עודד שלומות
היכל התרבות במעלות היה מלא אמש בקהילת מעלות תרשיחא והסביבה, שהגיעו לתמוך ולחזק את איתן גונן ומיטל וייס (אביה של רומי גונן ואשתו).
למרות היותה של רומי פצועה והזמן הרב מאז נחטפה ממסיבת הנובה ברעים – הפגינו איתן ומיטל תעצומות נפש, אופטימיות וביטחון לשובה המהיר של רומי וכל החטופים בעזה.
(אירוע דומה נערך בכפר ורדים לפני כחודשיים)
הערב, שאף שודר בלייב בפייסבוק, אורגן למופת בידי צוות מטה משפחות החטופים והנעדרים בגליל המערבי בראשותו והנחייתו של נעם בירן (שותפים לצוות: שרונה שלו מאייר, גיתאי ידין ואחרים) – החל בדבריהם של ראש העיר מוטי בן דוד ורב העיר מאיר סייג. בהמשך גם דיבר (וקרא תהילים) הנער אמתי רוזן, נציג נוער מעלות.
בתחילת דבריו תיאר בירן את הקושי והמבוכה של אנשים רבים איך “לגשת” למשפחות החטופים. מה להגיד? ואיך?
מיטל ציינה כי הקושי מובן ואין להם שיפוטיות וכעס כלפי אף אחד. במהלך כל הערב הפגינו איתן מיטל חזית איתנה של עצמה, ביטחון ותקווה – יחד עם הכאב והתסכול.
במהלך המפגש הוקרנו סרטונים ומצגת שנגעו במשפחה המאוחדת (לאיתן 5 ילדים ולמיטל שלישיית בנות. שלישיה של ממש!), באהבתה של רומי (בת 23) לריקודים, לאופטימיות ולחיוך הנצחי שלה.
איתן סיפר על חברות הנפש של רומי עם גאיה חליפה, אותה הכירה עת עבדו בבידוק קורנה בשדה תעופה בן גוריון (לשתיהן רקע רפואי משותף).
בשבת השחורה של ה-7/10 בילו השתיים ביחד במסיבת הנובה ברעים. הן ברחו מהמחבלים משיח לשיח, ובהמשך ניסו להימלט מהתופת ברכבו של בן שמעוני (המלאך) שהגיע מבאר שבע (נגלה שלישית!) במטרה לחלץ אותן. איתן השמיע הקלטה מצמררת של שיחת טלפון עם רומי, כשהיו בטוחים שכבר יצאו מהתופת.
דקות ספורות לאחר השיחה – שמעוני, חליפה ואופיר צרפתי (הצטרף לרכב) ז”ל נרצחו ממארב מחבלים בצומת עלומים. רומי נפצעה בזרועה ונחטפה לעזה.
בתחילה הוגדרה רומי כ”נעדרת” ובהמשך כ”חטופה מסופקת”. רק לאחר שהתחילו להגיע המשוחררים בעסקה הראשונה, התברר סופית כי רומי חטופה, חיה ופצועה קשה בזרועה.
מיטל ואיתן שיתפו בפעילות הענפה של מטה משפחות החטופים, כולל הנסיעות למספר ימים במשלחת הסברה בארצות הברית, פגישות בכנסת ופעילויות מיוחדות נוספות שיזמו ושהיו מעורבים בהן כמו ריצה בשפיים, משט לאורך חופי חיפה, מפגשים עם קבוצות כדורגל (בני סכנין והפועל חיפה), הריקודים לרומי בימי ראשון בכיכר החטופים, פרויקט “הידעתם” של מיטל על רומי בפיסבוק ועוד.
הם גם חשפו לראשונה את פרויקט “אתגרומי” (בתקווה שרומי תחזור עד אז ויתבטל…): ב-19/4/24 מתכננת מיטל ריצה של 61 ק”מ בסובב כינרת. הציבור מוזמן להצטרף וללוות בריצה או באופניים.
כמובן שהזכירו את המחויבות של כל המשפחה, ובפרט את מירב לשם גונן אמא של רומי, המעורבת בפעילות מטה החטופים ובהופעות רבות בתקשורת.
הם הדגישו את החשיבות הרבה לקיום פעילויות שונות במטרה לשמור את הנושא בתודעה ובפרופיל ציבורי גבוה, כמו גם הצורך בהופעות תכופות בתקשורת לתמיכה בדעת הקהל, במשפחות ובחטופים עצמם.
לדבריהם הפעילות נועדה גם “לשדר” תמיכה ואנרגיה לרומי. הם ביקשו מהנוכחים בערב, בני 4 דתות שונות (יהודים, דרוזים, מוסלמים ונוצרים) – להצטרף ל”כוח רומי”, שחושב על רומי ומפיץ את דמותה, את התקווה והתפילה לשחרורה המהיר, ושותף למאמץ המשפחה.
מיטל ואיתן הדגישו את החשיבות למעורבות ציבורית וקהילתית בכל המיזמים, העצרות והצעדות למען החטופים.
הם הזכירו גם את הפעילות הנעשית בכפר ורדים (צעדה בכל יום שישי בשלוש בצהריים יציאה בצומת המפה, קיר החטופים, מיצג וכו’) ובכרמיאל.
(מיצג במרכז המסחרי בכפר ורדים)
(עצרת גדולה בכרמיאל ינואר 2023)
(נר שמיני במרכז להחזרת החטופים)
במהלך הערב, שכלל גם שאלות והתייחסות מהקהל, נזהרו מלערב בדבריהם פוליטיקה, ואיתן אמר רק כי הם סומכים במאה אחוז על צה”ל. כאמור, הביעו תקווה ואופטימיות רבה!
איתן גם מאוד ביקש מהציבור לבקר בעוטף עזה, במקום המסיבה ברעים ובישובים ההרוסים. לדבריו, רק התרשמות אישית מההרס תוכל להביא לתחושה האמיתית מה קרה שם בשבת בשחורה.
לקראת סיום נוגנו (הוקרנו) שני שירים:
שיר לרומי שכתבה ובצעה מיטל וייס
כן נוגן שירו של יהודה פוליקר, ״איך קוראים לאהבה שלי״ שהוקדש בהופעתו הראשונה מאז החלה המלחמה לרומי ולמשפחתה ולכל החטופים.
איתן סיפר שהשיר לא יוצא לו מהראש מאז השבת השחורה….
פזמון איך קוראים לאהבה שלי / יהודה פוליקר:
ואלה הם חיינו בזמן האחרון
יכול להיות יותר טוב
יכול לבוא אסון
ערב טוב יאוש ולילה טוב תקווה
מי הבא בתור ומי בתור הבא
השארת תגובה
