לא קל לחיות בדמוקרטיה

**

אמש התקיים במארג טקס הזיכרון השנתי במלאת 19 שנים לרצח יצחק רבין ז"ל. הטקס נערך על-ידי תלמידי "אמירים" (בהנחיית פאניה גרינשפון המורה לתיאטרון ורבקה לוינגר) ובנוכחות קהל דליל יחסית (בעיקר בני נוער. מעט מבוגרים).

אלו הדברים שנשא ראש המועצה סיון יחיאלי:

אנחנו מציינים הערב את 19 שנים להירצחו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, זכרונו לברכה, שנרצח רצח פוליטי, על ידי מתנקש בן עמנו. 

חריגים ונדירים הם ימי זיכרון ממלכתיים הנקבעים בחוק לזכרו של אדם אחד; ויצחק רבין, על כל מעלותיו וחסרונותיו, על מחדליו ועל מעשיו, אדם אחד היה. 

בלוח השנה העברי, הזוכר את תולדות עמנו לפרטי פרטים, נרשם לפני 2500 שנים, יום זיכרון לזכרו של יחיד. גם אז היה זה רצח פוליטי: של גדליהו בן אחיקם, נציב יהודי שמינו הבבלים. 

חריג מאוד הוא יום הזיכרון לזכרו של יצחק רבין ועלינו מוטל להסביר את פשרו; להגדיר את תוכנו; לבחון את הערכים המצדיקים את קיומו.

לא אדבר עתה על רבין האיש. לא על תרומתו לביטחון, לא על שאיפתו לשלום, לא על רבין של “אני אקבע ואני אנווט”. לא על ילדותו ולא על שיבתו. הנושא הוא ראש הממשלה הנבחר של מדינת ישראל – יצחק רבין. ראש הזרוע המבצעת של מדינת ישראל הדמוקרטית.

שלוש רגלים לדמוקרטיה הישראלית: הזרוע המחוקקת – הכנסת, הזרוע המבצעת – הממשלה והזרוע השופטת – בית המשפט. ומושל על שלושתן, שלטון החוק. כולם כאחד כפופים לחוק. לדמוקרטיה הישראלית איזונים רבים. בעת הזו, לאור התחזקות בית המשפט יש שיאמרו – רבים מידי, עד כי לעיתים מוגבל בה כוחו של הרוב ומושתקת עמדתו יתר על המידה.

לא קל לחיות בדמוקרטיה. שלטון הרוב מוגבל על ידי זכויות יסוד, זכויות אדם, זכויות אזרח, ערכי יסוד – כמו ערך השוויון. לא קל להיות במיעוט.

לא קל כאשר תפיסת עולמך מותקפת. כאשר אמונות יסוד, דברים שבנשמתך, אינם מכובדים על ידי האחר, אינם מכובדים על ידי השלטון.

אין ספק שלמאמינים בארץ ישראל השלמה, במיוחד לאלו אשר מקור תפיסתם הוא אמונה דתית, בלתי נתפס לראות נסיגה מחבלי ארץ אהובים.

גם לאלו המאמינים ששלטון על עם זר אינו מוסרי, בלתי נתפס לראות את המדינה מחזיקה בשטחים, אשר לשיטתם הם לא לה.

לאלה ואלה לא קל לחיות בדמוקרטיה, יש לה אלף מחירים אבל אין לה תחליף.

השמירה על הדמוקרטיה זוהי התכלית של יום הזיכרון הזה. החל ביסוד היסודות, והוא שלא מחליפים שלטון בכדורי אקדח וכלה בשמירה על הדמוקרטיה במובן העמוק ביותר, של העמדתה בראש סולם הערכים; במובן המכבד את החוק והמשפט, ואת המסגרת החברתית והנורמטיבית המחייבת, גם כאשר החקיקה והפסיקה מייצרות מציאות העומדת בניגוד מוחלט לאמונותיך ולתפיסת עולמך.

בפסק הדין בערעור שהגיש הרוצח כתב השופט שלמה גולדברג את המילים הבאות: “…שמענו ערעור זה, שאנו דוחים אותו בזה, ביום כ' בתמוז, יום פטירתו של בנימין זאב הרצל. את המדינה חזה. האפשרות כי מנהיג יהודי במדינת היהודים שתקום יירצח בידי יהודי, ודאי שלא עלתה על דל מחשבתו. לא כך חזו ראשונים כי יקרה בהגיענו לעצמאות. ואף אנו, שכבר למדנו לעמוד על הפער בין החזון למציאות, לא נטה לבנו להאמין כי נבלה אשר כזאת תהיה בישראל. באה המציאות וטפחה על פני ראשונים ואחרונים…”