין אותי מה סוד הצלחתם, או למשל –  האם הם מאושרים בחיים? איך הם תורמים לחברה – והאם בכלל. האם כישוריהם מספיק טובים, לתחום שבו הם עוסקים? מכיוון שאני רגישה לניואנסים… באמת שהתבוננתי.

בתקופה הזו של החיים, בגיל 23, אחרי ניסיון לא משהו בעבודות… חוץ מהעובדה שהייתי סייעת בפעוטון ילדים…. בגן של איתי. חוץ מלאהוב ילדים ולשחק איתם, לא עשיתי הרבה עדיין בחיים.

אני אוהבת לשיר. אני אוהבת אמנות. אני מאד מעריכה מטפלים – מכל הסוגים והגוונים: אם מתחום הרפואה האלטרנטיבית, מכירה אנשים שעוסקים בגישור, מכירה אנשים שעושים מסאז'ים, מכירה תזונאים ותזונאיות, כירופרקטים, מאפרות מקצועיות, מכירה כמה גננות וגננים, מכירה אפילו אנשים שעובדים בגינון.

ברור שכולנו מכירים… אבל אלו אנשים שאני מכירה ואוהבת. עם חלקם עבדתי לתקופות קצרות בחיים. על חלקם המלצתי לחברות של אמי, לאנשים שאני מכירה וסומכים על דעתי…

העניין הוא שהיום פתאום – התעורר בי חשק עצום … מין דחף… לחשוב על העניין הכלכלי במדינה שלנו  – ושוב, על העניין הכלכלי שלי בעצם! לא ביקרתי בשום מאהל, חוץ מהמאהל שראיתי בנהריה ליד הטרמפיאדה – שם אני נמצאת כמה פעמים בשבוע. תכלס המאהל שם עלוב… מעט אוהלים. מחאה שקטה ולא עושים בכלל בעיות. תלויים שם כמה שלטים.

אתמול אני הולכת לשכונת עמידר בנהריה, וראיתי כמה בחורים בני 17 שפתחו מאהל. בהתחלה צחקתי. שאלתי אותם ישר בני כמה אתם. ומה לכם ולמאבק הזה? הם אמרו לי משהו בסגנון  ש"זכותם, ושטוב לעשות במקום כמו עמידר מחאה כזו". פתאום אמרתי … וואלה צודקים.  אפילו צחקתי ואמרתי להם – תביאו הרבה חברים, תעשו הרבה אוהלים. העיקר שתיהנו. הם בכלל פחדו שתבוא המשטרה ותעצור אותם. עמידר – זו שכונה בנהריה של כל מיני. ובאמת קיימים שם כאלה שבקושי יש להם לחיות…

לפני כמה זמן הסתובבתי בשכונת מרמורק  ברחובות. (דאז קראו לה שכונת הרוסים). אמא שלי, כשעלתה לארץ ב-1973 באה לשם. גם סבתי חייתה שם הרבה שנים. ובכלל, המון מהמשפחה הרחבה שלי גרים ברחובות. היה לי חבר שגר שתי דקות  ממרמורק. הבחור הוא תימני, והוא אמר לי… 4 שנים לא עברתי כאן.  בכלל לא נכנסתי לשכונה הזו !  ( זה בדיוק שתי דקות הליכה מביתו ).

הייתי בשוק. שאלתי אותו למה בעצם?  בקיצור, הוא לא ממש מתלהב מאתיופים. זו הסיבה. היום  במרמורק, להערכתי, גרים משהו כמו 80% או 90%  – שהם מהקהילה האתיופית. נכנסנו שם לפארק לשנייה.  איפה שפעם כשהייתי ילדה הלכנו לשחק. ולתדהמתי … גיליתי… הפארק לא השתנה בכלל! בפארק יש בדיוק מגלשה אחת מסכנה.  אותו הריח של החול אפילו נשאר שם. ואפילו המגרש כדורגל /כדורסל ( שבו התאמן, לפי מיטב ידיעתי, פעם אייל גולן … שבאמת במקור הוא משכונת שעריים ) לא השתנה  בכלל…

החבר שהיה לי סיפר לי, שרק לפני חודש סללו כביש כניסה לשכונת מרמורק. עד אז, חלק מהכניסה היה – או בחול או בעפר.  פעם עמד שם איש שמוכר אבטיחים. אני זוכרת כשהייתי ילדה…! לא הבנתי את העניין. איך זה יכול להיות? שברחובות? עיר שכיום, בונים בה בנייני ענק… שהולכים להשכיר למאות אנשים מקומות לגור, בשכונה של האתיופים במרמורק לא טורחים אפילו לחדש את הפארק ! שלא נאמר לעשות כמה שינויים קלים – בנוף שמה. כנראה שיש גזענות בישראל …. במיוחד כלפי האוכלוסייה הזאת.

 

כפרניק 0082 מחשבות על שפע ואכפתיות

ואיך זה בכלל קשור לענייננו ? לכפר… לא ממש קשור. למרות שבעיניי הכל קשור בעולם. אנחנו חיים בכלל בצפון, במקום יפהפה עם טבע. מה אין לנו פה? הכל. וגם אפשרות לחיות בשקט נפשי.

משפחתי הגיעה לכפר בשנת 96, ומאז אני גדלה פה. יש לי עוד שני אחים והורים. טוב לנו כאן בכפר. והיום אני פתאום קולטת – כל העבודות שלי הן פה בכפר. אני חיה כאן … וטוב לי. אתמול נסעתי במכונית, ואני רואה, שעשו גם כאן מאהל בכפרנו. ממש שמחתי. אני יודעת שאנחנו כביכול חיים "בכפר של עשירים", אבל גם כאן בכפר: כל כך הרבה ויכוחים ששמעתי עליהם. גם כאן מלחמות פנימיות.

אוכלוסייה רחבה של משפחות אנשים בני 30+ מתקרבים ל 40, עם ילדים. המון הייטקיסטים, עצמאים, אמנים, מטפלים, מורים – ועוד מיני אנשים יקרים. וכולם, אבל כולם…  לא רק בגילי… נלחמים ונאבקים מלחמת קיום.

אם זה במלחמה שאולי קרבה ובאה. אם זה בחוגים שצריך לשלם לילדים, בקייטנות. בכל החוגים והפעילויות, בחוגים לעצמם. בענייני הבית. בענייני ארנונה. בענייני שכנים לא סימפטיים. בעניינים שבתוך המרכז המסחרי. במארג החדש … שנראה נחמד. בכל התחומים האפשריים שרוציםלפתח כאן – המון מזה קורה במלחמות.

אני יודעת שיש כאן פוליטיקה בכפר… למרות  שבאמת לא מכירה. ולא רוצה גם להכיר עניינים כאלו. אני מכירה באופן אישי המון דתיים שגרים בכפר. לי אין שום בעיה איתם. אני אוהבת אותם – כמו כל אדם אחר שאני מכירה.

צר לי נורא שכאן בכפר הזה, ביישוב הקהילתי הזה, אנשים עושים עליהם חרם, כאילו הם לפחות השטן בכבודו ובעצמו … נכנסים לאנשים לכיסים ולענייניהם האישיים ביותר. לוקחים  לאנשים את הכלבים שלהם … או רישיון בכלל לגדל כלב.

מעציב אותי שאדם אחד או שניים –  יש להם כח כזה ! מה אנחנו חושבים לעצמנו? אנשים יחידים מחליטים כאן. אם זה במרכז – שהוא פרטי… בבריכה שגם פרטית. לפני שבוע אני ואחותי רצינו ללכת לבריכה, ובסוף ויתרנו!  בשבת הבריכה עולה 70 ש"ח כניסה. פלא שחלק מהאנשים הולכים למקומות בסביבה כמו מעלות, קיבוץ יחיעם, הבריכה של יד ביד. אפילו לנהריה – אנשים נוסעים כדי ללכת למכון כושר ולטבול בבריכה. תגידו, מי יכול לשלם מחירים כאלו? גם אנשים שיש להם. זה לא מוגזם בעיניכם?

ושוב…  אני בחורה צעירה. כולי תום. והאמת שכולי כוונות טובות. חושבת על אנשים בגילי, אם ויש להם כיוון תעסוקתי בחיים ואם ואין להם. כמה זה קשה. ויותר קשה כשיש כסף. כי מי זז כשיש לו ביטחון? מי עושה מהלכים נועזים, כשתמיד יש לו אפשרות… לבית טוב … להורים שמרוויחים.

היום הדירות הכי זולות שאפשר למצוא – וחיפשתי בעיקר במעלות, נהריה, וקיבוצי הסביבה – זה  ב-1200-  1300 ₪ לחודש. ומדי פעם  אפשר למצוא איזה כוך שעולה להשכיר אותו בין 800 ל-1100 ש"ח. למה, למה?? ריבונו של עולם. למה? הפעם היחידה שיצאתי מהבית … לפני עוד מעט שנתיים, הייתה לחיפה וגרתי בהדר. גם שמה שילמתי בזול. ועדיין היה לי המון על מה להוציא כסף. דברים מינימאליים כמו קצת אוכל ונסיעות לעבודה – מלא כסף. פה ושם דברים לבית. מוצרי היגיינה ומוצרי ניקיון. ואי אפשר פחות מ-1000 ₪ ומשהו להחזיק איכשהו בחודש.

ואני גם מעשנת סיגריות. נכון .. זו כאילו הבעיה הפרטית שלי. אני יכולה, ויש לי המון אפשרויות כמו לחסוך, לעבוד בחו"ל לעבוד בכל עבודה שהיא. אני עוד בסדר … בעניין הזה. אני איכשהו מסוגלת.

אחי הגדול הוא מוזיקאי ונגן. כבר הרבה שנים. ולא תמיד הוא פנוי לעבודות פיזיות.  שזה בעיקר מה שהוא עבד בחיים. למה אין תמיכה לאמנים? למה עושים פרצוף למי שלא עובד? למה אנחנו לא חיים יותר על שיטת המלגות? או איזושהי תמיכה כלכלית …איזה שהם תאגידים, אגודות. או לא יודעת מה…. הלוואי ויקרה שינוי. הלוואי ולבבות האנשים ייפתחו ואנשים יבינו שכולנו מישראל. רובנו יהודים. רובנו רוצים ויש לנו איך לעזור !

וזה מתחיל בדברים הקטנים… אם זה בטרמפ חינם לעבודה כל יום, אם זה עניין עסקי. אם זה להביא אוכל למישהו.. וכל טובה שהיא   – שממש מצילה אדם אחר. וואלה אני לא צדיקה. אבל בחודשים האחרונים מבינה שיש  המון דברים שכולם יכולים לעשות כדי להפוך לאנשים טובים יותר. לאנשים שאכפת להם אחד מהשני .

יש המון סוגים של ברטרים שונים שאדם יכול לעשות לחברו. יש המון אפשרויות – במיוחד למי שיש לו!! לפני איזה חודש בערך, אני וידיד שלי מצאנו מסך מחשב זרוק. מצחיק שנראה חדש לגמרי… הציוד הזה. ידיד שלי יודע לתקן מחשבים ומסכי מחשב. בשבילו זו בדיחה.  וככה עוד אדם הרוויח מחשב… שבכלל מצאנו ברחוב. אפשר להתייעל בהמון צורות, ברגע שמורידים את האגו. אפשר להיות נחמדים גם כשלא רוצים. אפשר לפעמים לבקש סליחה… ולשים את האגו בצד.

 

אני בעצמי צריכה לבקש סליחה לפעמים – מהרבה אנשים. שחשדתי בהם, שכעסתי עליהם שאולי לא הבנתי נכון. ואני עושה את זה. זה פשוט מציל יחסים. וזה גם מציל עסקים.

מכירה פה כל כך הרבה אנשים מהכפר… ובאמת אני בחורה צעירה. עדיין תמימה לגבי כסף. לגבי משאבים. לגבי כוחות. לי, באופן אישי, קשה עם כוחות אליטה מכל סוג שהוא. אני מאמינה בשוויון הזדמנויות. אני מאמינה בצדקה, אהבה, סלחנות ועזרה הדדית.

אפילו פעם עלה לי רעיון: למה אין לנו פה איזה שוק בגדים בחינם? כמו שבחיפה יש את שוק ויצו. ככה נרשמים אנשים לשוק – ועושים החלפות ביניהם בחינם. ככה איזו אישה עושה סדר בבית, מוציאה על הדרך –  כמה בגדים שהיא לא צריכה. מי יודע…  אולי אפילו בגדי מעצבים. אפילו רהיטים קטנים ותמונות. וכל מיני פיצ'פקס שהיא זורקת לרחוב – והיא מקבלת דברים שהיא צריכה ושהיא רוצה. ואיך אומרים … מה שבשבילך כלום – בשבילו כל העולם.

באמת סתם כמה מחשבות באמצע הלילה. על איך אפשר עוד… עוד לחיות בשפע הזה של העולם. עוד לתת. עוד לקבל. עוד לשנות. ואמן אמן שיקרה שינוי – ושאנשים יפתחו להמון המון דרכים לשפע. כי תמיד האמנתי בשפע .תמיד האמנתי בשם יתברך,  שייתן לכולנו – לכל אחד מה שצריך …

תודה רבה לעודד, על האפשרות לעשות כתבה כזו ולהתבטא. (פעם ראשונה שכותבת משהו שמפורסם ברבים…)

תודה רבה לכל האנשים הנפלאים שבכפר,שתמיד עוזרים נחמדים ואדיבים. וגם לאלו שקצת פחות.

 

נועם ארז מכפר – ורדים.

 

 

תגובות פייסבוק


0 תגובות

  1. כבר לא תמימה ומצביעה ברגליים הגב

    לגבי הבריכה בכפר
    אנשים לא פראיירים.
    אנשים מצביעים ברגליים ולא מגיעים לקאנטרי. גם בגלל המחירים, גם בגלל היחס הנוראי וגם בגלל ההשפלה במעמד שהשומר בכניסה מחטט בתיקים ומכריח אותך לזרוק מים / פירות / סנדביצ’ים שהעזתם להביא מהבית.
    אז הבריכה ריקה בחופש הגדול וגם המנויים נוטשים את הקאנטרי ויש אלטרנטיבות באזור.
    גם אני עשיתי מנוי קיץ לבריכה מחוץ לכפר בפחות מחצי מחיר. וממש לא מעניין אותי שבכפר הם נותנים חדר כושר וחוגים, הילדים שלי לא צריכים חוגים וחדר כושר.
    בסה”כ לטבול בבריכה לכמה שעות כמה פעמים בשבוע.
    מי שפראייר הולך לקאנטרי בכפר ומשלם יותר על יחס גרוע ומי שצרכן נבון, הולך לאן שטוב יותר וגם זול יותר.

    והגיע הזמן שהציבור יפנים את המשפט של שלום חנוך בשיר “הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם”…

  2. אורח/ת הגב

    תום ונקיון ויופי
    האם התום והנקיון והיופי שייכים רק לצעירים? כתבת נפלא, בנקל יכולתי להזדהות….אז אולי גם אני קצת צעירה ויפה ותמימה ונקיה?

  3. ת' הגב

    ל מס ‘1: זה לא העניין.
    נועם, בת הכפר, אשר מעלה על הכתב דברים שעל ליבה בנושא חברתי חשוב.
    נועם, כתבת יפה – דברים חשובים ואמיתיים.
    אנחנו צריכים לחזק את הילדים והנוער שמתבטאים בצורה כזו.
    היום, באירופה מסתכלים בקנאה על ההתרחשויות בישראל…שלא לדבר על מדינות ערב השכנות.
    נועם – מצפה להמשיך ולקרוא את מה שאת כותבת.

  4. אורח/ת הגב

    כתיבתך אומרת נועם
    בכתיבה שמעתי אותך מדברת.
    העלית נושאים חשובים. צריך להתייחס בכובד ראש.
    אני מבוגרת וגם רואה ןמרגישה בתמימות את הדברים שנעשים בכפר ורוצה להאמין בישוב שלי ולאהוב את הדברים שנעשים באהבה ובהתנדבות. אל תאבדי את תמימותך. את היכולות שלך תמנפי.

  5. נועם ארז הגב

    וואו תודה!
    תודה לכל האנשים שהגיבו כזה יפה….
    שמחה שקראתם. תודה רבה !!!
    נועם ארז 🙂

  6. אמא של שי פרידמן הגב

    נועם תמשיכי לכתוב
    כל הכבוד! בואי לבקר. הרבה זמן לא ראינו אותך.

  7. נתי שיינפלד הגב

    כל הכבוד
    נועם היקרה, כל הכבוד על הכתיבה התמה והנהדרת, את מיוחדת ומציגה את דברייך שנובעים מהלב בצורה ברורה ונהדרת, יישר כח!

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן