לא רכבת קלה – אלא החלטה קשה

עדכון:

שופט בג”צ, דוד מינץ, דחה את העתירה על הסף בשל “אי-מיצוי הליכים”.

בנימוקים להחלטה ציין השופט מינץ כי האחריות על סגירת התחנה הוטלה על משטרת ישראל ולא על משרד התחבורה.

אלא שהעותרים לא פנו למשטרה לפני הגשת העתירה.

התייחסות העותרים לדחייה: נשלח מכתב מיצוי הליכים למשרד התחבורה שלא הואיל בטובו בכלל להגיב.
וגם לרכבת ישראל שטרחה להגיב רק לאחר הגשת העתירה.
מאחר ותגובת הרכבת הייתה שזו הנחיה משטרתית לא הייתה ברירה אלא לצרף את המשטרה לעתירה ובשל כך לא נשלחה למשטרה פניה מוקדמת. שגם ככה לא הייתה נענית בסד הזמנים בהם אנחנו נתונים.

**

מאת: עו”ד תומר בן חמו (חבר מועצת עיריית כרמיאל, סיעת “חזה חדש”)

אמש (ראשון, 11/5/25) הגשנו עתירה דחופה לבג”ץ – קבוצת תושבים מכרמיאל ומהגליל – נגד משרד התחבורה, רכבת ישראל ומשטרת ישראל, בדרישה לשנות את המתווה השגוי לסגירת הרכבת לצפון במהלך ימי הילולת מירון.

לפי ההחלטה הנוכחית, תנועת הרכבות לתחנת כרמיאל תוגבל ב-15-16 במאי (2025)  – והגישה תישמר רק לחוגגי ההילולה, בעוד שיתר תושבי האזור – עובדים, סטודנטים, משפחות, וחיילים – יימצאו מיותמים מפתרון תחבורתי. בעתירה ביקשנו לקבוע כי מדובר בהפליה פסולה, בחוסר סבירות קיצוני, ובהחלטה שדורסת את הזכות הבסיסית לתנועה.

לא מדובר רק על אי־נוחות – מדובר על פגיעה של ממש. תושבים שצריכים טיפול רפואי, סטודנטים שרוצים לחזור הביתה, חיילים שיוצאים לסוף שבוע בזמן מלחמה – כולם מגלים שהמדינה פשוט סגרה להם את הדלת. או ליתר דיוק, את התחנה.

החלטה כזו לא הייתה מתקבלת במרכז הארץ. גם לא בירושלים. אבל שוב, לצפון מותר לפגוע. שוב, אפשר לסגור רכבת, “רק לכמה ימים”, כאילו תושבי הגליל הם סוג ב’.

אנחנו אוהבים את הצפון – ולכן נלחמים עליו. לא נשתוק מול החלטות שרומסות אותנו בשם “שיקולי ביטחון” לא מוסברים, שמקריבים אותנו על מזבח ניהול לא אחראי של אירוע המוני.

העתירה לבג”ץ היא לא רק מאבק משפטי – היא קריאת השכמה. קריאה למדינה להפסיק להפלות את תושבי הגליל, להפסיק לסגור בפנינו את הדלת – או את הרכבת.

אם גם אתם מאמינים שמגיע לנו תחבורה שוויונית וצודקת – הצטרפו למאבק ותרמו כדי שנוכל להמשיך להילחם למען הצפון:

מחכים לכם בקבוצת “עתירה נגד משרד התחבורה”,

לחיצה להצטרפות לקבוצה