עודד שלומות
בפעם ה-20 יצאו מאות אלפים בכל רחבי ישראל החופשית במאבק על הדמוקרטיה וכנגד ההפיכה המשטרית והביזה של ממשלת החשוד בפלילים, הגזענים והעבריינים.
גם ברחבי הגליל המערבי נערכו אתמול (שבת 20/5/23) עצרות והפגנות בנהריה, כרמיאל, צומת כברי, צומת אלקוש ובעוד נקודות.
אחד הדוברים הבולטים אמש בנהריה היה פרופ’ משה שנר מקיבוץ לוחמי הגטאות, ואלו הם דבריו:
ערב טוב.
לכבוד הוא לי לעמוד פה לפניכם, כל גיבורי וגיבורות המחאה, הנאבקים על דמותה של ישראל שלנו.
תודה שהזמנתם אותי.
הערב לא אדבר אתכם על נתניהו, לוין, רוטמן, קרעי, דרעי, גולדקנופף, ושאר החבורה הרעה הזו שקמה, ביד גסה, על ישראל הדמוקרטית להחריבה. על הרוע שמעתם די.
אדבר עלינו, אומר מי אנחנו, אשרטט את האופק שלנו.
אדבר על האור ולא על החושך.
מי אני?
שמי משה שנר. אני חבר קיבוץ לוחמי הגטאות, בן הגליל שלנו. אני פרופסור להיסטוריה במכללת אורנים, ועד לאחרונה חבר הועד המנהל של בית לוחמי הגטאות. לפני שנים, אני גאה בכך, שרתתי כמחנך בבי”ס “סולם צור”. כמה מתלמידי משם גם הם כאן עמנו, ואני שותף, לילות כימים, למאבק על דמותה של ישראל הדמוקרטית והליברלית.
מהיכן באתי?
כשהורי, צבי שנר ושרה שנר-נשמית, הגיעו לכאן הם לא חלמו על ישראל של ימי קדם, על “ארץ ישראל השלמה”, על גאולת מקומות קדושים. שניהם, ניצולי שואה, שעשרות רבות מבני משפחתם נרצחו שם, והם באו לכאן בחוסר כל; ממש לא ‘פריווילגים’. הם חלמו רק על בית בטוח לילדיהם, ועל קהילה של צדק וסולידריות במדינה דמוקרטית.
יחד עם חבריהם הם הקימו את ‘בית לוחמי הגטאות למורשת השואה והמרד’, שהעלה על נס את חירות הרוח, גבורת הנאבקים לחופש ואת ההתנגדות הנחרצת לכל גילוי של גזענות ושנאה.
מאז שלשום, תמונות הנערים היהודים שמכים ערבים בדרכם אל הכותל לא מרפות ממני. לו הורי היו בחיים הם היו מתים מבושה.
ביתם הקיבוצי היה בית פתוח לכולם.
אנשי נהרייה היו ידידיהם הקרובים: דב לזר הצלם, אידה לונסקי הכירורגית, הרב אהרון קלר, רבה של נהרייה, שחיתן את חברי הקיבוץ והיה חבר קרוב להם.
אנשי עכו. אמי הייתה מורה בבית ספר ‘התומר’ לילדי מעברה שדיברו בשבע שפות, אבל רק לא בעברית, והיא הייתה עבורם מקור של אור, אהבה, והשכלה.
אנשי הכפרים מסביב, נוצרים, מוסלמים ודרוזים. הם, כמשפחות כרייני ושחאדה ורבים אחרים, עבדו ואכלו, שמחו בשמחות ואבלו ברגעי אבל יחד עמנו.
אנשי כפר נס עמים, באי הולנד, שוויץ וגרמניה, משפחת פילון המייסדת.
אנשי בוסתן הגליל. ביניהם הלה, אשת המחתרת מקראקוב, ואריה רופאייזן, חבריהם הקרובים.
אנשי עיירות הפיתוח, מושבים וקיבוצים, חילוניים ודתיים, בני אירופה ויוצאי ארצות ערב, כולם היו קרואים נכבדים, רצויים, למרות השוני הרב ביניהם. זו הייתה ישראל היפה שלתוכה נולדתי.
זהו הגליל שלנו
זהו הגליל שלנו, המרחב היפה והמגוון ביותר בישראל, נוף נפלא ונוף אנושי נפלא.
זהו מרחב של סובלנות, של קיבוץ גלויות מבורך, של חיים משותפים, בשכנות טובה.
אין לנו, למזלנו הרי קודש וקברי אבות להילחם עליהם. הקנאות זרה לנו.
אבל יש לנו בתי ספר ובתי חרושת ומלאכה, בתי חולים, שווקים, חוף ים מקסים וגבעות ירוקות, בתי קפה ובתי קולנוע – גדלתי על הסרטים בקולנוע הוד ורון בנהרייה וגן עדן בעכו. זהו מרחב של רגעי חולין, של בנייה יומיומית של חברה חדשה.
לא ניתן להם לחרחר בינינו שנאה. לא ניתן לקנאות דתית להרוס את אחוות האדם.
משל שתי העגלות
באוקטובר 1952 העלה הרב אברהם ישעיהו קרליץ (“החזון איש”) בפני ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון את המשל המפורסם על שתי העגלות.
לציבור הדתי, טען, יש “עגלה מלאה”, ואילו עגלת הציבור החילוני היא “עגלה ריקה”. לכן יש קדימות לעגלה המלאה. צריכה העגלה הריקה לפנות את הדרך לזו המלאה.
בכך ביטא הרב את היחס המזלזל כלפי התרבות שלנו וכל מה שיצרנו כאן. עם הזמן השפלנו מבט, קיבלנו את פסק הדין המכוער, כי אנחנו, כדברי נתניהו, “שכחנו מה זה להיות יהודים”.
התבטלנו די. התביישנו בזהותנו – לא עוד. עגלתנו מלאה. זו היהודיות היפה שלנו. זו הישראליות העשירה שלנו.
הגיעה העת להתגאות בתכולת העגלה המלאה שלנו.
חירות האדם – שורשי רעיון החירות כבר במקרא העברי. האדם, בשונה מהחיה הוא בן חורין. מי שמוותר על חירותו מוותר על מידת האדם שבו, על האנושיות שלו.
רק מערכת משפט עצמאית, לא פוליטית, הוגנת, תגן על חירותנו מפני שרירות לבו של השלטון, כל שלטון.
זכויות אדם – מעצם היותנו בני אנוש אנו בעלי זכויות שאיש לא רשאי ליטול מאתנו. זכויות האדם קודמות לזכות השלטון לשלוט. אין דמוקרטיה ללא זכויות אדם.
עדיין אין לנו חוקה – רק מערכת משפט עצמאית, לא פוליטית, ישרת דרך, תגן על זכויותינו.
שוויון
אלפי שנים לקח לאנושות לנסח את הרעיון של שוויון ערך האדם ולעשותו לאבן יסוד של הדמוקרטיה. לא ניתן למדוד את ערכו של אדם. כולנו בעלי ערך שווה, ללא הבדל דת, לאום, גזע, מגדר, מעמד חברתי ואורחות חיים.
לכן נאבקנו, יהודים, במשך דורות, בכל תפוצות ישראל, על זכויותינו.
לכן נאבקו האפריקנים, ועמם אנשי העולם הנאור, נגד העבדות הגזענית באמריקה. זה היה חלומו של מרטין לותר קינג שיום אחד ילמדו יחד ילדי שחורים ולבנים. זה כבר קורה.
לכן נאבקו ועדיין נאבקות נשים על זכויותיהן. הדרך עוד רבה. יש לי שלוש בנות נפלאות – מה שמגיע להן מגיע לכל הנשים בעולם בכל חברה ובכל תרבות.
לכן נאבקים הלהט”ב, להכרה בהם כבכל אדם, כבעלי זכות לשוויון בכל. הם לא “תועבה” או “חולים” טעוני ריפוי והמרה. אחים ואחיות הם לנו.
לכן אנו נאבקים מתוך סולידריות אנושית, בניגוד לדברי הרשע של פורום קהלת – למען קיום בכבוד לכל אדם, לכל נזקק, לכל בעל צרכים מיוחדים.
לכן שכנינו הערבים, לעדותיהם, ראויים, ללא גמגום וקריצת עין, לכבוד, לשוויון זכויות מלא ולביטחון ושקט ביישוביהם; הם נדרשים גם לשוויון בנטל כי הגליל גם שלהם, ישראל היא גם שלהם.
לכן נגן בכל מאודנו על הדמוקרטיה שלנו. רק היא מבטיחה את השוויון לכל אזרחי ישראל.
רווחה, קדמה ודעת, רדיפת שלום
קדמה ודעת – הדמוקרטיה שלנו, ובכל מקום, בנויה על חברת הדעת, ההשכלה, המדע והקדמה. שום הישג תרבותי ומדעי אינו זר לנו. יש לנו אוניברסיטאות מעולות, מכללות ומכוני מחקר ובתי ספר – ההשכלה אינה נכס של “אשכנזים” – היא מזומנת לכל. היא ברכה לכל בני האדם.
נדרוש הקמתה של אוניברסיטה, לא רק באריאל, אוניברסיטת הגליל.
יש לנו תעשיה וחקלאות מודרניים וטכנולוגיה עתידנית.
יש לנו יצירה תרבותית ענפה, אמנות, ספרות, מוסיקה, סצנת אוכל מרהיבה, אתרי תיירות בעלי שם עולם. תרבות חופשית לא סובלת צנזורה. איש לא יכתיב לכותבים את מילותיהם ותווי יצירתם.
יש לנו מערכת רווחה ציבורית – שנמצאת כעת תחת מתקפה רעילה וזדונית – שמנסה לתת שירות לכל אדם. איננו מפקירים את הנצרך לצד הדרך.
יש לנו תרבות של חופש דמוקרטי, שנמצאת כל העת תחת איום וניסיון בלתי פוסק להצר צעדיהם של בעלי אמונה מגוונת, בעלי פרשנות שונה של דתם ובעלי אמונה חילונית. הרוח החופשית לא מוכנה לקבל גבולות ואזיקים. איש לא יכתיב ליוצר לכתוב מילים או תווים לא שלו.
ויש לנו את השאיפה לשלום. דמוקרטיות יודעות להילחם ולהגן על עצמן בעת הצורך. אבל כיבוש עם אחר הורס אותן. עלינו לשאוף, בזהירות, בדאגה לביטחון, לסיים את השליטה הרעילה על עם אחר.
זוהי תכולת העגלה המלאה שלנו. נהיה גאים בה.
זהו האופק הדמוקרטי שלנו, שאנשי הקואליציה מנסים למחוק.
את העגלה הזו, המלאה, העשירה, המגוונת, ראו הורי וחבריהם בחזונם כאשר עלו מגאיות הרצח, ממחבואי היערות, מגלות סיביר, מסמטאות הגטאות וצריפי המחנות.
את החזון הזה של ישראל היפה ציירו בדמיונם באי כל הגלויות, מצפון אפריקה, מאסיה, אמריקה ואירופה, ממזרח וממערב, מצפון ומדרום, בני כל העדות, המסורות והאמונות.
על החזון הזה ביקשו להגן הלוחמים במערכות ישראל. על כך שילמו אנשים צעירים את המחיר היקר מכל.
את העתיד היפה הזה חלמו ילדי הגליל כשישבו במקלטים וייחלו לימי שקט וביטחון.
זהו החזון הישראלי שלנו, היהודי והדמוקרטי, שעליו אנו נאבקים.
לסיום, חברים וחברות יקרים
המאבק הזה הוא על הרבה יותר מגורלו של פוליטיקאי עבריין אחד, אפילו יותר משמירה על עצמאותו של בית המשפט – ליבת המחאה שלנו. אנו נאבקים על דמותה של ישראל כפי שהיא ראויה להיות.
הקואליציה הרעה הזו קמה על ישראל להחריבה, אבל אנחנו לא נוותר!
בפעולותיה מחקה הקואליציה מתוך שיכרון כוח את ההסכם הלא כתוב, הבסיסי, בינינו ובין מדינתנו הדמוקרטית. אבדה תמימותנו. לא נשוב לאחור. גם לא נסתפק בחצי דמוקרטיה. התעוררנו לציונות שלנו, מימין ומשמאל, אנשי אמונה דתית ואנשי אמונה חילונית, יושבי עיר ובני כפר, בני כל העדות, מכל שכבות החברה, בכל גיל. אין יותר “ימין” ו”שמאל” – יש שוחרי דמוקרטיה ומנגד מחריביה.
כעת ניאבק על הסכם אזרחי חדש שיכונן בחוק יסוד את עצמאות מערכת המשפט ויעגן את תכולת העגלה שלנו, עקרונות מגילת העצמאות וערכי הדמוקרטיה, כיסוד קיומה של ישראל.
ניאבק יחד וללא ליאות. כפרפרזה על מילותיו המפורסמות של צ’רצ’יל, ניאבק ברחובות, ניאבק בבתי המשפט, ניאבק במסדרונות מוסדות ההשכלה, ניאבק בשטח הרשויות המקומיות, ניאבק יחד עם גופי הכלכלה והחברה האזרחית. כן, ניאבק גם במרחבי ההתנדבות שלנו. אנחנו ניאבק על ישראל שלנו ויהיה מה שיהיה. לא נרכין את ראשנו.
ניאבק ובסופו של מאבק, האור ינצח את החושך כי האמת והצדק עמנו.
תודה לכן ולכם.
אמש בכרמיאל התכנסו אלפי אנשים מכל הגליל להגיד לא לדיקטטורה גזענית.
נשים בונות אלטרנטיבה העמידו מיצג של נשים להגנת נשים.
18 נשים נרצחו בישראל מתחילת השנה.
78 נרצחים בחברה הערבית.
רק השבוע נרצחה צעירה בת 19 בכפר הבדואי סלאמה שבמשגב.
בעצרת דיברו עומר דנק, נווט וחוקר תהליכי קריסת דמוקרטיות, עודה בשראת עיתונאי וסופר והאלוף במיל’, ח”כ לשעבר יאיר גולן.
כולם דיברו על התהליכים האנטי דמוקרטיים ועל התקציב אשר הממשלה מביאה לאישור ומעמיד בסכנה את עתיד ישראל כמדינת הייטק מתקדמת.
הקהל בגליל זועם.
אין התקדמות או רצון להתקדמות במשא ומתן על הדמוקרטיה וגם אין רצון להתקדמות.
הציבור כועס.
בסוף העצרת התקיימה הפגנת זעם המונית על כביש 85 אשר שולחת מסר לממשלה שהדיקטטורה והגזענות לא יעברו בגליל.
הפגנה בצומת אלקוש/ חורפיש:
נשאו דברים:
עו”ד סמאר עלי מבית ג’אן, יו”ר עורכי הדין במגזר הדרוזי.
נעם קישינובסקי חבר סאסא.
הנחה: פואז חוסיין מחורפיש.
חוסיין הודה לנציגי הדת הדרוזיים שהגיעו גם הם להפגנה.
צומת כברי
צילומים:
תחיה דב
אמיר ירחי ואחרים
השארת תגובה
