בשבוע שעבר כתבה שורדת השבי רומי גונן כי “השתחררה” (לדבריה) מבית החולים שיבא בתל-השומר:
“השתחררתי מהבית חולים!
אני בישראל כבר כמעט חצי שנה, מתוכה אני כמעט חמישה חודשים בבית חולים.
היום אני משתחררת ועושה עוד צעד לקראת החופש שלי.

ב-7.10 נחטפתי באכזריות לרצועת עזה.
ב-10.7 אני משתחררת מהבית חולים
אחרי תקופה לא פשוטה בכלל.
לסבול מכאבים, לעבור ניתוחים, לקום וליפול כל פעם מחדש.
לצערי אני משתחררת בידיעה שבקרוב אני חוזרת לפה, לניתוח השלישי במספר.
הרגשתי שאני צריכה חופש ושקט.
הרגשתי שאני חייבת לדעת מה זה להיות חופשיה באמת.
לא כבולה לשום מקום. רק מה שאני רוצה לעשות”.


במענה לשאלותינו, השיב אביה, איתן גונן, כי רומי עברה למשכן חדש שהוא רק שלה, והיא ממשיכה בשיקום ללא הרף.
איתן הוסיף כי חזרתה לכפר ורדים אינה על הפרק כרגע. וכי אירוע הוקרה וקבלת פנים לרומי תלוי במועצה ו/או בקהילה.
“רומי מודה מקרב לב לכל אחד ואחת שליוו ועדיין מלווים את המאבק להשבת החטופים”, אמר איתן. “משפחת גונן, כמו יתר שאר משפחות החטופים והשבים, לא תרפה עד שאחרון החטופים ישוב לביתו. אין לנו תקומה ללא השבתם. עד החטוף האחרון”.
דברים נוספים שכתבה רומי בשחרורה מבית החולים:
“עם ישראל ליווה אותי בכל רגע, אם זה החברים שפגשתי בשיקום או אוכל שכל הזמן חילקו.
אנשים שבאו להעביר סדנאות או להתנדב עם הכלבים שלהם כדי להעלות לכולנו חיוך על הפנים.
תודה לכם זה באמת כל כך לא מובן מאליו וכל כך מרגש ומוערך.
אני רוצה להודות לכמה אנשים חשובים מהמרכז הרפואי שיבא שליוו אותי במהלך הדרך ובזכותם אני איפה שאני נמצאת היום:
ד״ר צביקה שטיינברגר, ד״ר עמיר ערמי, ד״ר אלון בן ששון, האחות האחת והיחידה שלי ענת בן דור וצוות מטפלות מדהים-
חן מאור, הדר, טליה ושקד לב.
אז הרגע הזה הגיע ואיתו רגשות מעורבים של עצב ושמחה.
החטופים עדיין אינם כאן והלב שלי איתם שם בעזה.
קשה להבין כמה אירועים וחוויות טובות או רעות אנחנו עוברים כאן, ולהם במנהרות הזמן לא זז.
אני מתפללת שנחזור להיות עם מאוחד ושלם.
עם של אהבה ושמחה, של דאגה ואכפתיות.
יש לנו רק את עצמנו.
עם ישראל חי ובעזרת השם בשורות טובות בקרוב! 🎗️”
השארת תגובה


















