חגית פרידלנדר
חגית פרידלנדר
לכתבה על הטיול הנפלא של מועדון הזהב לירדן נתתי את השם “צלילי מדבר” והנה היום חזרנו (מועדון הזהב כפר ורדים, ביוזמת עליזה כ”ץ) מטיול של שלושה ימים בנגב כשאנו מתאכסנים בדימונה במלון ששמו “צלילי מדבר”. מקריות? מי אמר? אין חיה כזו…
המלון הקסום והמיוחד שכולו אומר אהבה ביום האהבה. ועוד איזה. אהבה למקום, לארץ, לאדם, לשירה, ליצירה, לחיים של נתינה. צליליו מהדהדים בתוכי, מציפים געגועים לארץ בראשית, לנופי קדומים.
מאיפה מתחילים? מבראשית…
בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.
המדריך שליווה אותנו יומיים, בני גמליאל, עתיר ידע, בחן, בהומור ובכישרון משחק יוצא דופן כבש את לב כולם מהמשפט הראשון. דרך בתרונות בארי דרך מטעי החוחובה, דרך מחצבות הגפרית הגענו למבנה הנטוש של מפעל הגפרית הבריטי שהתקיים במקום עד לפני קום המדינה. תוך כדי לומדים גם על האירוס הארץ ישראלי, על הדבורנית, על העירית, על הסדר בטבע וצוחקים מלוא הפה מתיאוריו העסיסיים של בני על חיי המין של הצמחים.
ואם כבר הגענו עד הלום, לא ויתרנו על הדרום האדום, על מרבדי הכלניות ביער שוקדה העמוס לתפארה. לנשום עמוק את היופי המעטר את השבילים, ללכת לאיבוד ביניהם. אנו מצלמים ומצטלמים ולא יודעים שובע.
ממשיכים לבאר שבע. מוזיאון אנז”ק המספר את סיפור הקרב של חיל הפרשים האוסטרליים והניוזילנדים שהגיעו במלחמת העולם הראשונה לכבוש את באר שבע מידי התורכים כשהם מצטרפים לכוחות של הבריטים. סרט והסבר מפורט על מהלך הקרב ועל בנית המוזיאון המרשים כשהוא משקיף על בית הקברות הצבאי של חללי האימפריה הבריטית בארץ.
ואם כבר באר שבע אז כיבדנו בנוכחותנו את “באר אברהם”. מרכז מבקרים תיירותי המתאר את מסעו של אברהם אבינו. באתר באר מים עתיקה המיוחסת לו.
למלון בדימונה הגענו לקראת ערב והתוכניות להמשך עוד רבות ומגוונות.
ביום השני ביקור באתר הארכאולוגי בממשית. אדריכלות מרשימה של העיר הנבטית אחת ממספר ערים נבטיות בדרום שהיוו את דרך הבשמים של השיירות שהגיעו מפטרה וחצו את המדבר עד לים. למדנו על הנבטים ועל הדרך שהצליחו באזור צחיח זה להתקיים ממסחר בחוכמה וכן על ההמשך של ממשית תחת כיבוש הרומאי והמוסלמי. השאר כמובן ניתן לקרוא בספרי ההיסטוריה. קטונתי…
רובנו גם טייל בערוץ נחל ממשית הסמוך בין סלעים ובין הרים… ממשות לשמה שהתממשה… המסלול מעגלי ומאתגר. מחבר בין אנשים ונופים. ממש.
ומזג האויר היה מוזמן מראש… פשוט נפלא… פה ושם קריר אבל היינו מאורגנים כמו שצריך.
ממשיכים לערבה התיכונה. חצבה, דרך השלום. במו”פ ערבה למדנו על גידולים חקלאיים בשיטת ההדליה וביקרנו את החממה לדוגמא עם פלפלים ועגבניות מכל הסוגים והצבעים: דלעות נוי, צמחי תבלין, תותים, תרד גוליבר, שלפח (גולדן ברי), חמניות, ליליות… ועוד ועוד… בטח שכחתי כמה ואיתם הסליחה. חגיגה לצלמים ולמצטלמים. איך התאפקנו לא לזלול מכל “הממתקים” שמסביבנו… תם עוד יום מושלם ופרידה מבני המדריך עם כל הסופרלטיבים שנזכרו לעיל…
ואחרון חביב זה היום השלישי…
אוי רגע… לפני כן … איך שכחתי? חזרנו למלון בערב וחיכתה לנו הפתעה בלובי… זמר חמוש בגיטרה שר וניגן שירי אהבה (להזכירכם חג האהבה…) והקפיץ מעגל רוקדים בליווי מחיאות כפיים לרוב. אחרי ארוחת ערב חגיגית עם יין התכנסנו לאולם “שירה ברבים” ועד חצות המשכנו לשיר לרקוד לשמוח ולאהוב. ברכנו את סימונה (ולא מדימונה) ליום הולדתה והרמנו כוס יין חם לחיים.
אז וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי…
ב”שבילי הנגב” עם שרגא מדריך ותיק יסודי ומוערך שסיפר לנו על חדשנות בנגב. זכינו. היריעה קצרה מלהכיל מידע כה רב.
אנסה לתמצת את הנקודות החשובות: מתחילים באגם דימונה המטופח וממשיכים למזח של אגם ירוחם כשבדרך חולפים על החוות הצברים הגדולה שנפרשת על שטח עצום בה מגדלים צברים מכל הסוגים והצבעים. למדנו קצת על ההשקיה. על פריצת הדרך של הטפטפות שזכו לשם עולמי. על חקלאות עתיקה. על הדרך שניתן להתאים את העצים לתנאי המדבר הקשים ואיך הם מצליחים לשרוד. הוקמו גם נקודות צל לטובת יחידות צה”ל המתאמנות במקום.
חלפנו על פני חוות בודדים שהתחילו כיזמות משפחתית לגידול בעלי חיים צמחים גבינות צאן גפנים ויקבים. תחילה הרשויות לא היו מוכנות להשתלטות על השטחים ומצד שני האכיפה שאינה אחידה ובררנית לעומת הבדואים. בסך הכל הנוכחות שלהם מונעת מהבדואים להתיישב שם וזה יתרון.
אנחנו ברמת הנגב. אני כבר לא זוכרת מה ראינו קודם… אבל הגענו גם לגבעת הקומנדו הצרפתי. קצין צרפתי קתולי שהגיע למשרדי הסוכנות באירופה עם רצון לסייע לישראל ב-1948. לבסוף נעתרו והיחידה היתה חלק מחטיבת הנגב. הם נחלו כשלון בניסיון לכבוש את המאחז שהיה בשליטת המצרים.
מתחת לגבעה חוות השחפים… שחפים על שום מה? משפחת שחף….
מול הגבעה, אשלים: מתחם סולרי. מגדל שגובהו מעל 200 מ’ עם 50,000 מראות בראשו ועם 2 שדות סולריים ליצירת חשמל מאנרגית השמש. (מגלים=מקור גדול לממשלת היום).
אנו בדרכנו למדרשת בן גוריון בשדה בוקר. בשכונת נוה צין מתוודעים לאדריכלות מדברית סולרית. כל הבתים מוקפים בגדר גבוהה. הגנה מסופות חול. הצללות במשעולים בין הבתים. צמחיה מותאמת למקום. למדנו על הפלסטיות של צמחי המדבר המסתגלים לתנאים. שרגא הקריא לנו את חזונו של בן גוריון. יש דברים שהתקרבנו אליהם ויש שהתרחקנו. אשרי המאמין לעתיד…
גולת הכותרת בעיני לפחות היתה התצפית על בקעת נחל צין. תצורות הרי החוואר מהפנטות ומהלכות עלי קסם. אמנות של הטבע אין יפה ממנה…
ולא יודעת למה אך פתאום מתנגנות לי מילות השיר של נתן זך:
כשאלוהים אמר בפעם הראשונה יהי אור
הוא התכוון שלא יהיה לו חשוך.
הוא לא חשב באותו רגע על השמיים
אבל העצים כבר התחילו מתמלאים מים
וציפורים קיבלו אויר וגוף.
אז נשבה הרוח הראשונה אל עיני אדוננו
והוא ראה אותה במו עיני ענן כבודו
וחשב כי טוב. הוא לא חשב באותו רגע
על בני האדם, בני אדם לרוב.
אבל הם כבר התחילו לחשוב על עצמם בלי עלים
וכבר החלה מתרקמת בליבם
מזימה על מכאוב.
כשאדוננו חשב בתחילה על הלילה
הוא לא חשב על שינה.
כך, כך אהיה מאושר, אמר בליבו האלוהים הטוב.
אבל הם כבר היו לרוב.
תם ונשלם … מתנצלת מראש אם לא דייקתי ומניחה שגם פספסתי דברים.
כולנו מחכים לטיול הבא ואומרים תודה ענקית למארגנים על טיול שמרגיש כמו מתנה!
השארת תגובה
