יואב טאו
“חודש הגאווה”, הפך באחת ל”חודש החרדה” – אולם כתבה זו תוכננה עוד טרם המלחמה ולנוכח חשיבותה, נקווה שתמצאו קשב ועניין בדברים להלן:
במשך שנים, כמעט ולא התקיים שיח בנושא גאווה או הקהילה הגאה בכפר ורדים. ״הנראות הייתה פחותה, אולם בשלושת השנים האחרונות, כשהתחלנו לקיים יותר אירועים, נראות הקהילה הגאה הרבה יותר גדולה״, מספרת דבי מן, רכזת הקהילה הגאה בכפר ורדים. ״קיום הפעילויות הגאות בכפר לא רק תרם בקידום השיח בכפר, אלא גם עזר לצעירות ולצעירים ואף לבוגרים לצאת מהארון, להכיר עוד א.נשים מהקהילה באזור ולדבר בפתיחות על עצמן.ם״.

כיום, המצב שונה לחלוטין ממה שהיה לפני כמה שנים, בין אם בכך שתחום הקהילה הגאה בכפר מקבל תקציבים מהמשרד לשוויון חברתי ומעמד האישה ומהרשות המקומית, או בכך שהמועצה תולה דגלי גאווה ביוני (גם אם לזמן מוגבל). בשיחתנו דבי אמרה כי ״המועצה מאוד משתדלת להיות בסדר עם כולם זה אומר גם עם הקהילה הגאה וגם עם הקהילה השמרנית בכפר.״

דבי משתפת, שלמרות מאמצי המועצה לקדם את הקהילה הגאה, הדרך לא תמיד פשוטה מכל מיני סיבות בירוקרטיות ואחרות: ״אני לא יכולה להגיד שכל מה שרוצים מיד קורה, אבל יש תמיכה של המועצה, בעיקר מחלקת החינוך הפורמלי והלא פורמאלי, השירותים החברתיים, הספרייה, ויש התקדמות כל הזמן, בצורה מחושבת שלא תפגע ברגשות של אף ציבור. זה תהליך שנמצא במגמת שיפור כל הזמן, למרות הקשיים והמגבלות לצד המלחמה ובאין מקום קבוע לפעילויות״.
אומנות כמו כל אומנות – גם אם הפידבק הוא שלילי
גם היום, לאחר הדרך הארוכה שהקהילה הלהט״בית בכפר עברה המסע עוד לא תם. דבי סיפרה שהיא עדיין מקבלת פידבק שלילי מפעם לפעם. אמנם פידבק באופן כללי הוא דבר שנועד לעזור ולהשתפר אך הפידבק שעליו דבי מדברת הוא פידבק נפוץ מאוד כנגד הקהילה הגאה, ״פידבק״ המתבסס על לֹהט״בופוביה (שנאה לקהילה הגאה) או על טרנספוביה (שנאה לקהילה הטרנסית באופן ספציפי).

מקרה בולט שדבי סיפרה עליו היה בעקבות מופע דראג שהתרחש בכפר. היא סיפרה כי באו אליה בטענות שהיא מביאה אל כפר ורדים מופעי דראג שאינם תואמים את אופיו המשפחתי.
היא תיארה מקרה בו קיבלה “תלונה” על כך שהריקוד בחוטיני מול קהל המשפחות משפיע על הילדים והופך אותם לטרנסג’נדרים, לאותה תלונה השיבה לשואל: “נכון שלא היית באף מופע דראג שהבאתי?” וכשקיבלה תשובה שאכן כך, הסבירה כי כל מלכות הדראג שהביאה למופעים לכל המשפחה, היו לבושות בשמלות מפוארות וכלל לא חושפניות. כולל המופע שנערך השנה.

דבי הדגישה מנגד שאמנם חלק ממופעי הדראג בעולם כוללים לבוש חושפני, אך המופעים שהיא בוחרת להביא אל הכפר, במיוחד למשפחות, אינם בעלי אופי או לבוש מיני בשום צורה אלא בעלי ערך נוסף מלבד בידור, ושזה קריטריון חשוב בעבורה כאשר היא בוחרת איזה אירועים לקיים בכפר.
שחרור מתבניות ומסכמות

בנוסף לדבי גם שוחחתי עם לי ארנן, מלך דראג שעונה גם לשם ״פלואיד סנואו״, שהגיע להופיע באירוע הגאווה המרכזי בכפר ורדים. לי היה ועדיין מחנך כבר שנים רבות בתיכון החברתי תל אביב יפו. כאשר שאלתי אותו על הערך החינוכי שנמצא בדראג הוא השיב: ״דראג בסופו של דבר היא תנועה. דראג זו אומנות שבאה לדבר על מגדר, באה לעסוק בו בביקורתיות ובאה לשחרר מתבניות ומוסכמות חברתיות.


“נגיד גבר שכל החיים היה בתוך איזה קופסה של איך הוא צריך להיות בתור בן מינו, אז השמלה מעניקה לו חופש מזה. או אישה שלא יכולה להיות באותם מקומות כמו גברים, פתאום יכולה להיות אחד מהם. אז הערך החינוכי הוא גם שחרור מתבניות מוגדרות וגם מאפשר לצחוק קצת על מגדר.״
השארת תגובה


















