חגית פרידלנדר מבקרת בפקיעין
שבת יפה עם אנשים יפים בפקיעין
טיול באחת השבתות האחרונות הותיר אותי סוגרת מעגלי חיים ופותחת חדשים ובעיקר הבנה ואהבה למקומות בם אני בוחרת להיות. לאחר שנשמתי מלוא הריאות את אויר הבוקר הקריר, סופגת לתוכי את המראות של מסיק הזיתים בדרך לפקיעין, נתעורר בי רצון לחפש את חרובי, פסל האבן מפקיעין.
לפני כעשור זכיתי להכיר את הפסל ועבודותיו. היה זה בתקופת חיים אחרת, בה עוד פיסלתי באבן, כשהתגוררתי בזכרון יעקב.
המפגש עימו באותם ימים היה מרגש. ישוב על דרגש נמוך, רכון על עבודת אבן זעירה כשגזע עץ זית משמש לו כשולחן עבודה, סיתת ביד אמונה וקלה בתנאים בסיסיים, פטיש ואזמל וטונות של אהבה לעשייה. הפשטות המדהימה, ההתמדה, הסבלנות, העדינות, הריכוז והשקט העמוק שהוא הקרין ניכרים בעבודותיו. עד היום שמורים אצלי אבן שקיבלתי ממנו, פסלון קטן שנהג למכור כתרומה לילדים חולי סרטן ואבן מקומית ממנה פיסלתי כנף, לתת לחלומותיי לעוף…
והנה עתה אני תרה אחר ביתו בתקווה להפיח חיים בזיכרונות עבר. בינתיים ניבנו בתים חדשים בכל חלקת שדה ומטע. לא זכרתי את הדרך אליו, אך עם מעט עזרה ומספר סיבובים בסמטאות הצרות הגענו ישירות אליו. הוא עמד בשער ביתו, מחויך, כאילו חיכה לנו. למען הגילוי הנאות הוא עמד לצאת, אבל מאחר ומנהג קבלת אורחים הינה מסורת רבת שנים, נתקבלנו בברכה. נכנסנו לחצר שכל בנייתה מעשה ידיו. אני חשה בנשמת האבנים היוצאת מהפסלים, מהקירות, מהבריכה, מהמדרכה, בכל מקום. הוא פותח לנו את דלת הסדנא. תערוכה מרשימה של פסלי אבן רכים, מעוגלי פינות, אומרים אהבה על המדפים. במדף מצד ימין מוצגים מספר פסלים היקרים ללבו יותר מכל, פסלים שיצר בילדותו כשהיצירה כבר אז בערה בעצמותיו. אמנים כמותו בכפר נתפסים כחולמים, כחריגים, לא תמיד החברה מקבלת ומפרגנת לרגישותם ולנפשם הנסערת. חרובי אינו מוכר את עבודותיו. הוא רק חפץ להציגן ולהזמין אנשים אליו, לארחם ולספר את סיפור חייו דרכם.
אופס… אני מזהה את הכיסא קרוע הנצרים עליו נהג לשבת… אותו החזרנו יחד למקומו בכניסה ליד גזע עץ הזית. הוא כמובן אינו יכול לזהות אותי, את מי שבאה לסגור ולפתוח עוד מעגל חיים, מעגל יצירה, אבל אני זוכרת, מוקירה ומעריכה את האיש שמאחורי הפסלים, חרובי, שנתן לי השראה, תחושה ומחשבה מחודשת על מקום היצירה בעולמי שלי.
נשמנו עמוקות, נוצרים עמוק את התחושות שביקור זה מציף בתוכנו ואחרי שהזנו את נפשנו מצאנו מקום מיוחד וייחודי לשבת בו. זהו מקום חדש למרגלות ההר וכשמו כן הוא "מסעדת טעם ונוף אלהודא", אכן גם טעם וגם נוף. כאן מצאנו את מוחמד חדור, תושב פקיעין שבנה על אדמתו את חלומו, אמן אמיתי שהשקיע תשומת לב מרובה בפרטים הקטנים והכל במו ידיו ובטוב טעם. ישבנו במרפסת אל מול פני הנוף הקסום, הגג נשען על עמודי בטון שיצר בצורת ברכי גפן, גם האהילים והגן המעוצבים מעשה ידיו.
0 תגובות
השארת תגובה
שבת יפה
היכן ישנם עוד אנשים כאלה
אין ספק מי שקרוב לאמנות פלסטית
יודע גם לפסל אנשים חיים בטוב טעם בערגה כשם שחגית יודעת לעשות כל כך טוב.
חגית אני רואה לנגד עיני את חרובי מפסל וממש נעשה טוב בנשמה שאכן עוד קיימים אי שם בגליל אנשים כאלה צריך רק לפקוח עיניים ואת הלב ומצאם
יישר כוח
שבת יפה עם אנשים יפים
אנשים יפים כמוך פוגשים ומתחברים לאנשים יפים אחרים.כנראה שזה טבע האדם.מקוה שהחוויה שחווית תחזיר אותך שוב לפסל כולנו מצפים לכך!גם בכפר שלנו יש אויר טוב אוירה נפלאה ואנשים נפלאים.
מצפה לארוחה משותפת במקום המופלא.
אנשים
פקיעין שבגליל הוא אזור עם אבנים מיוחדות,אבני משקע (גיר)הצבעים מגוונים,אך בעיקר הצבע השולט הוא אדמדם חום.כך צבע אותם הקב”ה… האבן רכה ומאוד נוחה לפיסול.לאלו שיש ברצונם לנסות וליצור באבן זהו המקום לאסוף אבן יפה ,טובה והומוגנית, ולעבוד איתה!ולא עליה…מדבריה של חגית הבנתי שגם היא יוצרת באבן.מעניין לראות צילומים מעבודותיה…שבת שלום…
שבת יפה
חגיתוש, משמח אותי לקרא כמה את מוחמאת בתגובות. כרגיל נהניתי לשוטט אתך באמצעות המלים. מקווה יום אחד לעשות את הדרך לשם איתך.
חגיתוש ,
אכן שבת יפה היא וכל
חגיתוש ,
אכן שבת יפה היא וכל נגיעותייך יפות הן
האיזור של כפר פקעין מקסים הוא ואיך לא האנשים , את הצלחת להביא המידע בצורה המתאימה רק לך
ראי התגובות של החברים כמה הם מוקסמים מכתיבתך
חזקי והמשיכי במסעותייך לתוך החיים היפים ותעמדי בהם